ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק שלישי; טבילה וחציצה במצבים מורכבים 18

בובטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי העניין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב), ויתן אל לבו בדמיון, כי כמו שנתחדש בגופו, יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. ועל כן אמרו חכמים שלא תכשר הטהרה במים שבכלי רק במים חיים או מכונסין שהן על גבי קרקע ולא בכלי, מכל מקום כדי לתת אל לבו במחשבה כאילו העולם כולו מים, והוא נתחדש בעלותו מהם. ספר החינוך, מצווה קעג

גאין האשה עולה מטומאתה ויוצאת מידי ערוה עד שתטבול במי מקווה כשר, ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים. אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם, הרי היא אחר הרחיצה כמות שהייתה קודם הרחיצה בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקווה או במעיין או בימים שהם כמעיין. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יא, טז

דפרק זה לא יעסוק במכלול דיני הטבילה, אלא במקרים ובמצבים מיוחדים בטבילה.

הטבילה בזמנה

וא. אישה שבעלה בעיר, מצווה שתטבול בזמנה. אין זו חובה גמורה אלא הנהגה ראויה, כיוון שנפסק להלכה שטבילה בזמנה אינה מצווה. לכן, במקרים חריגים, כשיש הסכמה מלאה של שני בני הזוג, מותר לדחות את הטבילה, בעיקר לזוגות שכבר קיימו פרייה ורבייה, כדי לאפשר טבילה מתוך נחת ושמחה ולא מתוך תחושת לחץ.

זב. אישה שבעלה לא נמצא בעיר והגיע זמן טבילתה לטהרה, אם יש סיכוי כלשהו, אפילו סיכוי קטן, שבעלה יגיע בכל זאת – תטבול. אך במקרה כזה לא תטבול בשבת.

חג. אישה שבעלה לא נמצא בארץ במשך חודשים אחדים, ורוצה לטבול לטהרתה, טובלת בברכה.

טטבילה ביום השביעי מבעוד יום

יזמן הטבילה של אישה הוא בסוף שבעת הימים הנקיים, בלילה, אור ליום השמיני. לעתים אין לאישה אפשרות לטבול בלילה, כגון ביישוב שאין בו מקווה, והטבילה חלה בליל שבת. הדיון ההלכתי הוא בשאלה האם יש לדחות את הטבילה למוצאי השבת, או שבשעת דחק כגון זו אפשר להתיר בדיעבד טבילה ביום ששי אחר הצהריים, דהיינו ביום השביעי של שבעה נקיים, מבעוד יום. כמובן, ייתכנו מקרים נוספים, כגון נסיעה הכרחית של אחד מבני הזוג שאי אפשר לדחותה, או נסיעה של שניהם למקום שבו אין אפשרות לטבול.

יארקע הלכתי

יבאמר ליה רב פפא לרבא ולאביי: מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן, ליטבלינהו ביממא דשביעאה? משום דרבי שמעון, דתניא ... ר' שמעון אומר: "אַחַר תִּטְהָר" - אחר מעשה תטהר. אבל אמרו חכמים: אסור לעשות כן, שמא תבא לידי ספק. נִדה, שם

יגמדין תורה, רשאית זבה גדולה לטבול כבר בבוקר היום השביעי משבעת הימים הנקיים והיא טהורה, בתנאי שלא תראה דם עד הערב וכתוצאה מכך תסתור את שבעת ימי ספירתה.

ידחכמים גזרו שאישה לא תטבול ביום השביעי אלא תמתין עד לאחר צאת הכוכבים 'שמא תראה ותסתור'. כלומר: שמא תטבול, תטהר, תשמש עם בעלה ביום השביעי, ואז תראה דם לפני שקיעה ונמצא שבא עליה באיסור. (אם טבלה ביום השביעי, שמשה עם בעלה וראתה רק לאחר צאת הכוכבים – לא עברה על איסור דאורייתא, שכן ראיית הדם לאחר תום שבעה נקיים היא טומאה חדשה, אך ראיית דם ביום השביעי אוסרת את האישה למפרע, כיוון שנתברר שלא היו שבעה ימים נקיים.)

טויש מי שכתב שבשעת הדחק אישה מותרת לטבול סמוך לחשכה, בתנאי שתבוא הביתה ותפגוש את בעלה רק משחשיכה. ונחלקו הפוסקים עד כמה ניתן להסתמך על דעה זו למעשה.

טזד. לפי רוב הפוסקים אין לטבול ביום השביעי של שבעת הימים הנקיים, אפילו אם הדבר יגרום לדחיית הטבילה בלילה אחד. בדוגמא שלנו, דחיית הטבילה מיום ששי לפני כניסת השבת עד למוצאי שבת. אך למעשה, יש מורי הוראה שנהגו להקל בדבר, ובמקום דחק ואונס, במקום שאין שום אפשרות לטבול בליל שבת, כגון במקום שאין בו מקווה, וזמן טבילתה של האישה בליל שבת, להורות לאישה לטבול אפילו ביום השביעי מבעוד יום, דהיינו ביום ששי אחר הצהריים לפני כניסת השבת, בתנאי שלא תתראה עם בעלה עד כניסת השבת. יש להעיר שבמצבים כאלה צריך תכנון זמנים מדויק וקפדני כדי לאפשר לאישה לטבול ברגיעה מבעוד יום, להספיק להגיע לביתה לפני כניסת השבת, ושכשתגיע לביתה, בעלה כבר יצא מהבית כדי שלא יתראו לפני הלילה. ראוי ורצוי לתכנן מרווח זמן שמביא בחשבון עיכובים אפשריים, כדי למנוע מצב שבו האישה תתאחר ולא תוכל להגיע לביתה קודם כניסת השבת.

יזה. יש מי שכתב שבמקרים כאלה רצוי שהאישה תעשה הפסק טהרה נוסף ביום הרביעי לראייתה, כדי שהטבילה בערב שבת תהיה ביום השמיני לשבעה נקיים. אמנם רוב הנשים אינן מצליחות להפסיק בטהרה כבר ביום הרביעי מתחילת הווסת, כך שהדבר בדרך כלל אינו מעשי.

יחו. יש יותר מקום להקל אם מדובר במקרה שבו הטבילה במוצאי שבת לא תתאפשר, כגון אשת חייל שצריך לחזור לבסיסו במוצאי שבת.

יטז. יש מי שהורה שכאשר אי אפשר לטבול בזמן, ודחיית טבילה ללילה הבא עלולה לגרום להחמצת הביוץ, יש מקום להתיר טבילה ביום השביעי כדי לאפשר חיי אישות במועד הביוץ.

כח. יש מקום לומר לזוג כזה שהאפשרות לטבול ביום השביעי מבעוד יום אינה לכתחילה, אך ניתן לסמוך על הדעות המקלות.

כאט. גם אם האישה טבלה מבעוד יום ביום השביעי, ברור שאינה מותרת לבעלה אלא בלילה, לאחר צאת הכוכבים.

כבי. כדי לטבול ביום השביעי מבעוד יום, יש צורך בהיתר אישי מפוסק.

כגטבילה ביום

כדרקע הלכתי

כהאמר רבי חייא בר אשי, אמר רב: נִדה – בין בזמנה בין שלא בזמנה, אינה טובלת אלא בלילה, משום סרך בתה.

כואתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמניא משום אריותא. רב אחא בר יעקב בפפוניא – משום גנבי. רב יהודה בפומבדיתא – משום צינה. רבא במחוזא – משום אבולאי. נִדה סז, ב

כזבנוסף לגזירה, שנזכרה בפיסקה הקודמת, שאישה לא תטבול ביום השביעי מבעוד יום; גזרו חכמים שאישה לא תטבול ביום כלל, משום 'סרך בתה'. כלומר: שמא בתה תראה אותה טובלת ביום ותחשוב שהיה זה היום השביעי. הבת, שתחשוש לשאול את אימה, תבוא לטבול ביום השביעי, ותשמש עם בעלה. אם תראה דם באותו יום, נמצא שבא עליה באיסור (כפי שהתבאר לעיל). אך במקרים של אונס, כגון סכנה, התירו לטבול בשמיני, ביום.

כחיא. אישה לא תטבול ביום. אך אם יש אונס כגון שיראה לטבול בלילה מחמת הקור, או פחד מגנבים וכדומה, יכולה לטבול ביום השמיני.

כטטבילה בשבת

ליב. אישה שטבילתה בליל שבת, והמקווה מרוחק יחסית, לכתחילה תתנה שאינה מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות, כדי שתוכל לנסוע למקווה לפני כניסת השבת. אך גם אם לא התנתה, בעלה יכול להסיעה למקווה אחרי שהדליקה נרות.

לאיג. אישה יכולה לטבול בליל שבת בסוף היום השביעי לנקיים אחרי השקיעה, אפילו לפני צאת הכוכבים, בתנאי שתבוא לביתה לאחר צאת הכוכבים, ויש מי שהורה שלכתחילה תטבול בזמן בין השמשות אם רוצה לטבול במים חמים. נשים אשכנזיות נהגו לטבול אחרי צאת הכוכבים, ואפילו במים חמים.

לבטבילה בשבת למי שלא הספיקה להתכונן

לגיד. מעיקר הדין, אישה שלא הצליחה לחפוף ולהתכונן לטבילה לפני כניסת השבת, אינה יכולה לטבול בשבת. מצד דין תורה אישה צריכה לעיין בגופה ובראשה. אם לא נמצא עליה שום דבר חוצץ, יכולה לעיין בגופה גם בשבת. ואולם, אי אפשר לקיים בשבת את תקנת עזרא של חפיפה הכוללת סירוק שער הראש והדחת בית הקמטים במים חמים. רחיצת כל הגוף היא רק לכתחילה, אך עיון בגוף וחפיפה מעכבים אפילו בדיעבד. הבעיה מתעוררת בעיקר בסירוק שער הראש, שלפי רוב הפוסקים יש בזה איסור תורה של תולדת גוזז, ולכן אי אפשר להתיר גם על ידי גויה. לכן אין להתיר טבילה כזאת גם בשעת הדחק.

לדטו. בדיעבד, אישה שלא הצליחה לחפוף ולהתכונן לטבילה לפני כניסת השבת, ואין לה שיער בראשה, יכולה במקרה של אונס גמור ובשעת דחק גדולה, כהוראת שעה ובאופן חריג, לעיין בגופה ולשטוף עצמה בפושרים מדוד שמש, ולטבול. יש מי שהתיר גם באישה שיש לה שיער קצר, כיוון שבשיער קצר אין קשרים ויכולה לבדוק שערותיה בידיה. ויש מי שהורה שבמקרי דחק מיוחדים, יכולה לחפוף ולסרוק שערה על ידי גויה. וראה עוד כאן בהערה.

להתפקידי הבלנית

לווכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ותעמיד אשה על גבה בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים. והראב"ד כתב: אם כרכה שער ראשה בדבר שאינו חוצץ, כגון בחוטי שער, וטבלה בינה בין עצמה - עלתה לה טבילה. טור יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח

לזטז. הבלנית צריכה לעמוד על גבי האישה הטובלת כדי לוודא שהטבילה התקיימה כראוי, ושלא נשארה שום שערה של האישה צפה על פני המים בזמן הטבילה. אם הטובלת מתביישת, תבקש מהבלנית שתיכנס לחדר הטבילה רק אחרי שהטובלת ירדה למקווה. לאחר הטבילה הבלנית תצא, ורק אז תעלה הטובלת מהמקווה. אם אין בלנית, ראה להלן.

לחבמקומות רבים, הבלנית בודקת את האשה לפני הטבילה כדי לוודא שאין לאשה חציצה על גופה. ברור שעיקר האחריות לכך מוטלת על הטובלת עצמה, ולא על הבלנית, לכן מעיקר הדין די בכך שהטובלת תעיין בגופה לפני הטבילה. עם זאת, יש שני יתרונות חשובים למנהג שהבלנית בודקת את האשה: ראשית, הבלנית יכולה לבדוק גם בחלקי הגוף שהטובלת אינה יכולה לראות; ומלבד זאת, יש לבלנית, בדרך כלל, ניסיון וידע הלכתי, ולכן היא יודעת היכן מצויים המקומות המועדים לחציצות, ואילו חציצות פוסלות בטבילה.

לטנשים רבות אינן רוצות לקחת על עצמן את כל האחריות לבדיקה, ולכן שמחות שהבלנית תעיין ותוציא אותן מידי ספק. נשים אחרות מרגישות חוסר צניעות ותחושה בלתי נעימה כאשר הבלנית בודקת אותן. לכן, יש להדגיש שמצד הדין – הטובלת רשאית לבדוק את עצמה ולטבול בלי בדיקה של הבלנית, ולקרוא לבלנית רק כאשר היא בתוך המקווה, שתבדוק שאין שערותיה יוצאות אל מחוץ למים. שערי אורה, שער חמישי עמ' 187

מיז. יש מעלה בכך שהאישה תבקש מהבלנית לבדוק אותה לפני הטבילה, אך בדיקה זו אינה מעכבת. לכן אם האישה הטובלת חפפה ובדקה עצמה כראוי ויודעת שהיא בקיאה בהלכות ולא רוצה שהבלנית תבדוק אותה, עולה לה הטבילה ואין לבלנית להתעקש עמה על כך. במיוחד יש לאפשר טבילה לנשים מסורתיות שהקפדה של הבלנית עלולה לגרום להן להימנע בכלל מטבילה.

מאיח. בנוסף לתפקידים הללו של הבלנית, נהגו שהיא תהיה הראשונה שתפגוש את האישה ביציאתה מהמקווה, כדי למנוע מצב שהאישה תפגוש דבר טמא בצאתה מהמקווה.

מביט. ראוי להכיר טובה לבלניות המוסרות נפשן על טהרתן של בנות ישראל, למרות שפעמים הרבה הדבר גורם להן הפסד זמן רב.

מגטבילה במקום שאין בלנית

מדכ. במקום שאין בלנית, על הטובלת לקחת אישה אחרת שתטביל אותה ותשגיח שכל שערותיה נכנסות לתוך המים.

מהכא. אישה ששערותיה קצרות, יכולה לטבול ללא בלנית, ובלבד שהיא בטוחה שכל שערותיה בתוך המים.

מוכב. בשעת הדחק שאין אישה אחרת שתשגיח, יכולה לשים שבכה על שערותיה. אם טבלה ללא שבכה לא עלתה לה טבילה, ויש מי שהורה שהטבילה כשרה.

מזכג. לכתחילה אין לבעל להיות בלן לאשתו, שיש בכך חיסרון גדול בצניעות. בדיעבד כשאין אישה יהודיה אחרת, הבעל יכול להיות בלן לאשתו באקראי. במצב דיעבד כזה תטבול האישה פעם אחת לפני שבעלה יראנה, לאחר טבילה כזאת מעיקר הדין היא מותרת לבעלה; ולאחר מכן תטבול פעם נוספת כשבעלה יטבילנה.

מחטבילה לאישה חילונית שלא בדקה עצמה בשבעה נקיים

מטכד. יש מי שהורה שאישה חילונית שבאה לטבול ונתברר שלא בדקה את עצמה במשך השבעה נקיים, יש להטבילה, ובברכה, ולהסביר לה לאחר מכן כיצד יש לנהוג לכתחילה.

נאישה שמפחדת להכניס את הראש למים

נאכה. אישה שעקב פחד בלתי נשלט אינה מסוגלת להכניס ראשה למים, אפשר לקחת דלי ולנקבו 'כמוציא רימון', וישפכו על ראשה באופן שהמים שבדלי יהיו מחוברים עם מי המקווה. ואין עושים כך אלא מדוחק, לאחר בדיקת כל האפשרויות לטבול באופן הראוי מלכתחילה. ברור שבמקרה כזה, יעשו כך פעם אחת, גם אם בדרך כלל נהגה לטבול כמה פעמים.

נבאישה משותקת

נגכו. פתרון אפשרי וראוי לטבילת נשים משותקות הוא מקווה מיוחד שבו תותקן מעלית עשויה חומר פלסטי שיש בו נקבים גדולים. (מעלית כזאת יכולה לשבת על מסילות ברזל.) הבלנית תפעיל את המעלית, והאישה תטבול במקווה כשהיא בתוך המעלית השקועה במים. רשימת המקוואות הארצית לנשים בעלות מוגבלויות מובאת בסוף פרק זה, עמ' 208-209.

נדכז. במקום שאין מקווה מיוחד לטבילת נשים נכות, אפשר להקל שנשים יכנסו עימה לתוך המקווה, וירטיבו ידיהן במי המקווה, ויורידוה לתוך המקווה על מנת להטבילה, ויאחזוה אך לא בחוזקה, ולרגע אחד ירפו ידיהן יחד ממנה, ויטבילוה. ומצד עיקר הדין, אם הדיחו ידיהן במי המקווה, אף אם לא ירפו ידיהן ממנה עלתה לה טבילה.

נהכח. אי אפשר להטביל אישה כזאת על גבי סדין שיוכנס למים ויאחזו בקצותיו, כיוון שהסדין עצמו הוא דבר המקבל טומאה, ואין טובלים על גבי כלים המקבלים טומאה.

נואישה שאינה יכולה להיטהר

נזכט. אישה שאינה יכולה להיטהר לבעלה, משום שאיננה מצליחה לעשות בדיקות לטהרתה, כיוון שבכל פעם שבודקת את עצמה רואה דם, או שיש לה חבורות ופצעים באופן שמבחינה רפואית אסור לה לטבול, אסור לבעלה להתייחד עמה, שמא יבוא עליה, אלא אם כן יש לה סיכוי טוב להתרפאות. אפשר ורצוי לפנות לעזרה במקרים כאלה, לרבנים הבקיאים בנושא טהרת המשפחה, למטפלים בשלום בית או לגורמים רפואיים שעשויים לסייע. חשוב לציין, שמבחינה מעשית, קיימים פתרונות רבים הן לבדיקות והן לטבילה במקווה, ולכן דין זה הובא רק ברמה העקרונית.

נחטבילת אישה שהיא ובעלה אסורים בחיי אישות

נטל. זוג שאסור להם לקיים יחסי אישות מסיבות רפואיות, בכל זאת מצווה שהאישה תטבול כדי שיוכלו להיות מותרים בשאר קריבות, וגם כיוון שאם אסורים לזמן ארוך יש החוששים באופן כזה לאיסור ייחוד. הסבר: אסור לאדם להתייחד עם אישה שאסורה עליו ביחסי אישות, מלבד קרובות משפחה מדרגה ראשונה. איש מותר להתייחד עם אשתו גם כשהם אסורים ביחסי אישות כיוון שהם עתידים להיות מותרים לאחר זמן. אך אם הם נאסרים לתקופה ארוכה, יש החוששים לאיסור ייחוד שמא יבוא עליה. לאחר שהאישה תטבול, יהיו מותרים בשאר קריבות, ולא חוששים לייחוד. ההיתר לטבילת האישה במקרה כזה, רק כאשר ברור לבעל שלא יבוא על ידי הקִרבות המותרות להוצאת זרע לבטלה. גם בהלכות אלו קיימים פתרונות מעשיים מגוונים. יש לפנות למורי הוראה הבקיאים בכך כדי למצוא פתרון רפואי או הלכתי לבעייה.

סלא. יש פוסקים שכתבו שלא תטבול במצב כזה, מחשש שמא יבוא עליה.

סאהתייחסות לטבילה בזמן אבלות מובאת להלן בעמ' 204.

סבהתייחסות לטבילה בזמן פרישה סמוך לווסת מובאת לעיל, פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', עמ' 177.

סגטבילה כשאחד מבני הזוג אינו יהודי

סדלב. יש מי שכתב שגויה בתהליכי גיור שחיה עם יהודי, יש עניין ללמדה שתטבול לנדתה אף שעדיין לא נתגיירה .

סהלג. יש מי שכתב שמעיקר הדין, אישה יהודיה שחיה עם גוי, ומתקרבת למצוות, יש עניין שתטבול לנדתה, כדי להציל אותה מאיסור נִדה. אולם אין עניין לעורר את הנשים על כך, כדי לא לגרום לה לחשוב שאם היא טובלת, היא יכול להמשיך לחיות באיסור עם גוי. ויש שהורו שאין להתיר לאישה כזאת לטבול, מחשש שמא יתפרש הדבר כהיתר לנישואי תערובת.

סוטבילת פנויות

סזומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה! שהרי כיוון שהפנויה אסורה, כמו שכתבנו, אדרבה! אם הייתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיוון שאין אסורה, אלא מדרבנן... שו"ת הריב"ש, סימן תכ"ה

סחוכמה פעמים נתחבטתי על זה, על אודות הנשים הקדשות שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם, גם יש שמספיקים להם פרס מהקהל כי אמרו כיוון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות, מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא מדעת הרבים וברשות בית דין - חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות על ידי בית דין של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים... אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זמה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו... ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים. רבי יצחק עראמה, ספר עקידת יצחק, ספר בראשית שער עשרים

סטלד. ברור ופשוט שאין היתר לפנויות לטבול במקווה. טבילה כזאת אף שתסיר מהן איסור נידה החמור שהוא בכרת, עלולה לגרום להן להורות לעצמן היתר לעבור על איסור ביאה שהותר אך ורק בין איש לאשתו שנישאו כדת משה וישראל. ולא עוד, אלא שעלולה להיגרם מכך מכשלה ציבורית גדולה, שלא ירצו להינשא. המפסידות העיקריות ממכשלה כזאת עלולות להיות אותן הפנויות שטבלו, שעלולות להיתקל בקושי למצוא בחורים שירצו להיכנס למחויבות הנישואין, אם תיווצרנה אפשרויות לחיות חיי אישות בלי לעבור על איסור כרת עם פנויות שתטבולנה. לכן יש להזהירן על כך, הן מבחינת הצורך להימנע מלעבור על איסור, והן כדי לאפשר להן להינשא.

עלה. אין להתיר טבילת רווקות גם לצורך עלייה להר הבית. הלכה זו אינה מתייחסת לעצם השאלה על עלייה להר הבית בזמן הזה.

עאאנינות ואבלות

עבלו. אישה אבלה יכולה לרחוץ חלקים מגופה לצורך הפסק טהרה, אבל לא תטבול בתוך השבעה. אם עברה וטבלה, אינה צריכה לטבול שוב לאחר השבעה.

עגלז. אישה שבעלה אבל והיא לא אבלה, יכולה לטבול כדרכה בזמנה למרות שאסורים בחיי אישות, ויש מי שאסר מחשש תקלה.

עדלח. אישה שהייתה צריכה לטבול ואמה נפטרה בחוץ לארץ, ויעבור זמן עד שתובא לארץ. אם הנפטרת נמסרה לכתפים, דהיינו לחברה קדישא בארץ או בחו"ל, והמשפחה סיימה לטפל בקבורתה, האישה יכולה לטבול, בברכה. הטעם: אין לה גדר אנינות, ואת האבלות טרם התחילה.

עהטבילת נשים במקווה שטבלו בו גברים

עוגילוי דעת

עזהריני מביע בזה את דעתי, כי אסור לגברים לטבול במקווה המיועד לנשים, מפני שעל ידי כך הרבה נשים נמנעות לטבול באותו מקווה, וזהו עוון כרת. אבל טבילה לגברים, כתב הרמב"ם שאינה צריכה כלל, שכבר בטל דין טבילת בעלי קרי.

עחובמקום שאין מקווה מיוחד לגברים יש להם להימנע מטבילה. הרב עובדיה יוסף, גילוי דעת מיום י"א בטבת תשנ"ח

עטלט. אף על פי ש'נתעברה באמבטי', היא מציאות רחוקה מאוד ולא שכיחה, חששו לה חכמים.

פמ. על כן יש לנשים להיזהר, לפחות לכתחילה, מלטבול במקווה של מים מכונסים, אחר שטבלו בו גברים, אלא אם כן החליפו את המים.

פאמא. בדיעבד, כשאין אפשרות להחליף את המים, יש מקום להקל ולהתיר להן לטבול, וטוב לשים חומר מחטא.

פבמב. חשש זה קיים רק במקווה של מים מכונסים ולא קיים במקווה של מים זורמים, כגון נהר או מעיין ששם המים הזורמים מסירים כל חשש של עיבור באמבטי, כגון מקווה האר"י בצפת המבוסס על מי מעיין.

פגמג. לגברים מותר לטבול במקווה לאחר שטבלו בו נשים, גם ללא החלפה של המים.

פדמד. כיוון שטבילת נשים חשובה וחמורה לאין ערוך מטבילת גברים, וכיוון שחלק מהנשים קשה בעיניהן לטבול במקווה שטבלו בו גברים, לא רק מחשש הלכתי של עיבור באמבטי, אלא בעיקר מתוך איסטניסיות, יש למנוע מצב שבו גברים ונשים טובלים ומשתמשים באותו מקווה. יש מי שאסר זאת לחלוטין, וכתב שבמקום שאין מקווה מיוחד לגברים, יש להם להימנע מטבילה. ויש מי שהורה להתיר טבילת גברים אך ורק כשברור ללא ספק שיהיה אפשר לנקות את המקווה היטב, להחליף את המים לאחר טבילת הגברים, ולחממו עד לזמן שבו הנשים טובלות. לכל הדעות, אם טבילת הגברים עלולה לעכב את טבילת הנשים, אין לאפשר טבילת גברים, כיוון שאסור שייווצר מצב שבו אפילו אישה אחת תימנע מטבילה או אפילו תדחה את טבילתה עקב טבילת הגברים. ביישובים שאין בהם מקווה לגברים, והגברים רוצים לטבול במקווה הנשים בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, יש לאפשר את טבילת הגברים בשעות הבוקר בלבד, כדי שיישאר זמן לרוקן את המקווה, לנקותו היטב ולחזור ולמלא בו מים עד למועד טבילת הנשים. (אמנם בליל יום הכיפורים נשים לא טובלות, אך המקווה צריך להיות מוכן לטבילה במוצאי יום הכיפורים.) יש לחשב את כל החשבונות מראש, והחכם עיניו בראשו.

פהמה. אם יש צורך להחליף את המים בשבת, עדיף לומר לגוי שיחליף את המים בשבת, אפילו במלאכות דאורייתא, מאשר להעלים מהנשים את העובדה שגברים טבלו באותו מקווה.

פומו. אם בכל זאת, בדיעבד, נוצר מצב שגברים ונשים משתמשים באותו מקווה, יש לקבוע במקווה כזה כללי צניעות ברורים ומחמירים במיוחד.

פזהוראות לטבילה במקום שאין מקווה

פחמז. ככלל כדאי וראוי לטבול אך ורק במקווה טהרה מסודר, מפני שטבילה במקום שאינו מוסדר אמנם אפשרית מבחינה הלכתית, אך יש בה קשיים העלולים להקשות על הטבילה ולסרבל אותה, ובמקרים מסוימים עלולים אף לפסול אותה. אבל לעתים, במיוחד בחו"ל, נמצאים במקומות שאין בהם מקווה וצריך למצוא פתרון חלופי לטבילה.

פטמח. אין אפשרות להיטהר במאגר של מים שאובים. המים במקוואות מבוססים על מי גשמים או על מי מעיין. ראה אוצר המושגים, ערך מקווה.

צמט. בשעת הדחק כשאין אפשרות לטבול במקווה מסודר, אפשר מבחינת הלכתית לטבול גם במקום שהמים אינם שאובים, כגון מעיין או ים. לפי הכללים שיפורטו להלן הלכה נג.

צאנ. בשעת הדחק אפשר לטבול בגֵב של מים עומדים, ואפילו באגם, אך במקורות מים אלה יש לוודא שאין בו זחילה הניכרת. כלומר, צריך שהמים יעמדו ולא יהיו בתנועה, כמבואר להלן.

צבנא. בשעת דחק גדולה, כשאין כל אפשרות אחרת לטבילה, גם לא במעיין ואגם, אפשר להקל לטבול בנהר איתן. ההסבר הוא שמי גשמים מטהרים רק באשבורן, דהיינו רק כשהם מים עומדים, ולא כשהם זוחלים, דהיינו לא כשהם בתנועה. לעומת זאת, מעיין וים מטהרים גם כשהמים זוחלים. לכן יותר קל להתיר טבילה במעיין או בים אף על פי שמימיהם זוחלים, אבל בגב של מי גשמים או באגם צריך שהמים לא יזחלו. כאשר מי נהר מקורם במי מעיינות, אפשר לטבול בהם למרות שהמים זוחלים.

צגלא תטבול במקום שיש חשש שיראוה בני אדם, מפני שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה. ומיהו, בדיעבד, עלתה לה טבילה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, לד

צדנב. הבעיות ההלכתיות העיקריות שמתעוררות בטבילה במקום בלתי מוסדר הן:

צה• האישה עלולה לחשוש שמא יראוה טובלת ולכן היא עלולה לטבול במהירות וללא תשומת לב ראויה לטבילה.

צו• יש חשש שמא ידבק בכפות רגליה בוץ או זפת או חציצה אחרת.

צז• אין בלנית שתטביל את האישה.

צחנג. בטבילה במקום בלתי מוסדר יש להקפיד על הכללים הבאים:

צט• צריך שהטבילה תהיה במקום צנוע ובטוח, ללא סכנה בעצם הכניסה למים, כדי שהאישה תרגיש חופשיה לטבול, ולא יהיו בסביבה אנשים או בעלי חיים, שיפריעו לה לטבול כראוי.

ק• צריך שלא יהיה על האישה בגד או דבר אחר החוצץ בינה לבין המים. לחילופין האישה יכולה לטבול עם חלוק רחב שאינו צמוד לגופה, ותקפיד שהמים יוכלו להגיע בו זמנית לכל גופה.

קא• המים יהיו רגועים ובטמפרטורה סבירה – לא קרים מדי, וגבוהים דיים כדי שהטובלת תוכל להכניס את כל גופה בנוחות ובלי כפיפה מרובה. אישה יכולה לטבול גם בשכיבה אם המים בגובה של 30 ס"מ לפחות.

קבלא תטבול במקווה שיש בקרקעיתו טיט, משום חציצה, אלא אם כן תתן עליו זמורות וכיוצא בהם, דבר שאינו מקבל שום טומאה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, לג

קג• האישה צריכה לוודא שלא נדבק שום דבר לרגליה בדרך לטבילה וגם בטבילה עצמה. לכן עדיף לטבול במקום שיש בו משטח קשה כגון אבנים ולא בוץ. הטובלת בים תשגיח שרגליה לא ישקעו בחול בזמן הטבילה, ועדיף שתרים רגליה בזמן הטבילה, אף על פי שחול ים אינו חוצץ כיוון שהוא דק ולא נדבק.

קד• אם יש בוץ או טיט שעלול להידבק ברגליה, יכולה לשים על הבוץ זמורות עצים כדי לדרוך עליהן, אך לא תשים שם כלים המקבלים טומאה, כיוון שטבילה על גבי כלים המקבלים טומאה לא מועילה.

קה• אם יש זפת בים האישה צריכה לבדוק היטב את גופה בכלל ואת רגליה בפרט, לפני הטבילה ולאחריה. אם מצאה זפת על גופה אחרי הטבילה, חייבת לטבול שוב.

קונד. כשאישה טובלת צריך שתעמוד על גביה אישה אחרת כדי לוודא שטבלה כראוי וששערה לא צף ונשאר מחוץ למים, וכך יש לעשות לכתחילה גם בטבילה במקום לא מוסדר. כשאין אפשרות כזאת, ראה לעיל עמ' 200.

קזדבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב, ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ואף על פי כן רמז יש בדבר, כשם שהמכוין לבו לטהר כיוון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיוון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור, הרי הוא אומר "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו, כה). השם ברחמיו הרבים, מכל חטא עון ואשמה יטהרנו, אמן. משנה תורה לרמב"ם, סוף הלכות מקוואות

קחרשימת מקוואות לנשים בעלות מוגבלויות

קטהרשימה מעודכנת לשנת תשפ"ב

קיאבית דין ארצי למקוואות – בלשכת רב העיר מודיעין, הרב אליהו אלחרר. 08-9726170, Maayan4040@gmail.com