ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק ששה עשר; חידושים מדעיים בגוף האדם ומחקרים עתידיים 98

ברקע רפואי

גניתוח פלסטי הוא מונח שמתאר התערבות רפואית, לרוב כירורגית, שמטרתה לשנות גודל, מראה או מבנה של איברים בגוף לצורך רפואי וגם שלא לצורך רפואי.

דהניתוחים הפלסטיים מחולקים לשני חלקים:

ה• ניתוחים שמטרתם לשחזר חלקי גוף מעוּותים כתוצאה מפגם מולד או מנזקים כדוגמת כוויות, תאונות או פציעות.

ו• ניתוחים מסיבות אסתטיות לצורך שיפור ההופעה, כגון שינוי צורת האף, שאיבת שומן, הגדלת חזה וכדומה.

זניתוח פלסטי לשם יופי – הלכות

חבנוגע לניתוחים פלסטיים שמבצעים כעת הרופאים אצל הרבה בני אדם לשם יפוי אבריהם וכדו' באין שום מחלה או כאב, ויש מקום גדול לטענה זאת שלא על כגון דא הוא שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות [אם אפילו נקרא זה בשם לרפאות], ואין רשות לבני אדם לתת לרופאים לחבול בעצמם לשם מטרה זאת, וגם אין רשות לרופא לבצע זאת, ויש לדעת ולהאמין כי אין צייר כאלקינו, והוא יתברך שמו צר והטביע לכל אחד ואחד מיצוריו בצלמו ובדמותו ההולמת לו, ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע... על אחת כמה שאין לו לאדם להתחכם בעצמו לשנות הטבע בפעולות כאלה, והרי זה כאומר לאומן שעשאו: כמה מכוער כלי זה שעשית (עיין תענית, כ, ב). על כן נראה להלכה כנ"ל דאסור לו לאדם לעשות לו ניתוח פלסטי, וכן לרופא לבצע ניתוח כזה, לשם יופי וכדומה וכנזכר לעיל, ואין להאריך בכאן יותר מזה. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סוף סימן מא

טמסקנה דדינא נראה שיש להתיר לנערה לעשות ניתוח פלסטי כדי לשפר את צורתה ויופייה הטבעי למצוא חן בעיני כל רואיה, וכדי שתוכל למצוא שידוך הגון כפי כבודה. ואפילו אם היא אישה נשואה, יש להתיר לה לעשות כן כדי להתחבב יותר על בעלה, ובלבד שיהיה על ידי רופא מומחה ובעל ניסיון רב, וזריז ומהיר במלאכתו, שלא תצא תקלה מתחת ידו. הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ח, חושן משפט, סימן יב

יא. יש פוסקים שאסרו לבצע ניתוחים פלסטיים שאינם מיועדים לצורך רפואי אלא למטרת יופי בלבד, טעמיהם: אין לאדם רשות לחבול בעצמו שלא לצורך רפואי; התורה נתנה רשות לרופאים לנתח ולטפל בחולים לשם רפואתם אבל לא לצרכים שאינם רפואיים; ריבונו של עולם הטביע כל אדם בצלמו ובדמותו ההולמת לו, ומי שבא לשנות את מראהו הריהו כמי שבא לבורא בטרוניה – כמה מכוער כלי זה שעשית; בכל ניתוח בהרדמה יש סיכון מסוים, ואסור לאדם להסתכן אלא רק לצורך רפואי ולא לשם יופי. ויש שהתירו לבצע ניתוח פלסטי במקום צורך, כגון לפנויה שחושבת שבזכות ניתוח כזה יהיה לה יותר קל למצוא שידוך, או גם לאישה נשואה, כדי שתתחבב יותר על בעלה. טעמיהם: האיסור שיש על האדם לחבול בעצמו הוא דווקא דרך ניציון וביזיון ולא כשהוא נעשה לטובת החולה; מותר לאדם להכניס את עצמו לסכנה מועטת כדי להציל את עצמו מצער, במיוחד בדבר שדשו בו רבים, ובניתוחים שמבצעים כיום אין כמעט סכנה. יש מצבים שבהם כיעור עלול לגרום לאדם דיכאון, תחושות קשות, קשיים להתחתן ואפילו קושי במציאת עבודה. לכן יש להתיר ניתוח כזה שמשפר את איכות החיים של האדם ממש כמו ניתוח אחר שמשפר את בריאותו. ויש מי שהתיר לבצע ניתוח פלסטי לנוי רק במקום שבו הוא מתבצע בהרדמה מקומית שאין בה סיכון, אך לא כשהוא מתבצע בהרדמה כללית שיש בה סיכון מסוים.

יאב. לפי הפוסקים שהתירו ניתוח פלסטי, יש להתיר ניתוח פלסטי גם לאיש, למשל כאשר יש לו מום בפניו או כתמים רבים עד שהוא מתבייש ללכת כך בין הבריות, וכל שכן אם בעיה כזאת מפריעה לו למצוא עזר כנגדו, ואין בזה משום: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". כמו כן יש מי שהתיר ניתוח פלסטי לאיש במצב שבו ללא ניתוח כזה הוא מתקשה למצוא פרנסה הגונה. אולם כשמדובר בפעולה שכל מטרתה היא לנוי בלבד, אין להתירה לגבר.

יבטיפול בשבת כדי למנוע צלקת

יגג. אדם שנחתך חתך עמוק בפניו בשבת, ועל פי דברי הרופא אין בו כל סכנה, ומבחינה רפואית אין צורך לתפור את החתך מייד ואפשר לכסותו עד מוצאי שבת, אסור לחלל שבת כדי לתפור את החתך, ואפילו באיסור דרבנן אסור לחלל שבת לשם כך. אך אם מדובר באישה פנויה שעלולה להישאר עם צלקת שתקשה עליה להשתדך, והיא עלולה להגיע כתוצאה מכך למצב של דיכאון בעתיד, יש מי שהורה שמותר לבקש מרופא גוי שיתפור לה את החתך כדי למנוע צלקת. כמו כן, יש להתיר הדבקה של שפתי הפצע בדבק מיוחד לכך או ב'פרפר' כדי למנוע צלקת, כיוון שגם מבין הסוברים שיש איסור תפירה בגוף האדם, יש המקלים שהאיסור קיים רק בתפירה ולא בהדבקה.

ידד. אדם שנפצע וזקוק לתפירת פצעו בשבת מחמת הסכנה, ולשם כך די בתפרים מעטים כדי לצאת מכלל סכנה, אך אז תישאר צלקת גסה; ולעומת זאת, אם יתפרו תפרים רבים יותר הצלקת תהיה פחות בולטת – יש מי שהורה שכיוון שהשבת נדחית לצורך הצלה מסכנה, מותר גם לגמור את אשר החלו, ולהציל את האדם ממום אשר יתבייש ויצטער בו כל ימיו.

טוניתוח פלסטי באיברי המין

טזדיון על הגדרת האדם כזכר או כנקבה יובא להלן, פרק צט – 'הגדרת מין האדם וניתוחים לשינוי מין', מעמ' 231 ואילך.

יזה. אף על פי שאין איסור לחיות חיי אישות עם אישה שאין לה רחם, כיוון שחיי האישות מתקיימים כדרך כל הארץ, במצב שבו אישה נולדה גם ללא נרתיק, והרופאים בנו לה נרתיק בניתוח פלסטי כדי שתוכל לחיות חיי אישות, יש מי שהסתפק שמא במקרה כזה אסור לחיות איתה חיי אישות עקב חשש של הוצאת זרע לבטלה, כיוון שאין כאן בשר מבשרה וממצבה הטבעי של האישה. ויש מי שכתב שביאה כזאת, בנרתיק המלאכותי, נחשבת לביאה 'דרך איברים', שלא מוגדרת כביאה אף לעניין איסורי עריות. ויש מי שכתב שכאשר מדובר במי שמבחינה הלכתית מוגדרת כנקבה ודאית אלא שנולדה ללא רחם וללא נרתיק, אם יש לה נרתיק מלאכותי בזכות ניתוח פלסטי במקום שבו היה אמור להיות הנרתיק הטבעי, דינו כדין נרתיק רגיל ומותר לחיות איתה חיי אישות, כיוון שאותו פתח שפותחים לה בניתוח הרי הוא כאילו הוציאו לה בשר שחסם את הפתח הטבעי שהיה שם, וכשהוסר הבשר הרי זה נרתיק טבעי.

יחצביעת שיער לאיש

יט... מלקט (שערות) לבנות מתוך שחורות... דבר זה – אף בחול אסור, משום שנאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (דברים כב, ה). שבת צד, ב

כמגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה על בשרו בשביל צערו, ואם בשביל לייפות – אסור (משום "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", רש"י שם, דיבור המתחיל 'משום'). שבת נ, ב

כאואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם – שרי, דאין לך צער גדול מזה. תוספות, שם, דיבור המתחיל 'בשביל צערו'

כבו. אסור לאיש ללקט אפילו שערה אחת לבנה מתוך שערות שחורות, משום: "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה".

כגז. כמו כן, אסור לאיש לצבוע שערות לבנות בצבע שחור, אפילו שערה אחת.

כדח. אם אינו מתכוון לייפוי אלא לתועלת מעשית, כגון להיראות צעיר כדי שיוכל לקבל משרה, במקום שאין בזה איסור הונאה, מסתבר שיש מקום להתיר.

כהט. בחור צעיר ששערותיו הלבינו טרם זמנו, ועקב כך הוא מתבייש לצאת בין אנשים, מותר לו לצבוע את שערותיו בצבע שחור כדי שלא יתבייש, כי שיער לבן אצל בחור צעיר נחשב למום, ואין איסור בהסרת מום, ויש שאסרו31.

כודיון על פאה נוכרית לאיש שנשרו שערותיו והוא מתבייש בכך, הובא לעיל, פרק פח – 'אונקולוגיה – סרטן אצל גברים', בפִּסקה 'פאה נוכרית לאיש', עמ' 110.