ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק ארבעה עשר; מחלות והשפעתן על פוריות ואישות 95

בבפרק זה תובאנה סקירות קצרות על פגיעות ומחלות שונות שעלולות להשפיע על היכולת לקיים חיי אישות וכן על הפוריות, הן אצל גברים והן אצל נשים. לכל אחת מהפגיעות והמחלות יוקדם רקע רפואי כללי על מהות הפגיעה או המחלה, ולאחר מכן תובא התייחסות לפגיעה באישות ובפוריות שהיא עלולה לגרום.

גהפניות להתייחסויות רפואיות והלכתיות הנוגעות בבעיות אלו ובפתרונן תובאנה פעם אחת בלבד בפרק, כיוון שחלק מהבעיות ומדרכי הטיפול בהן שווים.

דפגיעה בחוט השדרה

הפגיעה בחוט השדרה נגרמת בדרך כלל כתוצאה מטראומה, כגון תאונת דרכים, אלימות או נפילה. התמונה הקלינית של הפגיעה משתנה לפי מיקום הפגיעה בעמוד השדרה ולפי חומרת הפגיעה – פגיעה מלאה או חלקית.

ופגיעה אצל גברים – מלבד הפגיעה בתנועה ובתחושה לאחר פגיעה בחוט השדרה, יש לפגיעה השפעות נוספות שנגזרות מסוג הפגיעה, וביניהן – פגיעה בתפקוד המיני וממילא קושי בקיום יחסי אישות. הפגיעה עשויה לבוא לידי ביטוי בכל השלבים של חיי האישות – בחשק המיני, בזִקפּה ובשפיכה. חומרת הפגיעה בחוט השדרה והיקפה משפיעים במידה רבה על חומרת הפגיעה בתפקוד המיני.

זמלבד הפגיעה בתפקוד המיני עלולה להיות פגיעה הדרגתית בייצור הזרע. הסיבות לכך הן – זיהומים בדרכי השתן שכיחים יותר אצל גברים שיש להם פגיעה בחוט השדרה; התחממות שק האשכים כתוצאה מישיבה ממושכת; שימוש בתרופות וסיבות נוספות.

חאת הפגיעה ביכולת הזִקפּה אפשר לפתור באמצעים המקובלים לפתרון בעיות אין אונות, כפי שפורטו לעיל בכרך השני, פרק כז – 'אין אונות והשפעותיה', עמ' 71–74 .

טכיוון שמנגנון השפיכה הוא עצבי ונשלט על ידי עצבים שמצויים בחלקו התחתון של חוט השדרה, גם כאשר מושגת זִקפּה בדרך כלל לא תהיה שפיכה.

ילעיתים מתרחשת שפיכה אחורית, דהיינו שפיכת זרע לתוך שלפוחית השתן. במצב כזה אפשר להשתמש בזרע שנמצא בכיס השתן, לאחר שהופכים את השתן לבסיסי כדי להגן על תאי הזרע מהסביבה החומצית שבכיס השתן, כדי לבצע הפריה חוץ גופית.

יאבמקרים שבהם אין פליטת זרע כלל, אפשר להשתמש במכשיר ייעודי – PVS  לשם הוצאת הזרע. בשימוש נכון במכשיר מסוגלים כ-80% מהמשתמשים להגיע להוצאת זרע באיכות טובה. במקרים שבהם לא מצליחים להפיק זרע באמצעות מכשיר זה, אפשר להפיק זרע באמצעות גירוי חשמלי דרך פי הטבעת – אלקטרואג'קוליישן. פירוט על שיטה זאת ועל חסרונותיה הובא לעיל בכרך השני, פרק מ – 'בדיקת זרע', בפִּסקה 'אלקטרואג'קוליישן', עמ' 208.

יבהתייחסות הלכתית לשימוש באמצעים להשגת זִקפּה הובאה לעיל בכרך השני, פרק כז – 'אין אונות והשפעותיה', עמ' 74–76.

יגהתייחסות הלכתית לקיום חיי אישות במקרים של שפיכה אחורית הובאה שם, פרק לט – 'אבחון אי פוריות אצל הגבר – הקדמה רפואית כללית', עמ' 187, הלכה א.

ידהתייחסות הלכתית לשימוש במכשיר PVS להפקת זרע לשם בדיקתו הובאה שם, פרק מ – 'בדיקת זרע', עמ' 204, הלכה יז, ושם, עמ' 206, הלכה כה.

טוהתייחסות הלכתית לשימוש במכשיר PVS להפקת זרע כדי להשתמש בו בטיפולי פוריות הובאה שם, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 314, הלכה סד.

טזהתייחסות הלכתית לשימוש באלקטרואג'קוליישן הובאה שם, פרק מ – 'בדיקת זרע', בפִּסקה 'אלקטרואג'קוליישן – התייחסות הלכתית', עמ' 209, הלכות ל-לא.

יזפגיעה אצל נשים – ככלל, כמו אצל גברים, גם אצל נשים עלולה פגיעה בחוט השדרה לגרום להפרעות בחשק המיני, בעוררות המינית ובאפשרות להגיע לשיא מבחינה מינית, אביונה (אורגזמה).

יחהפגיעה בעוררות המינית באה לידי ביטוי בין היתר ביכולת הסיכוך הנרתיקי. במקרים כאלה אפשר להשתמש בחומרי סיכה וגינליים. התייחסות הלכתית לשימוש בחומרים כאלה בשבת הובאה לעיל בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', עמ' 50, הלכות כו-כז.

יטפגיעה בחוט שדרה לרוב אינה פוגעת בפוריות האישה לטווח הארוך, ורוב הנשים אף יכולות ללדת בלידה וגינלית רגילה. למרות זאת, כמות הסיבוכים בהריון גדולה יותר מאשר אצל נשים רגילות, ולכן חשוב מאוד להקפיד על מעקב מתאים במהלך ההריון והלידה.

כאי ספיקת כליות

כאאי ספיקת כליות (Renal failure) היא מצב שבו הכליות אינן מתפקדות כראוי ומאבדות את יכולתן לסנן את הדם ולהפיק שתן.

כבמקובל לחלק את אי ספיקת הכליות לשני סוגים עיקריים:

כגאי ספיקת כליות חריפה – מצב של אובדן מהיר של תפקוד הכליה שנגרם כתוצאה מבעיה באספקת הדם לכליה, ממחלת כליה או מחסימה בצינור השתן. אי ספיקה כזאת שמטופלת נכון ובמהירות בדרך כלל הפיכה.

כדאי ספיקת כליות כרונית – מצב שבו חלה הידרדרות הדרגתית בתפקוד הכליות. תהליך כזה הוא בלתי הפיך, וכשההידרדרות מגיעה לרמה חמורה יש צורך בדיאליזה או בהשתלת כליה.

כהפגיעה אצל גברים – אי ספיקת כליות עלולה לגרום לאין אונות כתוצאה מנוירופתיה פריפרית, דהיינו נזק שנגרם למערכת העצבים ההיקפית, בעיה עצבית, בעיה וסקולרית, דהיינו בכלי הדם, וכן פגיעה בייצור הטסטוסטרון שנגרמת כתוצאה מהיפוגונדיזם, דהיינו ירידה בתפקוד האשכים.

כוירידה בייצור הטסטוסטרון עלולה לפגוע גם בייצור הזרע.

כזפגיעה אצל נשים – אי ספיקת כליות עלולה לגרום להפרעות בביוץ ולפגיעה במחזור הווסת או אף להפסקתו – אמנוריאה.

כחהריון אצל אישה שסובלת מאי ספיקת כליות עלול לגרום להידרדרות במצב, לסיבוכים ניכרים ולסיכון האישה וההריון.

כטאי ספיקת לב

לאי ספיקת לב (Heart failure) הוא מצב כרוני שבו הלב אינו מסוגל לעמוד בדרישת אספקת הדם לאיברים השונים בגוף. הדבר נגרם על ידי ירידה בתפקוד הלב.

לאהסיבות העיקריות לאי ספיקת לב הן – יתר לחץ דם; מחלת לב כלילית; סוכרת וקרדיומיופתיה (Cardiomyopathy).

לבהטיפול הטוב ביותר לאי ספיקת לב הוא טיפול מניעתי, דהיינו שמירה על אורח חיים בריא שכולל תזונה נכונה, הימנעות מעישון ושמירה על פעילות גופנית.

לגאי ספיקת לב עלולה לפגוע בתפקוד המיני אצל גברים, כגון חוסר זִקפּה, ואצל נשים, הן עקב המחלה עצמה, הן עקב הסיבות שגרמו למחלה, כגון במצב של מחלת כלי דם, הן עקב תופעות לוואי שנגרמות כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות והן כתוצאה מגורמים פסיכולוגיים.

לדהריון במצב של אי ספיקת לב הוא הריון בסיכון גבוה. התייחסות רפואית והלכתית להריון בסיכון גבוה, ובכלל זה עד כמה מותר לאישה להסתכן כדי להרות, הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', מעמ' 24 ואילך.

לההתייחסות למניעת הריון עקב חשש לסיכון גבוה לאישה הובאה שם, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', בפִּסקה 'חשש מסיכונים רפואיים לאם', עמ' 459–460.

לוהריון לאישה שיש לה אי ספיקת לב עלול לגרום לסכנת חיים, ועל כן האפשרות היחידה שלה לזכות בצאצאים היא על ידי שימוש בפונדקאות. התייחסות רפואית, משפטית והלכתית לפונדקאות הובאה לעיל בכרך השני, פרק נג – 'פונדקאות', מעמ' 401 ואילך.

לזזאבת (לופוס – Lupus)

לחמחלה כרונית של העור שכוללת כמה סוגים:

לטהשם זאבת לבדו מתייחס בדרך כלל לשחפת של העור (לופוס וולגריס).

מזאבת אדמנתית (LE) היא מחלה דלקתית כרונית של רקמת חיבור שפוגעת בעור. המחלה באה לידי ביטוי בפריחה אדומה קשקשית על הפנים.

מאזאבת אדמנתית מערכתית (SLE) היא מחלה אוטואימונית שמופיעה בעיקר אצל נשים ובייחוד אצל נשים צעירות בגיל הפוריות. המחלה פוגעת בעיקר בעור, במפרקים, בלב, ברֵיאות ובכליות.

מבמחלת הזאבת נחשבת למחלה אוטואימונית ועל כן אפשר לאבחן אותה בנוכחות נוגדנים לא תקינים בדם.

מגכיוון שכיום אין טיפול שיכול לרפא את המחלה, היא נחשבת למחלה כרונית, והטיפול התרופתי מתמקד בהקלה של הסימפטומים למחלה.

מדככלל, מחלת הזאבת לא אמורה לגרום לירידה בפוריות, אולם בזמן שהמחלה פעילה ובייחוד כשהכליות מעורבות במחלה, מומלץ שלא להיכנס להריון עד שיירגעו תסמיני המחלה. אם אישה נכנסת להריון במהלך המחלה, יש חשש להחמרה קשה של תסמיני המחלה וסיכון מוגבר להפלות, עקב בעיות של קרישיות יתר ובעיות לב בעובר. כמו כן, המחלה עלולה לעבור לעובר, אולם אז זו תהיה מחלה חולפת ולא מחלה כרונית.

מהמחלות מעי דלקתיות

מומחלות מעי דלקתיות (Inflammatory Bowel Diseases) כוללות את מחלת קרוהן ומחלת קוליטיס כיבית. המחלות נובעות מתגובה חיסונית חזקה ולא הולמת כנגד חיידקי המעי אצל אנשים בעלי רקע גנטי מסוים, ומאופיינות בתקופות של התלקחויות של הדלקת במעי ותקופות של רגיעה. התסמינים בהתלקחויות מגוונים מאוד ושונים בין המטופלים, והם כוללים בין היתר – שלשול, לעיתים דמי, כאב בטן, חולשה, ירידה במשקל ותופעות מחוץ למעי, כגון כאב פרקים.

מזמחלת קרוהן (Crohn's Disease) עלולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול מהפה ועד פי הטבעת, עם אזורים תקינים בין אזורי דלקת. הדלקת הכרונית גורמת לעיתים לסיבוכים, כגון פיסטולות או חסימות של המעי.

מחקוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis) מתאפיינת בדלקת מפי הטבעת וברציפות לאורך המעי הגס. התסמינים במחלה זו כמעט תמיד כוללים דימום בצואה שהיא לרוב גם שלשולית.

מטקצרה היריעה מלסכם את הטיפול התרופתי במחלות אלו, אך ככלל, הטיפול מבוסס על תרופות שמווסתות את המערכת החיסונית בצורה כזאת או אחרת, ובמחלת קרוהן הוא כולל גם טיפול תזונתי. על פי רוב, אם הדלקת עמידה בפני הטיפולים התרופתיים או שהתפתחו סיבוכים, כגון היצרות או נקבים במעי (פיסטולות), יש לכרות בניתוח את האזור החולה.

נבמחלת קרוהן הדלקת כמעט תמיד חוזרת בסופו של דבר לאחר הניתוח, ולכן יש צורך במעקב ולרוב גם בטיפול תרופתי לאחר הניתוח. לעומת זאת, בקוליטיס כיבית הניתוח הטיפוסי הוא הוצאת כל המעי הגס, והדלקת לא חוזרת לאחר הכריתה. לכן אפשר לבנות מעין פאוץ' פנימי מלולאות מעי דק ולחבר את הפאוץ' לפי הטבעת. חלק מהחולים עשויים לפתח דלקות של הפאוץ', אך זו דלקת שונה מהדלקת הטיפוסית של קוליטיס כיבית, ולרוב היא מגיבה לאנטיביוטיקה.

נאמחלות מעי דלקתיות ופוריות

נבככלל, לגברים ולנשים שחולים במחלות מעי דלקתיות יש שיעורי פוריות רגילים כמו לכלל האוכלוסייה. עם זאת, יש מצבים שעלולים לפגוע בפוריות, הן כתוצאה מהמחלה הדלקתית עצמה והן כתוצאה מהטיפולים בה, ויש לתת את הדעת לכך, כדלהלן:

נג• בזמן מחלת מעי דלקתית פעילה שמערבת את הטפולות – הפוריות לעיתים נפגעת, כולל קושי בקליטת הריון. יש סיבות שונות שגורמות לכך, והן כוללות – הידבקויות באזור האגן שקשורות למחלה עצמה; כאבים בעת יחסי אישות שנובעים לעיתים ממעורבות של המחלה באזור הסמוך לפי הטבעת ולנרתיק, בייחוד בנוכחות פיסטולה; ירידה בחשק המיני וגורמים נוספים, כגון דיכאון בתגובה למחלה. מרבית הסיבות הן הפיכות, ולמעשה עם התייצבות המחלה והפוגה ממנה, שיעורי הפריון משתווים לרוב לשיעורי הפוריות של האוכלוסייה הכללית.

נד• כתוצאה מהתערבות ניתוחית לטיפול במחלה – לנשים שסובלות מקוליטיס כיבית ועברו ניתוח להסרת המעי הגס ובניית פאוץ' יש שיעור גבוה יותר של תת פוריות מאשר לאוכלוסייה הכללית או לנשים ללא פאוץ'. יש להדגיש שהירידה בשיעור הפריון לא נובעת מהסרת המעי הגס אלא מהניתוח לבניית הפאוץ'. שיעור זה יורד כאשר הניתוח נעשה בשיטה לפרוסקופית ולא בשיטה של פתיחת בטן. ככל הנראה הסיבה היא הידבקויות בחצוצרות בעקבות ניתוח מורכב כזה באגן. חשוב לציין כי מאחר שלא מדובר בעקרות ראשונית אלא בעקרות משנית שנובעת מהידבקויות וחסימת החצוצרות, סיכויי ההצלחה בטיפולי הפריה חוץ גופית גבוהים מאוד.

נההתייחסות רפואית והלכתית לאבחון חסימה בחצוצרות הובאה לעיל בכרך השני, פרק לז – 'בדיקות רפואיות לאבחון אי פוריות על רקע מכני אצל האישה', עמ' 160–166.

נוהתייחסות רפואית והלכתית לפתיחת חצוצרות סתומות הובאה שם, פרק מז – 'צנתור חצוצרות', עמ' 285–288.

נזאצל גברים טיפול ניתוחי באזורים מסוימים עלול לעיתים לגרום לאין אונות ולבעיות בשפיכה.

נחכתוצאה מטיפול תרופתי במחלה – תרופות שניתנות למחלות מעי דלקתיות, כגון מטוטרקסט (Methotrexate) וסלזופירין (Salazopyrin), שעלולות לפגוע בכמות הזרע ובאיכותו. הפגיעה הפיכה וחולפת זמן קצר לאחר הפסקת השימוש בתרופה, בממוצע תוך שלושה חודשים.

נטהתייחסות הלכתית לשאלה האם מותר לגבר ליטול תרופה שפוגעת פגיעה זמנית בפוריות הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק עט – 'סירוס', עמ' 430, הלכה ב.

סמבחינה מעשית יש סיבות נוספות לכך שיש פחות הריונות אצל נשים שסובלות ממחלות מעי דלקתיות. פעמים רבות הדבר נובע מבחירה של האישה שלא להרות עקב הקשיים שגורמת המחלה ולא מחוסר היכולת להרות. תופעה זו נצפית בייחוד אצל נשים עם מהלך מחלה פעיל יותר ועם מעורבות של האזור סביב פי הטבעת.

סאיש לציין שהרוב המכריע של ההריונות אצל נשים שחולות במחלות מעי דלקתיות מסתיים בשיעורי הצלחה זהים לאוכלוסייה הרגילה, אך יש להתייעץ עם הרופא הגסטרואנטרולוג המטפל ועם רופא הנשים לפני הריון מתוכנן לגבי כמה היבטים:

סב• כדאי לוודא כי הכניסה להריון היא בזמן הפוגה או רגיעה מקסימלית כדי למנוע סיבוכים בהמשך. התלקחויות של המחלה בזמן הריון עלולות להיות כרוכות בעלייה בשכיחות להפלות אם הן קורות במהלך השליש ההריוני הראשון, או בלידות מוקדמות ומשקלי לידה נמוכים אם הן קורות בשלבים מאוחרים יותר של ההריון. מכאן הצורך והחשיבות הרבה בשמירה על הפוגה מהמחלה בזמן הריון ובהמשך נטילת הטיפול התרופתי הקבוע, תוך התייעצות וליווי של הרופא המטפל.

סג• לעיתים קרובות יש צורך לשנות את התרופות לפני ההריון ובמהלכו. חלק מהתרופות שמשמשות לטיפול במחלות מעי דלקתיות, כגון מטוטרקסט (Methotrexate) ותלידומיד (Thalidomide), הינן טרטוגניות, כלומר עלולות לגרום למומים ופגיעה בעובר או להפלות. יש להפסיק נטילת תרופות כאלה כמה חודשים לפני הכניסה להריון בהתאם להמלצות הרופא המטפל.

סד• המחלה והטיפול בה עלולים לגרום לבעיות ספיגה וכתוצאה מכך לחוסרים שיכולים להשפיע בהריון, כגון חוסרים בחומצה פולית וב-B12. לכן יש להתייעץ לגבי תזונה נכונה ונטילת תוספי תזונה.

סהגם אופן הלידה דורש התייחסות מאחר שנשים עם פאוץ' או עם מעורבות מחלה של האזור סביב פי הטבעת תזדקקנה לעיתים לניתוח קיסרי. אומנם נשים עם מחלות מעי דלקתיות ומהלך הריוני תקין יכולות על פי רוב ללדת בלידה רגילה.

סוהתייחסות למניעת הריון עקב מחלה בכלל הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', עמ' 459, הלכה יב.

סזסוכרת

סחסוכרת (DM – Dibetes Mellitus) היא מחלה מטבולית שמתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם כתוצאה משיבוש בתפקוד ההורמון אינסולין שאחראי על איזון רמת הגלוקוז בדם.

סטמחלת הסוכרת מתחלקת לשני סוגים עיקריים:

ע• סוכרת מסוג 1 שמכונה גם סוכרת נעורים, כיוון שזהו הסוג השכיח אצל ילדים, אך עלולה להופיע גם אצל מבוגרים. סוג זה של סוכרת מאופיין בהרס תאי בטא שנמצאים בלבלב והם אחראים על ייצור האינסולין. כתוצאה מכך, בסופו של דבר נגרם חוסר מוחלט באינסולין.

עאהגורמים למחלה אינם ברורים, אולם ההשערה היא שמדובר בשילוב של נטייה תורשתית עם גורמים סביבתיים.

עבהמחלה כיום היא כרונית ואינה ניתנת לריפוי. הטיפול במחלה נעשה באמצעות מתן אינסולין.

עג• סוכרת מסוג 2 שפוגעת בעיקר במבוגרים מעל גיל שלושים ושכיחותה עולה עם הגיל. סוג זה של סוכרת מאופיין בתגובתיות מופחתת של תאי הגוף לאינסולין, כך שבפועל רמת הגלוקוז בדם עולה למרות נוכחות מוגברת של אינסולין בגוף.

עדהגורם התורשתי הוא גורם מובהק בסוג זה של המחלה. בנוסף לכך, סגנון החיים משפיע מאוד על הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2 – השמנת יתר; צריכת מזונות תעשייתיים שמכילים כמות גבוהה של סוכרים פשוטים; צריכה מרובה של שומן טרנס; לחץ נפשי; היעדר פעילות גופנית ומחסור בשינה.

עההטיפול במחלה כולל – דיאטה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה וטיפול תרופתי שנועד לשפר את רגישות תאי הגוף לאינסולין וכן את הפרשת האינסולין. לעיתים יש לתת לחולה אינסולין.

עותסמיני הסוכרת לשני סוגיה כוללים – מתן שתן מוגבר, תחושות רעב וצמא מוגברות ועייפות רבה.

עזסיבוכי המחלה לטווח הקצר הם בעיקר היפוגליקמיה (Hypoglycemia) – ירידה ברמת הסוכר בדם, כתוצאה מאי התאמה בין מינון התרופות לבין האוכל או כמות הפעילות הגופנית. במצב כזה רמת הגלוקוז בדם יורדת במהירות מתחת לערכים הנורמליים, דבר שגורם לדפיקות לב, הזעת יתר, טשטוש ראייה, ולעיתים נדירות – בלבול ואובדן הכרה. הטיפול במקרים קלים מתבצע באמצעות מתן סוכר לגוף. במקרים חמורים מזריקים את ההורמון גלוקגון שגורם לכבד לשחרר גלוקוז וכך להעלות את רמות הסוכר בדם.

עחכמו כן, לעיתים עלולה להיגרם היפרגליקמיה (Hyperglycemia) חמורה – עודף גלוקוז בדם, כתוצאה מאכילת כמות גדולה מדי של פחמימות או סוכרים ביחס לכמות האינסולין בגוף. מצב כזה עלול לגרום לטשטוש, בחילות והקאות, צמא מוגבר, מתן שתן מוגבר, ובמצבים חמורים התפתחות חמצת סוכרתית. הטיפול במצב כזה הוא עירוי נוזלים ומתן אינסולין.

עטסיבוכי המחלה לטווח הארוך נובעים מהיפרגליקומיה. היפרגליקומיה ממושכת גורמת לשינוי בדפוסי זרימת הדם ובמבנה כלי הדם, דבר שעלול לגרום לבעיות רפואיות שונות – טרשת עורקים; פגיעה ברשתית העין; נזק לכליות; נזק למערכת העצבים; ופגיעה בכלי דם בגפיים, שגורמת לאיחור בריפוי פצעים ולזיהומים חוזרים.

פסוכרת ופוריות האישה

פאככלל, סוכרת מאוזנת מסוג 1 אינה פוגעת בתהליך ההתבגרות או בפוריות. סוכרת בלתי מאוזנת מסוג 1 עלולה לפגוע בפוריות האישה בכמה אופנים – הפרעות בווסת, בעיקר מחזור ארוך או מחזור בלתי סדיר; היעדר ביוץ; קיצור תקופת הפוריות ועוד. עיקר ההפרעות נגרם כתוצאה משיבוש הפעילות ההורמונלית בגוף.

פבהתייחסות להפרעות הורמונליות שפוגעות בפוריות הובאה לעיל בכרך השני, פרק לד – 'הפרעות הורמונליות – אנדוקרינולוגיה', מעמ' 139 ואילך.

פגהתייחסות לטיפולים להסדרת ביוץ במקרים של היעדר ביוץ הובאה שם, פרק מה – 'טיפול תרופתי לאי פוריות', עמ' 264–266.

פדהתייחסות הלכתית לשימוש בטיפולים תרופתיים הובאה שם, עמ' 269–275.

פההתייחסות לשידוכים אצל חולי סוכרת ומתי צריך לספר על כך בשידוכים הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', עמ' 25–26, הלכה מא.

פוסוכרת מסוג 2 נמצאה קשורה קשר הדוק עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות PCOS .

פזהתייחסות לתסמונת השחלות הפוליציסטיות ולדרכי הטיפול בה, וכן לקשר שבין רגישות ירודה לאינסולין לבין התסמונת, הובאה לעיל בכרך השני, פרק לו – 'שחלות פוליציסטיות (PCOS)', מעמ' 153 ואילך.

פחמלבד הפגיעה של הסוכרת בפוריות, הריון של אישה חולת סוכרת מוגדר כהריון בסיכון גבוה, שכן בסוכרת לא מאוזנת בזמן הריון יש גם סכנה לעובר – ייתכן משקל יתר לעובר, שעלול לגרום לבעיות בלידה, לעלייה בשכיחות ניתוחים קיסריים ולהופעת מצוקה נשימתית או היפוגליקמיה אצל היילוד לאחר הלידה.

פטהתייחסות נוספת לסוכרת במהלך ההריון הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 27–28.

צבנוסף לבעיות הפוריות, חלק מהנשים שחולות בסוכרת סובלות גם מקושי בחיי האישות, בעיקר עקב ירידה בסיכוך הווגינלי, כתוצאה מפגיעה בכלי הדם, שגורמת לכאבים בעת קיום יחסי אישות. כמו כן, הפגיעה העצבית גורמת לירידה בחשק המיני ובתחושת הגירוי המיני.

צאהתייחסות לקשיים בחיי אישות אצל נשים הובאה לעיל בכרך השני, פרק כח – 'קשיים בחיי האישות אצל האישה', מעמ' 79 ואילך.

צבסוכרת אצל גברים

צגמחלת הסוכרת אצל גברים עלולה לפגוע בתפקוד המיני בכמה תחומים. הפגיעה השכיחה יותר היא אין אונות, שהגורמים לה כוללים השפעות מטבוליות, עצביות, וסקולריות, הורמונליות ופסיכולוגיות. כמו כן תיתכן פגיעה בחשק המיני ובעיות שפיכה כולל שפיכה אחורית (Retrograde Ejaculation). אין אונות בחולי סוכרת קשורה למשך זמן המחלה, איזון רמות הסוכר, טיפולים תרופתיים ורמת הפגיעה בכלי הדם, ושכיחותה עולה עם גיל המטופל.

צדהטיפול באין אונות כתוצאה מסוכרת זהה לטיפול המקובל בדרך כלל באין אונות. אומנם טיפול תרופתי פומי פחות יעיל במקרים כאלה, כנראה עקב העובדה שהגורמים לאין אונות מורכבים, כפי שנכתב לעיל. כמו כן, שמירה על איזון ברמת הסוכר בגוף מסייעת בהפחתת הבעיות בכלל ובתפקוד המיני בפרט.

צהבנוסף לפגיעה בתפקוד המיני, אצל גברים חולי סוכרת עלולה להיות ירידה ברמות הטסטוסטרון וכן ירידה בכמות ובאיכות הזרע.