ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק חמישה עשר; משפחה וחברה 96

בוַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. אסתר ב, ז

גכתיב: "וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל" (שמואל ב, כא, ח). אמר לך רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה! מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה. ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. סנהדרין יט, ב

ד"אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" (תהלים קו, ג), וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? ... רבי שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן. כתובות נ, א

הגם אלה אשר הבורא מנע מהם פרי בטן, לא נמנעו מהם ערכי הרוח שיש בחיים משותפים של איש ואשה בקיומו של עולם. "כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו", ו"כל המגדל יתום בתוך ביתו ... כאילו ילדו". יש שיווי המשקל בצער של גידול יתום בתוך ביתו, כנגד צער הריון ומכאובי הלידה. שקולים הם רחמי איש חסד כרחם אב על בנים על זרע לא לו, ורחמי אשה רחמניה שהעמיסה על זרועותיה ילד זר כגמול עלי אמו, מתוך אהבה מאומצת במשך ימים רבים, כנגד רחמי אב על יוצא חלציו ורחמי אם על פרי בטנה, מתוך כלות הנפש שכורת אהבה טבעית – אפילו אם תצרף אליהם תשעה ירחי הריון וחבלי יולדת שבאחריתם. סוף דבר, כל איש ואישה ששאר רוח ותבונה יתרה בזיווגם, יש להם יד ושם בבנייני הדורות של נצחיות ישראל המוכתב בתואר ממלכת כהנים וגוי קדוש. הרב יחזקאל אברמסקי, חזון יחזקאל, הקדמה לתוספתא יבמות

ויכול אדם לממש את מלוא זיקתו אל האלוהים רק אם הוא נכון להביא את צאצאיו למחויבות כלפי האלוהים, בהחדירו בהם את ידיעת התורה ואת רעיונותיה. בהלכות תלמוד תורה (א, א-ב) כותב הרמב"ם: "... קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר: 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם' (דברים יא, יט) ... כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר: 'וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ' (שם ד, ט)". בספרות האגדה של חז"ל מופיע האל עצמו בתפקיד מורה. בכל יום הוא מקדיש מזמנו להדרכת תינוקות של בית רבן. אין די בבריאה הפיסית, בסיפוק צרכי מחייתו של הנברא. כאשר אדם מסייע לילדיו לגלות את עצמיותם באמצעות שליטה על הכישורים הטבועים בהם והתוודעות אל האמיתות הנצחיות, המעניקות לאדם תחושה של שייכות שורשית – רק אז מגיע לסיומו מעשה הבריאה האלוהי. האב והאם אינם מעמידים רק קהילה טבעית של הולדה אלא גם אחווה יוצרת ומחנכת, אשר קשה להפריז בחשיבותה. בנקודה זו מן הראוי שנזכיר במאמר מוסגר את בעיית הזוג חשוך הילדים. כיוון ששלמות קיומית אפשרית רק בקהילה משולשת – ה"אני", ה"אתה" והצאצא – הרי שזוג נשוי שלא נתברך בפרי בטן לא יצליח לעולם להשתחרר מחווית הבדידות האופיינית לקיום הרעוע והפגום. התשובה לבעיה זו פשוטה למדי, לאור מה שנאמר לעיל על אודות הקהילה המחנכת שיוצרים ההורים עם ילדם. הולדה אינה בריאה; זו האחרונה מתממשת לא על ידי הפריית הביצית, אלא על ידי עיצוב אישיותו הרוחנית של הילד, טיפוח תכונותיו הטובות, הניסיון לרומם את יצריו הבראשיתיים ולהחליק את ה'קצוות המחוספסים' באישיותו. דבר זה ניתן להיעשות לא רק בידי אב מוליד ואם יולדת אלא גם בידי בני זוג אשר נמנעה מהם שמחת ההולדה הטבעית. הם יכולים להיעשות למורים ולמחנכים, ובדרך זו להגשים את שליחותם ולמצוא הגשמה קיומית במעשה יצירה חינוכי.

זחכמינו לימדונו כי 'כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו' (סנהדרין יט, ב). כאשר התווספה האות ה"א לשמו של אברם, הוא נעשה ל"אברהם", "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ה), אביהם הרוחני של כל אלה שלמדו מפיו. הזוג חשוך הילדים איננו זוכה לחזקת "אברם", של הורות ההולדה הטבעית, אך השגת דרגתו של "אברהם", ההורות הבוראת, היא אתגר אשר הכול נקראים להתמודד עמו.

ח...

טאין אדם חייב לעבור תחילה את שלב "אברם" כדי להיעשות בסופו של דבר ל"אברהם". הילד הרוחני, ולא הילד הביולוגי, הוא הדבר שאינו בר שינוי בקיום האנושי; הקהילה בת שלושת החברים מבוססת על אחדות קיומית, לא ביולוגית. ניתן לכרוך באופן שאינו ניתן להפרדה את קיומם של ה"אני" וה"אתה" עם קיומה של מהות שלישית, גם אם היא, במונחים ביולוגיים, זרה להם לחלוטין. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'על האימוץ', בתוך הורות נכספת, עמ' 96-93

ירקע משפטי ומעשי

יאהשירות למען הילד הוא שירות טיפולי ממלכתי, והוא הגוף הרשמי היחיד שמוסמך לפעול בכל מה שקשור לאימוץ במדינת ישראל מכוח חוק אימוץ ילדים. השירות פועל במסגרת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, האגף לשירותים חברתיים ואישיים. השירות למען הילד פועל למציאת בית חלופי לילדים שאינם יכולים לגדול בבית הוריהם שהולידו אותם, באמצעות אימוץ, ומאפשר את מימוש זכותו של ילד לגדול בבית הורים קבוע ומטפח גם כאשר אין לו אפשרות כזאת בבית הוריו מולידיו.

יביש נסיבות שונות שבהן ילדים נמסרים לאימוץ. יש ילדים שנמסרים על ידי ההורים, כגון נערות או נשים צעירות שהרו, וכיוון שהן לא מסוגלות לגדל את הילד, הן מוסרות אותו לאימוץ מרצונן, ויש ילדים שנמסרים לאימוץ לאחר הכרזה של בית המשפט שהילד בר אימוץ. על פי חוק, הכרזה כזאת תינתן גם ללא הסכמת ההורים רק בתנאים מסוימים, כגון במקרה שהוריו של הילד אינם מסוגלים לגדלו, או שהם נפטרו או שהם נטשו אותו, או שהם אינם מקיימים את חובותיהם הבסיסיים כלפי הילד במשך שישה חודשים.

יגכחלק מהבדיקות שנעשות לגבי ילד שנמסר לאימוץ, נעשה בירור של מעמדו האישי, כולל נושא הגיור. החוק קובע כי אפשר למסור ילד לאימוץ רק למשפחה בת אותה דת. כדי למנוע נישואי קרובים מאפשר החוק לרשם הנישואין לעיין בפנקס האימוץ. המשפחה המאמצת מקבלת את המידע הרפואי וההתפתחותי על הילד ופרטי רקע רלוונטיים.

ידהחלוקה העיקרית של הילדים שנמסרים לאימוץ היא לפי קבוצות גיל – תינוקות מוגדרים עד גיל שנתיים; וילדים מוגדרים מגיל שנתיים עד גיל שמונה עשרה. רוב האנשים רוצים לאמץ תינוקות, אך תינוקות נמסרים רק לזוגות חשוכי ילדים – שיכולים לקבל ילד ראשון וגם ילד שני. ילדים מגיל שנתיים ומעלה נמסרים גם למשפחות עם ילדים. תינוקות בעלי מאפיינים יחודיים, כגון תינוק לאם נרקומנית, תינוק שיש לו רקע גנטי קשה וכדומה, נמסרים גם למשפחות עם ילדים, כיוון שלעיתים קשה למצוא משפחה מתאימה עבורם.

טוככלל, על פי הנחיות השירות למען הילד, פער הגיל בין ההורים המאמצים לילד לא יפחת משמונה עשרה שנה ולא יעלה על ארבעים ושלוש שנה.

טזעל פי חוק האימוץ במדינת ישראל והפסיקה המשפטית, ברירת המחדל באימוץ בארץ היא האימוץ הסגור, דהיינו אימוץ שבו מתנתק הקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים. עם זאת, החוק מאפשר לבית המשפט להחליט על אימוץ עם קשר, דהיינו אימוץ שמאפשר קשר מסוים בין הילד המאומץ לדמויות משמעותיות עבורו ממשפחתו הביולוגית. שמירת הקשר מתבצעת בדרגות שונות. לעיתים מדובר בהעברת מידע להורים הביולוגיים על הילד והצגת מכתבים ותמונות בלבד, ולעיתים מדובר על מפגשים בפועל. השיקול העיקרי בהחלטה על אימוץ עם קשר הוא שהמשך הקשר בין הילד ובין משפחתו הביולוגית הוא לטובתו, כגון אם כבר יש קשר בין הילד למישהו ממשפחתו הביולוגית, קשר שיש לשומרו לטובת הילד. עם זאת מתייחסת ההחלטה גם לנתוני המשפחה הביולוגית, רצונה ויכולתה, וכן לרצונה וליכולתה של המשפחה המאמצת לאפשר סוג כזה של אימוץ.

יזכשילד מאומץ מגיע לגיל שמונה עשרה הוא רשאי לפנות לעובד הסוציאלי לחוק האימוץ בבקשה לפתיחת תיק האימוץ, לאיתור ההורים הביולוגיים ולקבלת פרטים מזהים אודותיהם. פתיחת התיק אפשרית רק ביוזמת הילד המאומץ. בתהליך פתיחת תיק האימוץ, הילד המאומץ מקבל פרטים לא מזהים על משפחתו, מעמדם האישי של הוריו, האם הם בחיים, האם יש לו אחים ואחיות ומה גילם. הפרטים המזהים של ההורים הביולוגיים נמסרים לילד המאומץ רק לאחר איתור ההורים על ידי עובד סוציאלי לחוק האימוץ וקבלת הסכמתם למסירת הפרטים לילד המאומץ. במקרים חריגים מאוד, שבהם העובד הסוציאלי מתרשם שפתיחת תיק האימוץ עלולה להזיק מאוד לאחד מבני המשפחה, הוא רשאי על פי חוק לסרב לפתוח את תיק האימוץ, כולל סירוב למסירת פרטים לא מזהים. הילד המאומץ רשאי לערער על החלטה כזאת בבית המשפט. החלטה לגבי בקשה זאת תינתן על ידי בית המשפט לאחר קבלת תסקיר של עובד סוציאלי לחוק האימוץ.

יח"וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט) - מדת הטוב ומדת הפורענות, "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" - באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר: האוצר הזה של מי הוא? והוא אומר: של עושי מצוות, והאוצר הזה של מי הוא? של מגדלי יתומים. שמות רבה, פרשה מה, ו

יטהמְתנה לאימוץ – כתוצאה מירידה במספר הילדים שנמסרים לאימוץ, זוג שממתין כיום לתינוק ממתין יותר מחמש שנים בממוצע, וכתוצאה מההמתנה הממושכת יש לא מעט זוגות שנושרים במשך השנים. במקרים שיש נכונות לקבל ילד גדול יותר או תינוק עם מאפיינים מיוחדים זמן ההמתנה קצר יותר, והוא תלוי בנכונות של המשפחה המאמצת לקבל ילד כזה.

כאימוץ וטיפולי פוריות – אין סתירה בין טיפולי פוריות לבין המתנה לאימוץ. זוגות לא יודעים זאת, ולעיתים הם נרשמים לאימוץ רק לאחר שהתייאשו מהטיפולים. במצב כזה הזוג כבר בשל ורוצה לאמץ, אך אז מתברר לו שזמן ההמתנה ממושך מאוד. כדי למנוע המתנה ארוכה כזאת, אפשר ורצוי להירשם לאימוץ ולהתחיל את תקופת ההמתנה הממושכת תוך כדי ביצוע טיפולי פוריות. אומנם יש קושי פסיכולוגי ברישום לאימוץ, כיוון שרישום כזה עלול להצטייר כייאוש מהולדת ילד ביולוגי, אך כאמור לעיל, עצם הרישום לאימוץ לא סותר טיפולי פוריות, ואם בני הזוג יזכו לפרי בטן הם יוכלו להשהות את המשך תהליך האימוץ או אף לבטלו. יש לשמור על קשר עם השירות למען הילד לפחות פעם בחצי שנה כדי שתיק הבקשה לאימוץ לא ייסגר.

כאתהליך הרישום לאימוץ – בני זוג שפונים בבקשה לאימוץ ממלאים טופס מועמד לאמץ, והם מוזמנים לקבלת מידע ראשוני על תהליך האימוץ ועל אפשרויות האימוץ השונות. המועמדים לאמץ עוברים תהליך של אבחון פסיכו-סוציאלי על ידי עובד סוציאלי לחוק האימוץ. בנוסף לכך הם צריכים לעבור אבחון פסיכולוגי ובדיקות רפואיות. כמו כן המשטרה מעבירה לשירות למען הילד גיליון רישום פלילי של המועמדים לאמץ. לאחר מכן הם עוברים ועדה שמאשרת את האימוץ. אין חובה לעבור את כל התהליך ברצף אחד, אלא אפשר להירשם ולהמשיך את התהליך כשהדברים יותר מעשיים.

כבמשימת ההורות המאמצת דורשת התמודדות עם נושאים ייחודיים, כמו גילוי האימוץ, התמודדות עם הרקע של הילד וכו', ולכן ההנחה היא שהורים מאמצים צריכים להיות הורים בעלי יכולת הורות מיוחדת.

כגמי שרואה את עצמו נפגע מההחלטה בקשר למועמדותו לאמץ, רשאי על פי חוק האימוץ לפנות לוועדת ערר.

כדתהליך האימוץ – ההתאמה בין הילד להורים מאוד מורכבת. בתקופה הראשונה לאחר מסירת הילד למשפחה המאמצת היא משמשת לילד כמשפחה אומנת לצורך אימוץ. חצי שנה לאחר שהילד הועבר למשפחה המאמצת אפשר לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל צו אימוץ. בית המשפט ייתן צו כזה אם ימצא שזוהי טובת הילד.

כההשירות למען הילד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים משמש כתובת לייעוץ, הדרכה, סיוע והפניה לגורמי טיפול שונים למשפחות המאמצות במהלך כל שנות האימוץ. במצבים מיוחדים ניתן גם סיוע כספי למימון הוצאות טיפוליות מיוחדות לילד המאומץ. המטרה היא שילד מאומץ לא יישאר ילד יחיד במשפחה, ולכן השאיפה היא לאימוץ ילד נוסף באותה משפחה.

כואומנה לעומת אימוץ – משפחה אומנת היא משפחה משלימה למשפחה המקורית. דהיינו, הילד מטופל במשפחת האומנה, אך הסמכויות, החובות והזכויות ההוריות הן של הוריו הביולוגיים. כמו כן, הילד מקיים עם הוריו הביולוגיים קשר רציף בתדירות משתנה ממקרה למקרה. האומנה היא סידור זמני לילד שהוצא ממשמורת הוריו, כדי שבזמן שהילד מטופל על ידי משפחת האומנה הוריו יוכלו לטפל בבעיותיהם ולהשתקם, ולאחר מכן הם יוכלו לקבל את הילד בחזרה אליהם כדי לגדלו בעצמם. לעומת זאת, משפחה מאמצת מקבלת את כל האחריות על הילד, כל הזכויות וכל החובות. משפחות חשוכות ילדים מעוניינות בדרך כלל לקבל ילדים לאימוץ ולא לאומנה.

כזאימוץ בין ארצי – אימוץ בין ארצי הוסדר בחוק בשנת תשנ"ו (1996), והוא מופעל רק על ידי עמותות שקיבלו אישור לעסוק באימוץ בין ארצי משר הרווחה ומשר המשפטים. עמותה כזאת פועלת מול מדינה מסוימת, והיא צריכה להסדיר את הרישוי לכל מדינה בנפרד. הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי מפקחת על העמותות הללו. כמו כן היא רשאית, בנסיבות מסוימות, לפעול בעצמה באימוץ בין ארצי, כאשר אי אפשר לפעול באמצעות עמותה מוכרת.

כחהיתרון באימוץ בין ארצי לעומת אימוץ בארץ הוא האפשרות לפער גיל גדול יותר בין ההורים המאמצים לילד – עד ארבעים ושמונה שנים בין הילד לבין ההורה הצעיר. חיסרון מרכזי באימוץ בין ארצי הוא שבדרך כלל הילד אינו יהודי, והוא יצטרך לעבור גיור על פי ההלכה. כמו כן, בניגוד לאימוץ בארץ שנעשה ללא עלות, אימוץ בין ארצי כרוך בתשלום גדול לעמותה שהאימוץ מתבצע דרכה.

כטכמו באימוץ פנים ארצי, גם באימוץ בין ארצי נרשמים בפנקס האימוצים פרטי הזהות של ההורים הביולוגיים, ככל שהם ידועים. כמו כן, גם ילדים שאומצו באימוץ בין ארצי יכולים לפנות בהגיעם לגיל שמונה עשרה לשירות למען הילד כדי לבקש מידע. מטבע הדברים, המידע אודות המשפחות הביולוגיות באימוץ בין ארצי קטן ביותר, בהתאם לפרטים שנמסרים על ידי המדינה שמוסרת את הילדים.

לבשנים האחרונות יש ירידה עקבית ניכרת במספר הילדים המאומצים בארץ באימוץ בין ארצי. הירידה נובעת בין היתר משינוי הגישה הבינלאומית כלפי אימוץ והעדפת אימוץ פנים ארצי על פני אימוץ בין ארצי, ולכן ההיצע של המדינות שמוסרות ילדים לאימוץ הולך ומצטמצם. כך ירד מספר הילדים המאומצים בארץ באימוץ בין ארצי ממאתיים וארבעה עשר בשנת 2007 לעשרים וארבעה בלבד בשנת 2016 . כמו כן, מספר העמותות שפעילוֹת בתחום האימוץ הבין ארצי ירד משבע עשרה עמותות בשנת 2000 לשתי עמותות בלבד בשנת 2018 . נוסף על כך, גיל הילדים שנמסרים לאימוץ בין ארצי הולך ועולה, וכן עולה משך זמן ההמתנה לאימוץ.

לאאימוץ בארץ ובעולם לא תלוי באזרחות אלא בתושבוּת, כלומר היכן האדם חי בפועל. אדם יכול לאמץ במסגרת אימוץ בין ארצי רק אם חי בארץ לפחות שלוש שנים במהלך חמש השנים האחרונות או לפחות 12 חודשים מתוך 18 החודשים האחרונים מזמן הגשת הבקשה לאימוץ. הגדרת התושבוּת באימוץ בארץ אינה מוגדרת בחוק, לפיכך מתאפשרת גמישוּת מסוימת.

לביוחסין

לגא. כאשר ילד נמסר לאימוץ על ידי אימו ולא ידוע מי אביו, יש לברר אצלה מיהו אבי הילד. אם האֵם מסרבת לומר מיהו אבי הילד, יש להשתדל לפחות לבקש ממנה שתצהיר אם אבי הילד הוא יהודי שמותר לו לבוא בקהל, דהיינו שמותר לו לשאת אישה יהודית. האֵם נאמנת בדבריה, ויש לרשום את הצהרתה בתיקו של הילד.

לדב. במקרה שבו האֵם לא מסרה הצהרה כלשהי לגבי זהות אבי הילד, הילד מוגדר כ'שתוקי', שהוא ספק ממזר, מצב שאינו מאפשר לו לבוא בקהל. למרות זאת, יש מן הפוסקים שהעלו כמה סברות להכשיר ילדים כאלה לבוא בקהל, ואפשר לסמוך על דבריהם בשעת הדחק, כשאין שום אפשרות להשיג פרטים מזהים של אבי הילד המאומץ.

להג. חיובים וזכויות ממוניות לילדים מאומצים נעשים היום במדינת ישראל על פי חוק האימוץ ולא בדרך הלכתית. אפשר לסדר את החיובים והזכויות לא רק על פי החוק האזרחי אלא גם לפי ההלכה היהודית כדי למנוע בעיות עתידיות בעניינים ממוניים, כגון חיובי מזונות וירושה. ויש מי שכתב שאם על פי החוק ילד מאומץ יורש את הוריו המאמצים, יש לכך תוקף גם על פי ההלכה.

לולאמץ ילד גוי ולגיירו

לזגר קטן – מטבילין אותו על דעת בית דין... דזכות הוא לו, וזכין לו לאדם שלא בפניו. כתובות יא, א

לחכאשר ההורים המאמצים ילד גוי הם שומרי מצוות, אין כל בעיה הלכתית לגייר את הילד על דעת בית דין, כיוון שזכות היא לו. אולם כשההורים אינם שומרי תורה ומצוות, יש לחשוש שמא לא יחנכו את הילד לקיום מצוות. האם גם אז הגֵרוּת נחשבת כזכות לילד? האם הזכות שבגיור היא בכך שהקטן יוכל לקיים מצוות לכשיגדל, ואם לא יקיים – אין בכך זכות, או שמא עצם הצטרפותו לעם ישראל, תוך קיום חלק מן המצוות, נחשבת לזכות, גם אם יעבור עברות רבות?

לטנושא זה עלה בדברי הפוסקים, ויש בו שתי גישות:

מכיוון דאנו יודעים דיעבור בוודאי על כל איסורין שבתורה כשיתגדל בבית זה, אם כן אין זה זכות לו כי אם חובה, ובכגון דא לא אמרו 'זכין לאדם'. רבי יצחק מפוניביז', שו"ת זכר יצחק, חלק א, סימן ב

מאיידע כבוד תורתו, כי בדבר הזה כבר דנו רבותינו גדולי ההוראה בדור שלפנינו וכולם הורו ואמרו שאין לגייר בזמננו גר קטן, אפילו אם אביו ואמו רוצים בכך... והעיקר שאין בזמננו שום זכות לקטן שיגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, והילד גם כן לא יקיים את המצוות שנתחייב בהן על ידי גירות, ואם כן, לא זו בלבד שאין הגירות זכות לו אלא היא חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אף על פי שאינו יהודי. ולא עוד, אלא שהגירות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה ואינו גר כלל ויבוא לידי מכשול, שיחשבו וגם הוא יחשוב את עצמו לישראל. ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה. הרב יחיאל יעקב וינברג, שו"ת שרידי אש, חלק ב, סימן סא

מבולעומת זאת:

מגהנה אם אביו רשע מחלל שבת ואוכל טריפות ואמו נכרית, ובוודאי הבן גם כן יגדיל ויתחזק בדרך זה, לכאורה אין זה זכות לוולד... מכל מקום כבר כתבתי בספרי (יורה דעה, חלק ב, סימן ק, יא) דהווי זכות לגר, שאף שייענש, מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא, מה שאין כן אם יישאר נכרי... מכל מקום לא הווי זכות ברור כל כך, על כן בכהאי גוונא הגדילו יכולים למחות. הרב יצחק שמעלקיס, שו"ת בית יצחק, אבן העזר, חלק א, סימן כט

מדמכל מקום עדיף ליה להיכנס לכלל ישראל אף שייענש, דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וזכות גדול לפניו אף שעבר על מקצת עברות. הנ"ל, שם, יורה דעה, חלק ב, סימן ק, יא

מהאף שעל ידי הגירות יעבור כל איסורי התורה, גם עבודה זרה ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות, ובלא הגירות לא יעבור על האיסורים, דמותרים בני נח, מאחר שנשאר בין הגויים. והוא, משום דעל כל פנים מאחר והוא גר, הרי נעשה בקדושת ישראל ויהיה לו שכר בעולם הבא על מעשיו הטובים שיעשה, אף שלא בכוונה למצווה. וגם כיוון שידע שהוא גר, הרי יתכוין גם למצווה, והאיסורים שיעבור הרי יהיה רק בדין שוגג... ונוגע זה במדינתנו, שהרבה מאלו שאין ראויין להוליד בנים לוקחין תינוק לגדלו כבן כדי לפקח צערם, ובסתם הוא תינוק של נכרים, ומטבילין אותו על דעת בית דין, אם יכולין בית דין לגייר תינוק כזה, כשאלו שלקחוהו לגדלו כבן אינם שומרי תורה, שאם כן הרי לא יחנכוהו למצוות, אם נחשב זה על כל פנים זכיה והווי גירות, או לא נחשב זה כזכות ולא הווי גר? דמהרמב"ם משמע שהוא גר. וצריך עיון לדינא למעשה, אף שמסתבר יותר שהוא זכות. הרב משה פיינשטיין, דברות משה, שבת, סימן סד, הערה יא

מומלבד ההיגיון הפשוט, גם מתוך הדיון על אימוץ ילד גוי, עולה בבירור ההעדפה לאמץ ילד יהודי על פני אימוץ של ילד גוי, ולכן כל הפוסקים מצדדים למעשה בהעדפה ברורה של אימוץ ילד יהודי על פני ילד גוי.

מזואם לעצתי תשמעו, אין צריך להכניס זרע נכרים, כי אין בזה שום צורך ותכלית. ורק כשבא גם מעצמו להתגייר לשם שמיים, צריך לקבלו. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סוף סימן קסב

מחד. ברור שעדיף לאמץ ילד יהודי מאשר ילד גוי. גם כדי שיקבל חינוך יהודי, וגם מפני שזה חסד לילד היהודי ולא רק לזוג.

מטה. בגיור נקבה צריך קבלת עול מצוות וטבילה, בגיור זכר צריך בנוסף לכך גם מילה.

נו. למעשה, קבלת עול מצוות היא תנאי עיקרי גם בגיור קטינים, לכן צריך שההורים המאמצים יהיו שומרי תורה ומצוות.

נאשאר דיני הגיור לא יפורטו כאן כי רבים הם, ואין כאן מקום להאריך.

נבאם בכל זאת נעשה אימוץ וגיור של ילד גוי במשפחה שאינה שומרת מצוות, האם למעשה יש לקבל את הגיור? הסיבה לספק היא השאלה האם גיור של ילד מקביל לגיור של גדול שבו קבלת מצוות היא תנאי מהותי בגיור, וללא קבלת מצוות אין הגיור תופס, או שמא הגורם של קבלת מצוות אינו מעכב בקטן, כיוון שקטן פטור ממצוות.

נגגם בשאלה זו יש דעות לכאן ולכאן:

נדאמנם כל זה הוא רק אם הוא באופן כזה שאנו יודעין שבגדלותו יקיים את המצוות, דבאמת הלוא קבלת המצוות היא עיקר של הגירות, שהרי היא מעכבת... ודאי צריך על כל פנים שאביו או אמו, או שניהם יחד, ימסרו אותו על דעת קבלת המצוות. אבל בעניין שהדבר מתברר שאין דעתם כלל לקיים ולהיזהר מאיסורי תורה, מאי מהני מה שהם מוסרים אותו לגירות על דעת בית הדין? דפשיטא דלא עדיפה מסירתם מאילו מסר את עצמו לגירות במילה וטבילה, שכיוון שחסרה קבלת המצוות, אין זו גירות כלל. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שו"ת דעת כהן, יורה דעה, סימן קמז

נהולעומת זאת:

נויש לומר דדווקא באופן שיתנהג כישראל דהווי זכות גמור, בכהאי גוונא אינו יכול למחות. אבל באופן שיתנהג באיסור, אף שמכל מקום הווי זכות, כמו שכתב בשו"ת בית יצחק, אבל אפשר דלא הווי זכות גמור, ובכהאי גוונא יכול למחות בגדלותו. אבל באמת מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות – אין זה כמחאה על הגירות, רק שעובר עברה כישראל, ובוודאי הווי גר. אבל הצדק עם רום מעלת כבודו, שאין לבית דין כשר להזדקק בענייני גירות כאלה. אך איני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה כנגד הגירות, כי בעיני עם הארץ זהו כחילול ה' שאינם מניחים הנשים להתגייר, ובפרט הילדים שבאמת על פי דין אפשר לגיירם. הרב חיים עוזר גרודזינסקי, שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן כח

נזז. הפוסקים נחלקו האם לקבל בדיעבד גיור של ילדים שמאומצים במשפחות שאינן מחנכות לקיום תורה ומצוות. יש מי שהכריע שגם אם לכתחילה אין לקבל גֵרוּת קטן כשהוריו המאמצים אינם שומרי מצוות, בדיעבד – אם גיירוהו על דעת בית דין, הגֵרוּת חלה ואין לבטלה. גם אם הוריו לא יחנכוהו לשמירת מצוות, וגם אם בגדלותו לא ישמור מצוות, הריהו יהודי כדעת המתירים.

נחח. לפי הדעה הזאת, אם אפשר יהיה להבטיח שהקטן יקבל חינוך יהודי בסיסי לשמירת מצוות – ברמה ובהיקף שיתנו לו בסיס ממשי בגדלותו – אזי יש מקום לשקול לקבלו גם לכתחילה, והכל לפי ראות עיני בית הדין ולפי שיקול דעתם.

נטאפשרות לגיור קטן ללא קבלת מצוות בשיטת 'עבדות ושחרור'

סט. יש שהעלו אפשרות של גיור ללא קבלת מצוות בשיטת 'עבדות ושחרור'. הסבר – עבד חייב במצוות כאישה. אם נוכרי ימכור את עצמו להיות לעבד לישראל ויקבל אחר כך גט שחרור, הוא יהפוך בעת שחרורו לגר גמור שמחויב בכל המצוות, גם אם אינו חפץ בקיומן. אך למעשה הפוסקים הסתייגו או דחו פתרון כזה.

סאגיור תינוק אסופי

סבי. תינוק שנמצא נטוש במקום שרוב תושביו יהודים ונמסר לאימוץ, יש להטבילו לגיור על דעת בית דין. גיור זה הוא לחומרא ולהסרת ספק, ולכן אין צורך בברכה, ואם הוא נימול עוד בטרם עבר את תהליך הגיור, אין צורך בהטפת דם ברית. אם התינוק נמצא נטוש בעיר שרובה נוכרים, יש לגיירו מן הדין, ואפילו אם עורך הדין שסידר את האימוץ טוען שהילד יהודי, כיוון שאי אפשר לברר את הדבר, ויש לחשוש שעורך הדין אינו דובר אמת, אלא אומר כך כדי להשביח מקחו.

סגהתייחסות לברית מילה של תינוק מאומץ הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק עד – 'ברית מילה', בפִּסקה 'מילת ילד מאומץ', עמ' 354–355.

סדהתייחסות לפדיון הבן של ילד מאומץ הובאה שם, פרק עה – 'פדיון הבן', בפִּסקה 'פדיון ילד מאומץ', עמ' 361.

סהכיצד לקרוא לילד מאומץ

סומשל ליתומה שהייתה מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן, וגידלה ושימרה כראוי. ביקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב הכתובה, אמר לה: מה שמך? אמרה: פלונית. אמר לה: ומה שם אביך? התחילה שותקת. אמר לה אפוטרופוס שלה: למה את שותקת? אמרה לו: מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד. שמות רבה, פרשה מו, ה

סז"וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" – ואונקלוס תרגם: "ושום בת אתת אשר סרח"... אבל הייתה בת אשתו מאיש אשר לא היה לו בן והייתה נחלתו לבתו... לכך נאמר: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" ולא אמר 'ובת אשר', לומר כי היה שמה 'בת אשר' ונקראת 'שרח'. רמב"ן על התורה, במדבר כו, מו

סחיא. הורה מאמץ שכתב על בנו או בתו המאומצים שהם בנו או בתו, וכן ילד מאומץ שכתב על הוריו המאמצים שהם אביו ואמו, אין בכך שקר, כיוון שהם גידלוהו, הרי הם ראויים להיקרא הוריו.

סטיב. כשמעלים ילד מאומץ לתורה, יש שכתבו שיש להעלותו בשם אביו הביולוגי, כדי שלא ייווצרו מכך תקלות. ויש שכתבו שיש להעלותו לתורה בשם אביו המאמץ, שאין כאן חשש שקר, כדלעיל. ויש מי שכתב שאף על פי שאין לאסור לקרוא לו לתורה בשם אביו המאמץ, אם אביו המאמץ כהן או לוי, אין להעלותו בשם אביו המאמץ, כיוון שיבואו להחזיק אותו בטעות לכהן או ללוי, ועלולות לצמוח מכך טעויות.

עלמעשה, יש מי שהורה שאם יודעים את שם אביו הביולוגי, צריכים לקרוא לו כך לתורה. אך אם הרשויות אינן מוכנות לגלות את שם אביו למשפחה המאמצת, מותר לקרוא לו בשם המאמץ.

עאיג. בכתובה ובגט, אם יודעים את שם האב הביולוגי, לכתחילה יש לכתוב את שמו. אך כאשר שם האב אינו ידוע, יש שכתבו לא לכתוב כלל את שם האב. ויש מי שהורה לכתוב 'בן מי שנשכח שמו ונקרא בן פלוני שגידלו', ובשעת הקריאה תחת החופה כנהוג, אם ירגיש שאין זה כבוד לִמְגַדלו, יוכל לדלג על התיבות הנוספות, אבל בכתיבה יכתבו כדלעיל. ויש שכתבו שבמקום שהאב הביולוגי אינו ידוע אפשר לכתוב את שם האם או 'בן פלוני המגדלו'. ויש שכתבו שבכל מקום שהאב הביולוגי אינו ידוע אפשר לכתוב את שם האב המאמץ, ויש מי שהוסיף שהוא הדין אפילו כששמו של האב הביולוגי ידוע, אך יש עניין שלא לגלות לאחרים שמדובר בילד מאומץ.

עבלספר לילד שהוא מאומץ

עגבשנים האחרונות מעודדים העובדים הסוציאליים והעוסקים בבריאות הנפש פתיחות וגילוי במשפחות לא ביולוגיות, לעומת הסודיות והשתיקה שהיו מקובלות בעבר. הניסיון שהצטבר בעיקר מן ההקשר של אימוץ מלמד כי העלמת המידע לגבי נסיבות הולדתו של הילד, שיש בה הכחשה מסוימת לייחוד של יחסי המשפחה, עלולה לפגוע בהתפתחתו הרגשית. יתרה מזאת, מוכרת היום זכותם של מאומצים להתחקות אחר מוצאם הביולוגי בהגיעם לגיל בגרות, כנובעת מן הצורך בשלמות זהותם העצמית. חוק האימוץ הישראלי (שמקורו בחוק משנת משנת תש"ך) היה הראשון בעולם אשר קבע את חובת הרשויות לנהל פנקס אימוצים ואת זכות המאומץ לעיין בפנקס בהגיעו לגיל 18. ואולם זכות זאת מותנית בקבלת רשות מאת פקיד הסעד. כמו כן יש לציין, שגם רושם הנישואין מוסמך לעיין בפנקס לצורך בדיקה של חשש לפסול חיתון. מתוך דו"ח הביניים של ועדת אלוני בנושא הפריה חוץ גופית, כסלו התשנ"ג, דצמבר 1992, סעיף 3

עדיד. יש לספר לילד את עובדת היותו מאומץ, ואסור להעלים ממנו דבר זה. אם יודעים את שמות הוריו הביולוגיים יש לספר לילד מי הם כדי למנוע ממנו מכשולים בעתיד, כגון לשאת אח את אחותו. כמו כן, כשילד מאומץ עומד להתחתן, יש להודיע לצד השני לפני הנישואין שהילד מאומץ.

עהייחוד, חיבוק ונישוק

עובראשונה נתעוררתי על צידוד היתר בזה בראותי בדברי הלבוש (אבן העזר, סימן כב, א) שבכח תורתו כי רב מסביר טעם מדידיה על היתר הייחוד של בן עם אמו, והוא הדין האב עם בתו, והוא מפני שאין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה, והוא הדין האב עם בתו. ונראה לכאורה ברור כוונת הסברו בזה, דבהיות שמגדלת אותו ביחסי אם ובן והוא הדין האב את בתו, אם כן זהו גופא החייץ והמחיצה המבדלת ביניהם, וזהו המשריש בלבותם ההרחקה שלא יבואו לידי הרגל עבירה, והביטוי 'אין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה' נובע מכח זה שיחסי הטיפוח הוגדרו ביחסים של אם ובן, והוא הדין אותו הדבר באב עם בתו. ואם כן לפי זה, יש לומר אותו הדבר ואותו הטעם גם בבן ובת מאומצים. דמכיוון שהושרש בלבותם מאז קטנותם שהיא לו כאם והוא לה כבן, וכן באיש הוא לה לאב והיא לו כבת, וביחסי טיפוח כאלה גדלו אצלם, אזי מכח הרגשה זאת תו אין דרכה של האשה לבא עמו לידי הרגל עבירה, וכן אותו הדבר גבי איש, דתו אין דרכו לבא עמה לידי הרגל עבירה. וממילא יש מקום להתיר לפי זה גם החיבוק והנישוק הבא ונובע מיחס וחיבה אבהותי ואמהותי. דלאו קירבה כזאת הוא דקאסרה תורה... בספר יראים סימן קצ"ב מסביר טעם היתר הייחוד לנִדה, מפני שאי אפשר שלא יתייחד עם אשתו נִדה, ואין גוזרים גזירה אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה... ולפי זה מגביל לנימוק זה יש להתיר בבת מאומצת וכן בבן מאומץ כשהיא פנויה... דיש לומר דזהו גם כן כעין גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, דהרבה מן הילדים שמסוג זה יצטרכו להיות מוטלים למעמסה על הציבור באין להם מאסף... כתבתי בצידוד צדדי היתר הנ"ל, הגם שנדמה שנכנסים לכאורה בפירצות דחוקות, בכדי ללמד זכות על ישראל, ובראותינו שגם גדולים וטובים לא נזהרים בזה, ובכדי לא לסגור הדרך לפני ילדים אומללים שלא יהא להם דורש ומבקש מבתים שיחנכו אותם שם על ברכי התורה והמסורה. וזאת מיהת לדעת שזה אסור בוודאי לקחת לכתחילה לאמץ ילדים שהם כבר בגיל של איסור ייחוד, דהיינו בת מגיל ג' שנים ויום אחד ובן מגיל תשע שנים ויום אחד, אם יודעים מראש שלא יוכלו להיזהר מלהתייחד עמם. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו, סימן מ - קונטרס איסורי יחוד, פרק כא

עזעוד בעיה והיא קרובה ועיקרית, ולא עוד אלא שמזמן לזמן מתגדלת התקלה, והיא בשאלת אימוץ ילדים. מספר המשתדלים לאמץ ילדים הולך ורב, וכפי שראיתי בכמה וכמה מקרים של זוגות המקפידים אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, לא שמים לב כלל שכל ענייני איסור ייחוד, חיבוק ונישוק וכו', קיימים בתקפם בנוגע לילדים המאומצים. האדמו"ר מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון, אוצר הפוסקים, כרך ט, עמ' קל

עחטו. יש אוסרים ייחוד, חיבוק ונישוק בין הורים לילדיהם המאומצים, כיוון שכל מה שהתירה התורה ייחוד, חיבוק ונישוק הוא דווקא לבנים ובנות ביולוגיים, אבל לא לילדים מאומצים או חורגים, אף על פי שמגדלים אותם מגיל צעיר ולעיתים אף מיום לידתם, ולמרות שאין בחיבוק ונישוק דרך תאווה וחיבת ביאה אלא דרך נישוק וחיבוק כמו לבנים ולבנות. ויש מתירים ייחוד, חיבוק ונישוק עמם, כיוון שמגדלים אותם כבנים ובנות שלהם, ואין בחיבוק ונישוק דרך תאווה וחיבת ביאה, ולעניין איסור ייחוד יש גם לסמוך על כך שרוב הזמן אין ייחוד מפני ששני בני הזוג נמצאים בבית, ואף בזמנים שאין הדבר כך, יש לומר שהחשש שאם יעברו איסור שמא ייוודע הדבר לבן או לבת הזוג, מועיל להציל מאיסור ייחוד, וכן מפני שמדובר בגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

עטטז. גם הדעות שמתירות ייחוד, חיבוק ונישוק בילדים מאומצים, התירו זאת בתנאי שהילדים אומצו בקטנותם, ולכן כתבו שאסור לקחת לאימוץ לכתחילה ילדים שהם כבר בגיל של איסור ייחוד, דהיינו בת מגיל שלוש שנים ובן מגיל תשע שנים, אם יודעים מראש שלא יוכלו להיזהר מלהתייחד עמם.

פיז. גם לחלק מהדעות האוסרות, מותר להתייחד עם ילדה מאומצת עד גיל חמש או שש, כל זמן שאין יצר עליהן מחמת קוטנן. ויש שהתירו להתייחד עם ילדה עד גיל שמונה או תשע. ויש שהחמירו ואסרו להתייחד כבר מגיל שלוש.

פאיח. לשיטות שאוסרות ייחוד עם ילדים מאומצים, יש מי שהורה שכדי למנוע קשיים במשפחה מאמצת, אפשר לשכפל את מפתח הבית ולתיתו לשלושה אנשים, ולומר להם שהם יכולים להיכנס לבית מתי שיחפצו, ואז ביתם נחשב כבית הפתוח לרשות הרבים, ואין בו איסור ייחוד.

פבכיבוד אב ואם

פגיט. אף על פי שלילד מאומץ אין מצוות עשה של כיבוד אב ואם כלפי הוריו המאמצים, בכל זאת הוא חייב לכבד אותם משום הכרת הטוב והחסד שגמלו עמו.

פדכ. ילד מאומץ חייב בכבוד הוריו הביולוגיים אם הוא מכיר אותם, אף על פי שהם לא גמלו איתו חסד, ואדרבה, הוציאו אותו מחוץ לביתם.

פהאבלות על הורים מאמצים

פוכא. בן מאומץ אינו חייב לקרוע על הוריו המאמצים או לשבת עליהם שבעה, אך מותר לו לשבת עליהם שבעה משום הכרת הטוב כלפיהם. וכן מותר לו לנהוג בשאר דיני אבלות שאין בעשייתם משום מניעת מצווה, כגון הימנעות מנעילת הסנדל. ויש מי שכתב שהוא יכול לעשות אחת מן הפעולות שנוהגים באבלות, כגון קריעה, כדי להרגיש את ההשתתפות בצער.

פזכב. לעומת זאת, בדברים שיש בעשייתם משום מניעת מצווה, כגון לימוד תורה והנחת תפילין, אין הבן המאומץ רשאי לנהוג אבלות. ויש מי שחילק וכתב שכאשר יש מנחמים, הבן המאומץ פטור מתלמוד תורה, שזה נקרא כבוד המת וכבוד ההורים שאימצו אותו.

פחכג. בן מאומץ יאמר על אביו ואמו המאמצים קדיש, אך לא על חשבון אבלים אחרים.

פטוְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ: כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת: ישעיהו נו, ג-ה

צישעיהו מכריז כי לחשוכי הילדים יינתן "יד ושם", זכר טוב מבנים ומבנות, אם ירדפו אחר הצדק וישמרו את השבת. שמירת השבת היא עדות לבריאת העולם והאדם על ידי הקב"ה. כאשר יהודי שומר שבת, הוא הופך להיות שותף לבריאה. כל לידה היא בריאה, אך הולדה אינה הדרך היחידה להיות שותפים לרגע ההיסטורי של בריאת העולם. שמירת שבת, לימוד תורה, תמיכה בילד נזקק – הופכים אף הם את האדם לשותף בבריאה. ברגע שהאדם מקבל את ייעודו, הוא יכול להפיק מתוכו את השמחה ואת הסיפוק המזומנים לכל בן אנוש. הוא יכול ללמוד איך להעצים את האהבה לבן או לבת הזוג. הוא יכול ללמוד על קשת רחבה של מדווים שמהם סובלים אנשים אחרים. ולבסוף, הוא יכול להשלים עם האופן שבו הוא מתאים לכלל התכנית האלוקית, שכן אין דבר שיוכל לשנותה, והיא תמיד לטובה. הרב אלן שוורץ, 'תגובה אמונית – יהודית לאי פוריות', הורות נכספת, עמ' 91

צאהתייחסות למסירת תינוק פגוע לאימוץ הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'איסור נטישת תינוקות בעלי מום', עמ' 238.