טעמי המנהגים — פרק ל״ב

עוד טעם. כדי להגן על צ"ח קללות הכתובים במשנה תורה וכשתדרוש גם כל חולי וכל מכה הרי ק'. רוקח.

קונטרס אחרון יותר מן המברך. בס' שמן הטוב פי' בשם ספר תשובה מאהבה ח"ב הי' רל"ז הפסוק האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. עפ"י מה שכתב ברוקח סי' ש"כ רמז שכל ברכה שוה י' זהובים. כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה' אלהי אדוני אברהם. הרי למאה ברכות אלף זהובים האלף לך שלמה ע"כ. והנה לפי החשבון מאה ברכות בכל יום חסרים ביום השבת עשרים ברכות ואמז"ל (מנחות מ"ג) דממלא להו באספרקמי ומגדי. עוד כתבו הפוסקים דמנין הקרואים העולים בשבת שמברכין לפניהם ולאחריהם. והציבור מכוונים ועונים אחריהם אמן גם בזה משלימין מאה ברכות. וזה האלף לך שלמה. היינו שבכל יום נותנים להשי"ת אלף זהובים בזה שאנו מברכים בכל יום מאה ברכות וכל ברכה שוה עשרה זהובים. ומאתים. היינו אותן עשרים ברכות החסרים בשבת שעולים למנין מאתים. עשרים פעמים עשרה. לנוטרים את פריו יכולים למלאות בפירות ומיני מגדים. גם יש עוד תקנה היושבת בגנים. היינו כנסת ישראל שיושבים בבתי כנסיות. חברים מקשיבים לקולך השמיעני. מכוונים לצאת בברכות ששומעים מחבריהם בשעה שעולים לקרות בתורה והם עונים אמן וגם בזה ממלאים המאה ברכות: