טעמי המנהגים — פרק רט״ו

טעם. שאין מברכין על עשב שקורין טובא"ק שנותנין לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו. עי' בס' מ"ב סי' ר"י שכתב דאם הי' בימי רז"ל בעלי התלמוד אפשר שהיו קובעים ברכה אלא דהאמת הוא דכיון שהוא ענין מחודש ודאי דליכא ספיקא שאין לברך עליו עכ"ל: