מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםטעמי המנהגים — פרק רט״ז
טעם. שאין מברכין ברכה על הצדקה כמו על שאר המצות. מפני שצריך ליתן בשמחה והמון עם רובא דרובא אינם נותנים בשמחה ע"כ אין מברכין על הצדקה. מאור ושמש פ' פנחס בשם הרב הצדיק מוהר"ר מנחם מענדיל זללה"ה מפריסטיק:
קונטרס אחרון
ויתן לי כו' טוב. ובספר צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינאב זצוק"ל פי' הפסוק כי יהי' בך אביון. כי אביון נקרא מי שהוא אביון ממצות. ובא הכתוב באזהרות הללו לא תאמץ ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון אע"פ שהוא אביון ממצות. כי וקרא עליך אל ד'. והי' בך תטא. כי יפשפשו ג"כ אחר מעשיך אם ראוי אתה לפי מעשיך להשפיע לך די מחסורך מכ"מ. אולי גם בך ימצא חטא. איזהו חסרון. ותגרום לך לקלקל ח"ו צינורת השפע כמו שאתה קופץ ידיך מאחיך האביון במצות. ולזה בא הכתוב להודיעני נתן תתן לו כי כל הפושט יד נותנין לו. אף כי לפי דעתך הוא מהאנשים שאינם מהוגנים. כי בגלל הדבר הזה יברכך. היינו כמו שאתה מתנהג עצמך ואתה נותן אף למי שאינו הגון ואינו כדאי. כן יברכך ד' בכל מעשיך ובכל משלח ידך מ"מ ולא יהי' מקום עליך לקטרג ותצליח בכל אשר תעשה בחיי בני ומזוני.
ובשם קדוש א' על מה שפי' רש"י למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי'. דמטעם זה איננה מעופות הטהורים יען שעושה חסד עם תברותי' דייקא דצריכין לרחם על הכל אם דקרוב קרוב קידם והעיקר ענייס הוגנים. עכ"ז יש לפעמים מעלה ללמד עליו זכות כמו שהוא מקרב את הרחוקים כמו כן ירחמו עליו מן השמים אעפ"י שאינו כדאי:
אם תעשה איזה שמחה של מצוה צריך להאכיל לעניים ג"כ והעיקר הוא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מי שמשמח לב האומללים האלה משמח את הקב"ה דאינון מאנין תבירין דילי' ולא כאותן שקורין ומזמינים רק עשירי עם כי המה שמחים מאליהן בלא"ה ולא ישמע ליצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שלחנו. וראיתי באיזה ספר מאמר, עני אחד שהלך לבית סעודת נשואין ולא הי' מי שהביט עליו לקרבו אל השלחן לאכול. אמנם אחר האכילה נאבד כף של כסף ואמרו הבני בית בודאי העני גנב הכף וע"ז אמר העני נשכחתי כמת מלב. בשעת האוכל נשכחתי כמת שלא הי' מי שיביט עלי. ונחשבתי כאפס ואין, אך הייתי ככלי אובד. מתי הייתי לנמצא ויש. ככלי אובד. כאשר נאבד הכלי אז הנני הנני. וכמאמר איש אחד שאמר כבר אמרו חז"ל כבדהו וחשדהו. והשי"ת יודע כי לא אוכל לקיים כבדהו אך ואחשדהו אקיים על צד היותר טוב. אבל תדע כי העיקר הוא לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע ובזכות זה יעזור לו השי"ת:
ובספר ילקוט האורים (ראה) פי' בשם ספר דברי יוסף הפסוק נתן תתן ואל ירע לבבך בתתך לו עפ"י דאיתא בכתובות מר עוקבא הוי שלח לעני א' ד' מאות זוז במעלי יוה"כ יומא חד שלח נהלי' ביד ברי' אתא א"ל לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דקא מזלפי לי' יין ישן אמר מפניק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ח' מאות זוז. וזהו נתן תתן פעם אחר פעם אם יודע לך שצריך יותר תתן לו כפול. כי בגלל הדבר הזה יברכך ד'.
ובספר ישמח משה (לר"ה) כתב קבלתי שאם נגזר על אדם מישראל ההפסד ממון בידי עכו"ם אם יחלק ויפזר לעניים חלק א' מששים יפטר וכתב רמז לזה הפ' (ישעי' ח' ח') והי' מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. דמטות כנפיו היינו א' מששים כפי' רש"י בשם התנחומא. מלא רוחב ארצך שיפזר רק אחד מששים מלא רוחב ארצך לעניים שבה אף שיגיע רק לכל א' רק מעט מן המעט מ"מ עמנו אל ולא יוכלו האויבים לנגוע בנו:
כדי לומר תהלים. כתב בספר כרם שלמה מזמורים שאומרים בעד החולה מן צ' עד ק"ח. כ'. ל"ח. מ"א. פ"ו. קי"ח. ואח"כ השם של החולה בתמניא אפי ובסוף קר"ע שט"ן מהפסוקים שבתמניא אפי. אח"כ יאמרו תפלת החולה:
מי שהי' חולה ועי"ז היו משנין את שמו אם עמד מחליו ע"י שינוי שמו אם קורין אותו או את בניו לתורה לעולם מזכירין שם השינוי קודם לשמו הראשון. אבל אם לא עמד ע"י שינוי השם מחליו אם קורין את בניו לתורה יזכירו שמו הראשון של אביהם קודם לשם השינוי. קיצור של"ה עניני ס"ת:
ובספר רחמי האב כתב בשם ספר במ"ח בראשית וז"ל שמעתי מפי אדמו"ר נזר ישראל וכו' רבינו יחיאל מיכל זצוק"ל שאמר לי בפי' שחלילה לשנות שם החולה אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוה"ק כי שם הנקרא לאדם בהולדו ודאי רובו ככולו מזדמן מאת השי"ת באשר הוא שמו למעלה והוא חיותו של אדם כל ימיו ואפשר שבשינוי השם עוקרין חיותו:
ובספר דבש לפי מערכת ש' אות י"ד כתב שינוי השם כשעושים לאשה לא יקראוה רחל בת שבע תמר לאה. אלא חנה שרה יוכבד. ובשו"ת מהר"י מברונא סי' ק"א כתב פעם אחת בקשו במקרה להטיל שם אחד על אדם חולה ומצאו שם ראשון שבעמוד שם של אדם רשע ומחיתי מלקרוא לאדם חולה שנאמר שם רשעים ירקב דאסור לקרוא אחר בשמם. וה"נ כתבו התוס' בריש פ' ב' דייני גזירות דגרסי' תנן בן אבישלום ולא אבשלום שהי' רשע וכן שבנא ע"ש.
ובספר עבודת הקודש סנסן ליאיר כתב שינוי השם ע"י חכם ויר"ש בכוונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מקדושה ויתאמץ מאד בכוונת ויעבור וי"ג מדות לעורר הרחמים ע"ש. ואפשר דמה שאינם נזהרים שלא לשנות את השם כי הם אינם מכוונים לעקור שם הראשון אך להוסיף שם. ונכון שיזהירו שלא לומר נוסח התפלה בל' עקירת השם ומעתה לא יקרא כו' אך בלשון הוספת שם לשמו הראשון: