טעמי המנהגים — פרק ל״ג

טעם. שמברכין שלא עשני גוי. ואינו מברך שעשני יהודי. לפי שאינו נכון לברך על עשיית האדם משום שנוח לאדם שלא נברא כלל ואי מברכינן שעשני ישראל הי' משמע דטובה לאדם שברא הקב"ה אותו לכן מברכינן שלא עשני גוי השתא שנבראתי בע"כ ברוך המקום שלא עשני גוי. ב"ח. ועי' מ"א סי' מ"ו ס"ק י' דהברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמות עכו"ם או עבד א"כ גם גר יכול לברך כן ע"ש:

קונטרס אחרון שעשני יהודי. בספר ברית אברם (יתרו) פי' בשם מוהר"ר יצחק חריף ילקוט ראובני התמי' כששמע משה אנכי ולא יהיה לך. הי' מברך ברוך שלא עשני גוי ע"כ. ע"ד שהקשו המפורשים למה אמר אשר הוצאתיך מארמ"צ ולא אמר אשר בראתיך. ותירצו משום דטוב לאדם שלא נברא משנברא לכך לא אמר אשר בראתיך. והנה הפוסקים הקשו ג"כ על ברכה שלא עשני גוי למה אין מברכין שעשני ישראל. ותירצו ג"כ כתירוץ הנ"ל משום דטוב לאדם שלא נברא כו'. לכן מברכין ברוך שלא עשני גוי וז"ש כששמע משה אנכי כו' אשר הוצאתיך. וקשה למה לא אמר אשר בראתיך אע"כ צריך לומר דטוב לאדם שלא נברא משנברא. מש"ה הי' משה ג"כ מברך ברוך שלא עשני גוי ולא שעשני ישראל. משום דטוב לאדם שלא נברא משנברא ועי' פרמ"ג סי' ו' סק"ט דראוי שלא לומר רק הש"צ הברכות משום יוהרא: