מצות לא עשה 299 שלא (א) יפרק החשן מעל האפוד כו'. וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל הסה"מ מל"ת פ"ז היראים סי' ש"ל החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ק' הזה"ר מל"ת רפ"ז אות קי"ח הפוע"צ מל"ת נ"ט העי"מ מצ' ק"א הדה"מ שער ב' פרק ק"א המעיי"ח דף ל"ח ע"ב אות ל"ז עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה דאין שום פלוגתא ביניהם אלא בזה דכולן מנאו את המל"ת זו תחלה ואח"כ את המל"ת שלא יקרע פי המעיל כסדר שנכתבו בתורה פ' תצוה פכ"ח פכ"ח דמתחילה כתיב לא יזח החשן ואח"כ לא יקרע אבל רבינו ז"ל מנה במל"ת רצ"ח לא יקרע תחילה וזה טעמא בעי וי"ל כהנ"ל מל"ת רכ"ב דרבינו נקט הסדר כהרמב"ם בחיבורו דבהל' כלי מקדש פ"ט נקט הרמב"ם ג"כ מתחילה בהלכה ג' את הדין דקריעת המעיל ואח"כ בהלכה י' את הדין דלא יזח החשן, ומ"ש רבינו שלא יפרק החשן מעל האפוד בשעת עבודה כו' כ"כ גם בקיצור הסמ"ג שלו וגם ברמזיו לא שכח מלכתוב בשעת עבודה וכ"כ החינוך והמנ"ח כתב עליו דאינו יודע דמאין יצא לו זה וגם תמה עליו דמפורש במכות דף כ"ב להיפוך דאיתא שם יש חורש תלם אחד כו' י"ט וכהן ונזיר בבה"ק מתקיף לה אביי וליחשוב נמי מזיח חשן מעל האפוד כו' ושם הוא חורש בבה"ק ואינו בשעת עבודה ואפ"ה פשוט ליה לאביי דחייב והניח בצ"ע וגם המעיי"ח סי' הנ"ל כבר קדמו בקושיא זו והניחו ג"כ בצ"ע וא"כ על רבינו ג"כ קשה אבל עי' במהר"ם שיק סי' הנ"ל שמיישב את זה שפיר אלא מ"ש וז"ל ובאמת דברי החינוך תמוהים וכל מוני המצות לא כתבו כדבריו על זה ק"ל דהיאך נעלם ממנו דרבינו כתב בפי' כן וכ"כ הדבר המלך סי' הנ"ל ועל עיקר הקושיא הנ"ל נ"ל בס"ד דרבינו במלת אדם שכ' ברמזיו כיוון לתרץ את זה דמשכחת שאדם אחד כהן עומד בבה"ק וע"י משיכת חבל מפרק מעל כ"ג את החשן מעל האפוד ואם כנים דברי אלה אז גם על החינוך ל"ק מידי כיון דגם החינוך כתב שגם אדם אחר חייב על המל"ת זו לא הכ"ג דוקא ודו"ק, ועל מ"ש המנ"ח דאינו יודע דמאין יצא לו זה עי' בנר מצוה סי' י' אות כ"ד שכתב מקור לזה:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים