ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק ראשון; חתן וכלה 1

בוַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

גוַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:

דוַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:

הוַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:

ועַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: בראשית ב, יח; שם, כא-כד

זאמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה;

חבלא שמחה - דכתיב: "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ" (דברים יד, כו),

טבלא ברכה - דכתיב: "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" (יחזקאל מד, ל),

יבלא טובה - דכתיב: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית ב, יח).

יאבמערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה;

יבבלא תורה - דכתיב: "הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי" (איוב ו, יג),

יגבלא חומה - דכתיב: "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו לא, כא).

ידרבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא" (איוב ה, כד).

טואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה, ב). יבמות סב, ב – סג, א

טזייעוד הנישואין

יז"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא חפץ בטוב בריותיו שידע שאין טוב לאדם להיות לבדו ועל כן עשה לו עזר כנגדו. ועוד כי כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות וזה אי אפשר בלא העזר, ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו. לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות... ומצווה גדולה היא עד מאד, שאין מוכרים ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה. טור אבן העזר, הלכות פרייה ורבייה סימן א

יחכמה ייעודים לנישואין המשתקפים בדברי חכמינו:

יטא. לאפשר לאדם להגיע לשלמות נפשית – אין אדם יכול לבטא במלואם את כישרונותיו השכליים והרגשיים ללא עזר כנגדו, דהיינו אהבת בת זוג או בן זוג, ולכן אדם שאינו נשוי נחשב בלתי שלם.

כב. להוליד ילדים, דהיינו לקיים פרייה ורבייה. לפי השקפת חז"ל זוהי המטרה הראשית של ברית הנישואין.

כאמלבד ייעודים אלו שהם בבחינת "עֲשֵׂה טוֹב", יש בנישואין גם ממד של "סוּר מֵרָע" בכך שהם מאפשרים לאדם להישמר מעבירה ומהרהור עבירה, דהיינו לשומרו שלא יכשל בעבירה מחמת דחפים יצריים שאין להם פורקן.

כביותר ממה שהאיש רוצה לישא - אשה רוצה להינשא. כתובות פו, א

כג"וּמְצֶאן ָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ" (רות א, ט), מכאן, שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה. רות רבה, פרשה ב

כדכי הנפש עשאה הקב"ה בפירוד, וחילקה לשני חלקים, שם החלק האחד בגוף זה, והחלק השני שם בגוף אחר, ובהתחבר זה עם זה, תתעורר האהבה הקדמונית. הרמב"ן – רבי משה בן נחמן, ספר האמונה והבטחון, פרק כד

כהגם האישה, כמו האיש, אינה מסוגלת להגיע לשלמותה הנפשית והרגשית ללא זיווג הולם. זאת ועוד, רווקה מרגישה בחסרון הנישואין עוד יותר מאשר הרווק, והיא מוצאת את השלמתה אך ורק במסגרת של קשרים תמידיים, דהיינו בקשרי נישואין.

כוורשות לאשה שלא תינשא לעולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק כא, כו

כזמפני מה אמרה תורה כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה (דברים כד, יג), ולא כתב כי תלקח אשה לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו.

כחקידושין ב, ב

כטבכל זאת לא מוטלת על האישה חובה פורמלית להינשא, ושני נימוקים לדבר: טעם אחד הוא שכבר נפסקה הלכה שאישה אינה מצווה על פרייה ורבייה, כחלק מגישה כוללת שלא נאותה לה היוזמה בכל מישור היחסים שבינו לבינה. טעם נוסף הוא שאין הרווקה נתונה כל כך להרהורי עבירה כמו האיש.

למצות חכמים שלא ישב אדם בלא אשה, שלא יבוא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד. משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק טו, טז

לאכאמור לעיל, השלמות הנפשית, הן של האיש הן של האישה, היא על ידי התקשרותם בברית הנישואין. נוסף על קיום המצווה, יש בכך יתרון גדול לאדם, לאיש ולאישה, להינשא. טבע האדם ומצבו הראוי הוא לחיות כזוג, איש ואשתו.

לבאהבה ונתינה

לגרגש האהבה חיוני והכרחי לכל אדם. אהבה ממלאת את האדם עונג ושמחה.

לדאהבה בין בני זוג תופסת מקום מרכזי בחיי האדם, ומשפיעה השפעה דרמטית על מכלול חייו.

לההאהבה נבנית דווקא על ידי נתינה.

לובאהבת איש ואשה... אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה... על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה, יאהבו זה את זה... למה ברוב הפעמים לא יארכו ימי האהבה הזו? אך פשוט הוא. הן בני האדם בכללם "נוטלים" המה ולא "נותנים", וכאשר יחזק עליהם חוק הטבע, היו לנותנים ואוהבים. אבל חיש מהר, אך תקל מהם יד הטבע, ושבים המה והיו נוטלים כשהיו... וכל אחד ידרוש מרעהו אשר ימלא את חובותיו אשר התחייב לו... וכך אני אומר תמיד לזוג בעת חתונתם: "היזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה – הנה כבר אושרכם מכם והלאה"... הקשר הטוב שבין איש ואשתו יהיה כאשר שניהם יגיעו למעלת הנתינה, אז אהבתם לא תפסק, וחייהם ימלאו אושר ונחת כל ימיהם. הרב אליהו דסלר, מכתב מאליהו חלק א, עמ' 39-36

לזהנתינה, תורה שלמה היא, ואין כאן המקום להאריך בה. אך נעלה כאן שתי נקודות.

לחהאחת – הצורך לתת לבן הזוג (האיש או האישה) את מה שהוא באמת זקוק לו. לעתים בני אדם נותנים לפי מה שנוח להם לתת או לפי מה שהם עצמם זקוקים לו. זה טוב ויפה, אך לעתים רבות זה לא עונה על הצורך האמיתי של בן הזוג. לכן חלק מהנתינה הוא המחשבה והבירור למה זקוק בן הזוג.

לטתנו רבנן: חייב אדם לשמח את בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים טז, יד). במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. פסחים קט, א

מהנתינה צריכה להיות לשמה, לא מתוך חשבון מה האחר יעשה בשבילי בתמורה.

מאלכל אחד מבני הזוג צרכים – בעיקר נפשיים! – מיוחדים, אופייניים לו ושונים משל האחר. אין כל סתירה ביניהם כאשר כל אחד פועל בדרך הטובה והנעימה לבן זוגו. המחשבה שצריכה ללוות את עשייתו של כל אחד היא: למה זקוק השני? מה יעשה לו טוב? – ולא החשיבה על: מה טוב לעצמי? ומה אעשה על מנת להשיג טוב זה?

מבנוטים אנו לצפות שהאחר יעשה את המוטל עליו, ורק כאשר ימלא הוא את ציפייתנו, נעשה אנחנו – אולי... את המוטל עלינו. טעות יסודית ונפוצה בכל מערכת יחסים היא ההמתנה עד שהאחר יעשה. טעות היא להתנות את עשייתנו – אף אם אנחנו מוכנים להיות הראשונים – בעשייה מיידית של האחר. עשייה על תנאי אינה ראויה ואינה בונה מערכת יחסים טובה. הרב יחיאל פאוסט, 'על נתינה, אהבה ואגואיזם', צהר לנישואין, עמ' 178

מגנקודה שנייה - נתינה בסבר פנים יפות, בנחת, בשמחה ובאהבה. שהרי הנתינה מטרתה להביע אהבה, אך אם הנתינה תבוא בקוצר רוח, תאבד את עיקר עניינה. לכן, אופן הנתינה וההענקה חשוב לא פחות מאשר עצם הנתינה.

מדכל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים - איבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק י, ד

מהאחת הפעולות היותר אמיתיות והיותר נשגבות שבני זוג יכולים לפעול על ידה זה על זה היא הארת הפנים. אנשים רבים אינם מכירים ואינם יודעים מספיק מה הם יכולים לעשות ולבנות בחיוך אחד. חיוך יכול לבנות עולמות, הוא שווה לאין ערוך יותר מכל הדיבורים, הדרישות והמחמאות. החיוך, המילה הטובה וביטוי הסימפטיה הם הבעה של אמון, הבעה של ראיית הטוב. הרב משה בלייכר, שכינה ביניהם, עמ' 72

מויש עוד הרבה להאריך במעלת הנישואין ובנושאים נוספים הקשורים בנישואין. אך מדובר בפרק מבוא קצר, ונסתפק בו.