ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק ראשון; חתן וכלה 2

באסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה; ואסור לגנוב דעת הבריות... ואפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות. משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות פרק ב, ו

גאסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם... היה יודע שיש בממכרו מום, יודיעו ללוקח, ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור. שם, הלכות מכירה פרק יח, א

דהפרק על שידוכים לא מכסה את כלל ההלכות אלא מתייחס בעיקר לשאלות שהופנו לפוסקי מכון פוע"ה.

המבוא

והכרות בין בני זוג לקראת נישואים כוללת לא רק התרשמות הדדית ובחינה האם הוא או היא עומדים בציפיות, אלא גם איסוף מידע הכולל בתוכו פרטים רפואיים על מחלות או נכויות של בן הזוג ואף של קרוביו.

זכשאדם עומד להינשא כדי להקים בית נאמן בישראל, הרי מלבד קיום הציווי ההלכתי, חיוני ביותר להציב מראש בית כזה על אדני האמת, ולכן ברור שיש לומר את האמת כולה ולא להסתירה. שפת אמת ויושר הכרחיים בכל מגעיו של אדם עם הזולת, אך המשמעות העמוקה ביותר היא דווקא בין בני זוג שבונים מערכת של אמון ויושר ביניהם. נוסף על המחויבות ההלכתית והמוסרית, יש להתנהגות כזאת גם משמעות מעשית ביותר. גילויים מאוחרים של אמת שהוסתרה עלולים לערער את האמון בין בני הזוג. מעבר למשמעותם הספציפית של הפרטים שהוסתרו, עלולה להיווצר בעיה חמורה יותר, חלילה, עד כדי אווירה של משבר וחוסר אמון כללי מצד בן הזוג שעלול להרגיש פגוע מאוד עקב הסתרת מידע ממנו. לכן גם באופן עקרוני וגם מבחינה מעשית חשוב וחיוני לומר את האמת. בני אדם מסוגלים לעתים להתמודד עם בעיות של בן הזוג שלהם, אך עלולים להתקשות בקבלת אי אמירת אמת, העלולה להתפרש כחוסר יושר כללי.

חלעומת זאת, יש חשש שבגילוי בעיות רפואיות הדברים עלולים להתקבל בצורה מוגזמת, במיוחד כיוון ש"אדם קרוב אצל עצמו", ובאופן טבעי רואה בדרך כלל את נגעי הזולת יותר מאשר את נגעיו. כתוצאה מכך עלול בן הזוג להפסיק את הקשר, לא בגלל עצם הבעיה אלא בגלל חששות מוגזמים שאין בהם ממש. ייתכן מצב, שבו אדם יכיר תחילה את בן הזוג ורק אז הוא יסכים לקבל עליו את מגבלותיו הרפואיות, כיוון שכבר הכיר את התכונות החיוביות שלו; גילוי מוקדם של הבעיות הרפואיות עלול לסתום את הגולל על האפשרות לקשר כזה, עוד קודם שניתן לו סיכוי הולם.

טאם כן, אדם הסובל מבעיה רפואית כלשהי עלול להיקרע בין החובה המוסרית וההלכתית לפרוס את כל המידע לפני בן הזוג, לבין הרצון שלא להפחיד או לדחות עוד קודם שבן הזוג הצליח לעמוד על שאר תכונותיו ועל מידה מסוימת של התאמה ביניהם. בדרך כלל מדובר בבעיות רפואיות שאינן ניכרות במראה החיצוני, ובן הזוג לא יכול לדעת עליהן לפני הנישואים אם לא מגלים לו אותן.

יבדילמה זו מתלבט לא רק בן הזוג הסובל מבעיה רפואית או משפחתית, אלא גם אחרים היודעים אודותיה. בהתלבטות כזאת עליהם להביא בחשבון עד כמה עלולה הבעיה להשפיע על החיים המשותפים של בני הזוג, ובהתאם לכך לברר האם קיימת חובה לדווח לבן הזוג על הבעיה לפני הנישואים. דברים אלו נכונים, על אחת כמה וכמה, לגבי שדכנים.

יאהשאלות שיש להתמודד עמן הן: האם לספר; איזה מידע יש למסור לבן הזוג המוצע; באיזה שלב; וכיצד ינהג צד שלישי המודע לפרטים שבן הזוג המוצע לא יודע.

יבעיקר מטרת הפרק שלפנינו היא עניינים רפואיים הקשורים בשידוכים. אך מטבע הדברים, תוך כדי הדיון, תובאנה גם הדרכות כלליות.

יגהמחויבות לאמת ואיסור אונאה - דיון הלכתי

ידוְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ויקרא כה, יז

טווְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. ויקרא יט, יא

טזאין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. משנה, בבא מציעא ס, א; שלחן ערוך, חושן משפט, רכח, ט

יזלא יכסה אדם מום בני ביתו. אם צריכים בניו או קרוביו להזדווג, אם יש להם חולי שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם אותו חולי, לא היו מזדווגים – יגלה להם, פן יאמרו קידושי טעות היו. אלא יפרידם, ולא יהיו ברע יחדיו. ספר חסידים לרבי יהודה החסיד, מהדורת מרגליות, סימן תקז

יחא. אסור לרמות או לשקר או להעלים מידע בשום נושא, כולל בענייני שידוכים. בהסתרת מידע עוברים על איסור אונאה – "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". באמירת שקר עוברים גם על איסור "לֹא תְשַׁקְּרוּ".

יטכל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה - מחזירין, וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה פרק טו, ה

כב. הגדרת מום - מום שנחשב בעיני העם כפוגם במקח, ובמקרה שלנו - בשידוך. כלומר, יש להתחשב בכך שמום נמדד לא רק באופן אובייקטיבי אלא גם לפי מה שנחשב מום בעיני הציבור.

כאהאחריות המוטלת על האדם לברר מראש על בן הזוג המוצע

כבג. מותר וראוי לכל אדם לברר פרטים על בן הזוג המוצע לו, כדי לנסות לדעת מראש אם יש טעם בכלל להיפגש עם האדם המוצע לו, וכדי למנוע נזק או מפח נפש.

כגד. ברור שצריך שהבירור יהיה ענייני, תכליתי וממוקד, תוך שמירה על הלכות לשון הרע ורכילות.

כדה. יש לשאול רק בני אדם מהימנים, זהירים בדבריהם, שמכירים את האדם שעליו מבררים.

כהו. כשאדם מקבל מידע, צריך לדעת להבדיל בבירור בין העובדות לבין הפרשנות של המספר.

כוז. המברר צריך לדעת שיש מונחים שמשמעותם עשויה להשתנות מאדם לאדם, ולכן הוא צריך לברר בדיוק מה כוונתו של המספר.

כזלשון הרע ורכילות

כחאם החיסרון הוא מצד חולי גופו, והמחותן אינו מכיר אותו מצד שהוא דבר פנימי אשר לא נגלה לכל, פשוט הוא שאין על המגלה עניין זה חשש איסור רכילות, אפילו אם הצד השני אינו שואלו בעניין זה. חפץ חיים, הלכות איסורי רכילות כלל ט ציור שלישי סעיף ו, ובבאר מים חיים שם סעיף קטן ז

כטכל ספרי המוסר מרעישים העולם על עוון לשון הרע, ואני מרעיש העולם להיפך. עון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום שנצרך להציל עשוק מיד עושקו וכו'... וכן בעניין שידוך והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו, כולם בכלל השבת גופו וממונו. פתחי תשובה על שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קנו

לונראה דהטעם שכיון שבא לשאול עצה ממך אם זה מקח טוב חייב אתה להגיד לו עצה הגונה לו, הגם שלאחֵר זה יגרום שלא יוכל למכור מקחו, מכל מקום אתה חייב לדאוג על הלוקח ששואל עצתך וסומך עליך, וצריך להגיד לו מה שטוב לו, ואין אתה צריך לדאוג עכשיו רק עם השואל ולהשיבו לפי דעתך. וזה קודם שלקח ובא להתייעץ אתך ויסמוך עליך. אבל אם מישהו הלך וקנה חפץ ולקח מקח רע לעצמו בלי עצתך, ולאחר המעשה בא ומראה לך המקח, ואתה מכיר בו שאינו שוה אפילו חציו, מכל מקום אם תאמר לו שהוא לא יצלח הרי רק לצערו באת אם תבזנו, ולכן ישבחנו, שעל כל פנים על ידי זה לא יצטער חבירו. והכי נמי כן הוא לענין נישואין, שמחלקין בין בא לשאול עצה על האירוס או בשמחת חתן. דוודאי לאחר שכבר נשא, מרקד ומזמר 'כלה נאה וחסודה', שהרי כבר קנה מקחו. אבל כשאדם הולך לקנות המקח ומבקש עצתך, אז עליך להגיד לו מה שהוא מבקש, אם הוא לדעתך מקח טוב או מקח רע. ואין זה ענין של דלטורין או לשון הרע על השני כיון ששואל אותך. שו"ת משנה הלכות, חלק יב סימן רעח

לאח. אין איסור במסירת מידע לשם נישואין, שהרי הוא מספר לתועלת העניין ולא לשם לשון הרע ורכילות.

לבט. מובן מאליו שגם כשאדם מספר על בעיות ופגמים, צריך לספר בזהירות, בדיוק ובאחריות, מתוך שיקול דעת של תועלת העניין, ובכפוף להלכות לשון הרע ורכילות.

לגומפני שקלקול יותר מצוי בעניינים אלו, לכן אחזור הפרטים שצריך לשים לב אליהם:

לדשיתברר אצלו מתחילה כי דבר זה הוא בכלל חולי הגוף, לאפוקי אם הוא חלוש בטבעו, אינו בכלל חולי.

להשלא יגדיל את עניין המחלה יותר ממה שהיא.

לושיכוון לתועלת המחותן ולא מצד שנאת החתן, ובזה הפרט נכלל עוד עניין אחר, שיתבונן מתחילה אם תבוא תועלת מדיבורו, לאפוקי אם הוא משער שלא ישמע לו וישתדך בין כה וכה.

לזוכל זה רק קודם שנשתדך עמו, אבל אחר שנשתדך אסור לדבר מזה העניין כלל, כי מסתמא נתרצה לזה מאיזה טעם שהיה לו. חפץ חיים, באר מים חיים, שם סעיף קטן ה; ח

לחהאם בשידוכים יש היתר להסתיר מידע

לטההוא דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, מהו? אמר לו: הולד כשר; אמר ליה: הב לי ברתך! לא יהיבנא לך. אמר שימי בר חייא לרב, אמרי אינשי: גמלא במדי אקבא רקדא, הא קבא והא גמלא והא מדי ולא רקדא! אמר ליה: אי ניהוי כיהושע בן נון, לא יהיבנא ליה ברתי. אמר ליה: אי הוה כיהושע בן נון, אי מר לא יהיב ליה - אחריני יהבי ליה, האי, אי מר לא יהיב ליה - אחריני לא יהבי ליה... ואף רב מתנה מורה בה להיתירא, ואף רב יהודה מורה בה להיתירא, דכי אתא לקמיה דרב יהודה, אמר ליה: זיל איטמר, או נסיב בת מינך. וכי אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: או גלי, או נסיב בת מינך. יבמות מה, א

מתרגום ופירוש: אותו אדם (רש"י: שהיה בן גוי מישראלית) שבא לפני רב, אמר לו: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, מהו? אמר לו: הולד כשר; אמר לו: תן לי בתך, אמר לו: לא אתן לך. אמר שימי בר חייא לרב: אומרים האנשים 'גמל גדול מרקד בתוך קב (כלי קיבול קטן) בארבע רגליו במלכות מדי' וגוזמא היא, הרי קב והרי גמל והרי מדי והגמל אינו מרקד?! ומשמעות הפתגם היא: אתה שהתרת דבר חידוש, האמת דברך ותן לו בתך! (רש"י), כלומר, אתה התרת דבר שאין הכל מתירים אותו, הנה כשמגיע הדבר לידי מעשה, אין אתה מְאַמֵת את הוראתך ואתה נמנע מלתת לו את בתך לאישה, ונראה שאין הוראתך אלא כעין גוזמא. אמר לו (רב): אף אם היה כיהושע בן נון לא אתן לו את בתי. אמר לו (שימי בר חייא): אילו אכן היה כיהושע בן נון, אף אם מר לא היה נותן לו את בתו, אחרים היו נותנים לו. כעת אם מר לא יתן לו בתו, גם האחרים לא יתנו לו... ואף רב מתנה מורה בה להתיר, ואף רב יהודה מורה בה להתיר, שכשבא לפני רב יהודה אמר לו: לך התחבא, כלומר לך למקום שאין מכירים אותך, ושם תוכל להינשא לבת ישראל מיוחסת כי לא ידעו את יחוסך, או שתשא אישה כמותך (בת של ישראלית מן העובד כוכבים או מעבד). וכן כשבא אדם כזה לפני רבא, אמר לו: או שתגלה למקום שאין מכירים אותך או שתשא אישה כמותך.

מאמתוך עצותיהם של רב יהודה ורבא נראה שהיה מקובל עליהם שבמקום החדש שאליו יגיע אותו בן הגוי מישראלית, יהיה מותר לו להסתיר את המידע הזה מבת זוגו העתידית וממשפחתה. הם סברו כך למרות שפגם כזה נחשב בעיני רבים לפגם משמעותי, שהרי רב לא הסכים לתת לבן הגוי את בתו, ולמרות שהם הניחו שגם אחרים שייוודע להם שהוא בן גוי, לא יתנו לו את בנותיהם.

מבי. הסכימו הפוסקים שכל צד חייב להודיע למשנהו על כל פגם שיש בו חשיבות. אמנם יש דעות שונות לגבי הגבולות של חיוב זה. לפי כל הפוסקים אסור לאדם לשקר בפועל אם שואלים אותו.

מגיא. יש הבדל בין הסתרת פגמים שהתגלותם תבטל את הנישואין, לבין הסתרת פגמים שעלולים לפגוע בשידוך אך לא יבטלוהו.

מדיב. יש מי שאמר שיש 'לגלות טפח ולכסות טפחיים', ולספר לשואל רק פרטים חלקיים, כדי שאם ירצה יוכל להמשיך ולברר בעצמו אצל הנשאל או בצורות אחרות, ואם יחליט להתעלם מפרטים אלו, הרי 'סבר וקיבל'.

מהיג. אם הפגמים אינם מפריעים לבני הזוג אך עלולים להפריע לבני משפחותיהם, אין צורך שיספרו לבני המשפחה. מכל מקום ראוי וכדאי להיוועץ בסמכות תורנית העוסקת בנושאים כאלה על המשמעות המעשית של פגמים כאלה. חשוב להדגיש שסמכות כזאת לא אמורה להחליט במקום השואל. ההתייעצות באה לתת לאדם כלים כדי שיוכל לקבל החלטות שקולות. בכל מקרה, צריך שהאדם עצמו יקבל את ההחלטות.

מויד. אם ההורים מונעים מלספר לבן הזוג העתידי על פגם מסוים שצריך לגלותו, וילדם חושב שחיוני לגלות את הבעיה לפני ההחלטה על הנישואין, אין ההורים יכולים למנוע זאת, והבן/הבת לא חייבים לשמוע להם אם ציוו אותם לעשות זאת. מלבד הצורך ההלכתי לגלות, הסתרה כזאת של מידע עלולה לפגוע בעתיד בשלום הבית של בני הזוג.

מזטו. בדברים שהצנעה יפה להם, או בדברים שלאדם קשה מאוד לספר עליהם, רצוי להיעזר בגורם מקצועי או ברב שיוכל להסביר את הדברים כראוי. ראה התייחסות לכך ופירוט להלן בהלכה צה וכן בנספח - סדר הפעולות במכון פוע"ה בייעוץ למשודך עם בעיה רפואית, עמ' 39.

מחטז. לוחם ביחידה מובחרת צריך לספר לאישה שהוא רוצה לשאת שהוא עוסק במשימות הכרוכות בסכנה, ללא פירוט יתר על המידה, לפני ההחלטה להינשא. ודאי שאינו מחויב לדווח על שם היחידה והאופי שלה.

מטיז. פשוט וברור שאי אפשר להסתיר מידע בהתבסס על הטענה שהנישואין הפיכים ושאם בן הזוג לא יתרצה תמיד אפשר לבטל את הנישואין למפרע או להתגרש. הסיבה היא שאלו תהליכים קשים הכוללים עגמת נפש מרובה ולעתים גם עיכובים ממושכים ודיונים מתישים. לעתים, אף על פי שמעיקר הדין מי שקידש ברמאות כופים אותו להוציא, מכל מקום, הלכה למעשה, אין כופים עליו גט. מלבד זאת, גרושה אסורה לכהן, ובכלל לגרושים יותר קשה להשתדך. זאת ועוד, במקרים רבים יש כבר ילדים או הריון, והמצב בלתי הפיך לגביהם. כך שבשום אופן אי אפשר לסמוך על כך שהקידושין הפיכים ולמנוע בטענה זו מסירת מידע חיוני.

ניח. העקרונות דלעיל וגם הדוגמאות שתובאנה להלן הם מעיקר הדין וחובת ההלכה. יש פוסקים שציינו שבניית זוגיות נכונה על אדני האמת כוללת גילוי נאות של מכלול הפרטים, אף על פי שמעיקר הדין היה מקום להסתירם. כמובן, יש לחשוב מראש מתי ובאיזה אופן לספר כדי לא להפחיד את בן/בת הזוג, ואם יש מקום לספר על ידי צד שלישי, כפי שמפורט לעיל בפרק, ולשון חכמים מרפא.

נאהאם צד שלישי צריך לספר

נבכל המכשיל עיוור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת... הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד). הבא ליטול ממך עצה, תן לו עצה ההוגנת לו. משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח פרק יב, יד

נגכל היכול להציל ולא הציל, עובר על "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז), וכן... ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גילה אוזן חברו והודיעו... וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". שם, פרק א, יד

נדאם הוא רואה שאחד רוצה להשתדך עם אחד, וידוע לרואה הזה כי החתן הזה יש לו חסרונות עצומים וכו', והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואילו היה יודע לא היה מתרצה לזה, יש לגלות לו. חפץ חיים, הלכות איסורי רכילות, כלל ט ציור שלישי סעיף ד

נהיט. מלבד המחויבות של בני זוג הנפגשים לצורך נישואין שלא לרמות זה את זה, חובה גם על אנשים אחרים למנוע עוול שבא לידיעתם, בין אם נתבקשו להתערב ובין אם לא נתבקשו להתערב. מי שיודע על העניין המדובר ויכול למנוע את הנזק הצפוי, ואינו מספר, עלול לעבור על האיסורים "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", ו"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". לכן אם צד שלישי יודע על בעיות שבן הזוג אינו יודע עליהן, ובמידה שמתקיימים כל התנאים לפיהם לא חלים איסורי רכילות ולשון הרע, חובה עליו לספר. הסברה היא שאם אין איסור רכילות ולשון הרע, ממילא חלה החובה מדינים אחרים, כגון השבת אבדה או "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ".

נוכ. ההחלטה האם לספר או לא לספר תלויה בשיקול הדעת: האם מדובר בגורם בעל חשיבות שעלול לשנות את החלטת בן הזוג, ואז צריך לספר; או שמדובר בגורם לא משמעותי, שגם אם בן הזוג היה מודע לו, לא היה משנה את דעתו, ואז אין מקום שצד שלישי יתערב. המינוח ההלכתי הוא 'סבר וקיבל' –אנחנו מניחים שקרוב לוודאי שגם אילו היה יודע בן הזוג על הבעיה, בכל זאת היה מתרצה ולא היה מבטל את הקשר ואת השידוך.

נזכא. אם אדם בטוח שבין כה וכה דבריו לא יתקבלו, הריהו פטור מלספר.

נחמי שנשאל ומי שלא נשאל

נטכב. סברה פשוטה היא שהצורך לספר גדול יותר כשאדם נשאל, מאשר כשאינו נשאל - שאז עליו ליזום את סיפור הדברים. גם כשאדם נשאל, יש הבדל בין אם הוא נשאל באופן כללי או שהוא נשאל באופן ממוקד על נושא מסוים.

סכג. ככל שהקשר בינו לבין חברו הדוק יותר, המחויבות לספר לו על פגמים בצד השני גדולה יותר, כיוון שהציפייה של החבר וההסתמכות מצדו גדולות יותר.

סאכד. עדיף לשכנע את הצד שיש בו פגם לספר בעצמו את בעייתו לצד השני, מאשר שהדברים יגיעו לאוזני הצד השני על ידי צד שלישי.

סבראה להלן עמ' 37 הלכה צה, על האפשרות לתיאור הבעיה על ידי רב או רופא היכולים להסביר את העניין באובייקטיביות.

סגכה. במקרה שנשאל על פרט מסוים, ויודע עליו, והוא פרט משמעותי שצריך להביא לידיעת השואל, אינו יכול להשתמט מלומר, כיוון שיודע. ויש מי שהורה שאדם יכול להשתמט ולומר שאינו יכול לגלות לפני שיקבל רשות ממי ששואלים עליו, ובזה הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, וממילא השואל יבין שיש בעיה.

סדאם כל כוונתם לשם שמים וכוונתם נקי מכל קנאה ושנאה ומכל מחשבה רעה, וכל רצונם להציל צד האחד מיגון ואנחה, ואין שום דבר אחר גורם להודיע לצד השני מהאסון המרחף עליהם, אך ורק אהבת ישראל ואהבת ויראת ה' המחייב להציל חברו מכל צרה שלא תבוא עליו, אז לא רק שיכולים להודיע אלא שמחויבים להודיע לצד השני ומקיימים מצות ה' ד"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", ותבוא עליהם ברכת טוב. ואם חס ושלום אין כוונתו לשם שמים, וקורטוב קנאה ושנאה טמון בחיקו, אז אל יעשו מאומה, וימסרו הדברים לאיש אחר ששלום בינו ובין הצד שרוצה להודיעם, והוא ישקול במאזני שכלו את שלפניו ויעשה את אשר מוטל עליו. שו"ת באר משה, חלק שמיני סימן נט, ד

סהמה מספרים

סוכו. כפי שכבר נזכר לעיל, ברור שאדם צריך לענות בנושאים רגישים כאלה רק תשובות אמיתיות, ענייניות ותכליתיות; ומה שאינו יודע, יאמר 'איני יודע'.

סזכז. חשוב לא רק מה האדם אומר, אלא בעיקר כיצד הדברים מתקבלים אצל השומע, הן מבחינת תוכנם והן מבחינת ה'מנגינה' שבה הם נאמרים. לכן יש לומר את מה שאומרים מתוך ראייה רחבה וכוללת, ולהדגיש את היחס הנכון בין הפרטים השונים שמספרים עליהם. גם יש לקחת בחשבון שלעתים קרובות השואל יחשוב שאם מספרים פרט בעייתי, זהו רק 'קצה הקרחון' ובעצם יש חסרונות גדולים הרבה יותר. לכן יש להבהיר את משמעות הדברים לאשורם.

סחכח. לפני שעונים צריך לדעת לצורך מי מבררים, כיוון שידיעה זו עשויה להשפיע על רוח המענה. הסבר: אם שואלים על אדם שיש לו בעיה מסוימת, לא חמורה, לצורך מי שגם לו יש בעיה מסוימת, המענה עשוי להיות שונה מאשר כששואלים לצורך אדם שאין לו בעיה כזאת. אמנם התשובה עשויה להיות כמעט זהה בשני המקרים מבחינת המידע, אך ההתייחסות להתאמה בין בני הזוג המוצעים תשתנה, וממילא גם כל האווירה שסביב התשובה עשויה להשתנות. לעתים האווירה שסביב התשובה - האם יש התאמה או אין התאמה - יותר חשובה מאשר עצם המידע.

סטכט. אם ההתרשמות הכללית היא שהאדם ששואלים עליו הוא אדם חיובי ומתאים לשידוך המסוים, והשידוך ראוי לו שיצא אל הפועל, מותר בזהירות להדגיש את המעלות ולעדן את החסרונות של מי ששואלים עליו מתוך הסתכלות חיובית על האדם ועל ידי זה לסייע בשידוך. כאן יש להשתמש בכלל 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'. כמו שהיית רוצה שכששואלים עליך ידגישו את מעלותיך הטובות על פני מידותיך הבעייתיות, כך תנהג אתה כלפי חברך. כמובן, מדובר באמירת אמת, וברור שלא מדובר בהסתרה ובטיוח מידות בעייתיות כאלה שעלולות להכשיל את עצם הקשר בין בני הזוג. והחכם עיניו בראשו.

על. יש לזכור שבמסירת מידע המטרה היא לעזור לשואל מבלי לגרום נזק לאדם ששואלים עליו. לכן האדם שצריך לספר על פגמים אצל בן הזוג המיועד, יעשה זאת רק מתוך אחריות ורצון לסייע לשואל, יזהר מאוד לא להשחיר את פניו של מי ששואלים עליו באופן כללי וגורף, אלא ימעט לעסוק במגרעות של מי ששאלו עליו, ויתמקד אך ורק בחוסר ההתאמה לשואל. לכן ברור ופשוט שאסור לשומע להעביר הלאה דברי גנות.

עאלא. כדאי לענות לפי טובתו האמיתית של השואל ולא לפי דרישותיו. הסבר: לעתים אדם מחשיב את עצמו או את בנו או בתו למעלה ממידתם האמיתית, ומחפש לעצמו שידוך מופלג, גדול מכפי מידותיו. בסופו של דבר עלול אדם כזה לגרום רעה לעצמו או לילדיו מפני חוסר התאמה, או מפני שלא ימצא שידוכים מעולים שיסכימו להשתדך אתו, ונמצא זה מעגן את עצמו או את ילדיו. במקרים כאלה במיוחד, בזהירות רבה ומתוך שיקול דעת ואחריות, מותר להוסיף למעלות של מי ששואלים עליו, כשחושבים שדווקא כאן עשויה להיות התאמה לשואל. כמובן, הדברים נכונים גם למי שמחשיב את עצמו פחות מהראוי.

עבלב. כיוצא בזה, ברור שטובת בני הזוג היא העניין המרכזי, ולא דרישות ההורים או המשפחה, בכל זאת כדאי לברר את דעת ההורים וטעמם, כיוון שבדרך כלל הם מכירים היטב את ילדיהם ורוצים מאוד בטובתם.

עגלג. צריך לענות לפי החשיבות המקובלת לרוב העולם. אם אדם נשאל על פרט מסוים, אף על פי שלרוב העולם פרט כזה לא נחשב חיסרון, כיוון שנשאל עליו, מסתבר שהדבר משמעותי לשואל וצריך לספר לו.

עדלד. בדברים שרוב העולם אינו מקפיד, אף שהנשאל עצמו מקפיד, כיוון שהוא לא נשאל על זה, אינו צריך לומר לו, כי מסתמא גם האדם המברר נכלל ברוב העולם ופרט זה אינו משמעותי גם לו.

עהלה. אם המשודך הוא אדם סביר וטוב, אך יש לו בעיה מסוימת, ניתן להעביר בזהירות את מכלול המידע כולו לשואל, ולומר לו שבפגישות הראשונות ינסה להתרשם מהאדם המוצע בכלל, וגם לבחון את הבעיה הנזכרת בפרט. כך האדם מקבל גם את ההתרשמות הכללית, וגם יכול לבחון באופן ממוקד יותר את הבעיה המסוימת.

עומתי לספר

עזלו. חובה לספר על מומים קריטיים שאינם נראים כגון העדר רחם עוד לפני הפגישה הראשונה. אמנם לאחר דיונים והתלבטות רבה במקרים שבהם בחורים ובחורות בעלי מומים קריטיים לא הצליחו למצוא שידוך אפילו לא לפגישה אחת, יש מפוסקי דורנו שהורו כהוראת שעה שמותר להיפגש פגישה אחת ללא סיפור המומים מראש, אך התנו זאת בסיפור הבעיה החמורה לפני הפגישה השנייה.

עחלז. לעומת זאת, בבעיות שאינן קריטיות אין חובה על המשודכים לספר על כל הבעיות מיד בתחילת הקשר, אלא אפשר להמתין עם מסירת המידע על פגמים מסוימים לזמן שבו הקשר בין בני הזוג מתחיל להתהדק, אך לפני שנוצר קשר רגשי, גם אם מסירת מידע כזה מיד הייתה עלולה לבטל את השידוך מעיקרו. הטעם הוא שאז ניתנת הזדמנות לבן הזוג להכיר את האדם הכרות ראשונית, ללא פסילה מוקדמת שעלולה להיות שגויה. זהו שלב שבו ניתן כבר לעמוד באופן בסיסי על תכונותיו הטובות של האדם מחד גיסא, אך מאידך גיסא עדיין לא נוצרו קשר רגשי עמוק ואהבה, העלולים להכביד מאוד על קבלת החלטה שקולה, או אפילו לעורר כעס כלפי מי שהסתיר עובדה חשובה כל כך לשלבי קשר רגשיים עמוקים. יש לקחת בחשבון שמשך ההיכרות בין בני זוג לפני החלטה על נישואין משתנה ממגזר למגזר ומזוג לזוג, כך שגם הזמן שבו מספרים עשוי להשתנות בהתאם.

עטלח. לכן, כצד שלישי, יש לקחת בחשבון שייתכן שהאדם עצמו מתכנן לספר לבן הזוג המיועד על בעייתו, אלא שהוא מתכנן לספר זאת בשלב מאוחר יותר. במקרים כאלה יש להיזהר שאדם אחר לא יספר מעצמו על הבעיה מפני שאז הוא עלול לגרום נזק. הן מצד שהוא - כגורם שלישי - מספר, ולא בעל הדבר, והשומע יחשוב שהשני רצה להסתיר זאת ממנו; והן מצד שהוא מספר בעיתוי שעלול להיות מוקדם מדי. כבר צוין לעיל, הלכה כד, שעדיף שהאדם בעצמו יספר ולא צד שלישי.

פלט. אם אדם נשאל ולא סיפר מידע חיוני כיוון שהסתמך על כך שהמשודך בעצמו יספר, חובה עליו לברר שהמשודך אמנם יספר בזמן המתאים.

פאמ. אחרי שכבר החליטו להתחתן, אם לא מדובר על מום חמור כזה שעלול להיחשב כמקח טעות, אסור לגורם שלישי לספר על הפגם, כי מסתמא נתרצה זה לשידוך מטעמים השמורים עמו.

פבהיבט רפואי – דוגמאות לסוגי מחלות

פגלצורך ההדגמה נחלק את המחלות לכמה קבוצות, ונדגיש בעיות פוריות באישה ובאיש. הקבוצות אינן מסודרות לפי חומרתן אלא בעיקר לפי נושאיהן:

פדמחלות באישה

פהמא. בקבוצה הראשונה נכלול מחלות שעלולות לגרום לסכנת חיים, ואצל נשים - מחלות המסבכות את האפשרות להרות ומקשות עליה, כגון סוכרת ומחלות ממאירות. במקרים כאלה חובה גמורה לספר על המחלה עוד לפני הפגישות, או לכל הפחות בשלבים המוקדמים ביותר של המפגשים ואסור להעלימן מבן הזוג.

פוסוכרת היא בדרך כלל מחלה עם גורם תורשתי. המחלה מלווה בפגיעה באברי הגוף השונים, כגון בלב, בכליות, בעיניים ובכלי הדם הפריפריים. אמנם אפשר להגיע לאיזון תרופתי שיכול לאפשר אורח חיים בריא לשנים רבות, אך מלבד עצם הבעיה הגופנית הקשה של חולי סוכרת, ישנם דברים נוספים שאי אפשר להתעלם מהם: הריונות של נשים כאלה מסובכים וקשים, אפשר להיכנס להריון רק לאחר איזון תרופתי, בכל מהלך ההריון יש לקבל זריקות ולשמור על איזון קפדני כדי למנוע מהעובר לצבור משקל יתר שעלול לחייב ניתוח קיסרי. בנוסף לכך, גם לאחר הלידה יש חשש שהתינוק יסבול מבעיות רפואיות מסוימות.

פזבמקרים של מחלות ממאירות, גם לאחר שהאדם התרפא, עדיין יש חשש להתפרצות נוספת של המחלה. בנוסף לכך, הטיפולים האגרסיביים, נוגדי הסרטן, שתכליתם לדכא את המחלה הממארת ולרפא את האדם, פוגעים לעתים קרובות בפוריות, פגיעה מלאה או חלקית.

פחמב. אישה שלא גילתה למשודך שיש לה מום חמור כגון מחלת לב או סוכרת או הפרעות פוריות עקב בעיות במבנה אברי הרבייה, הרי זה בגדר מום חמור שעלול להפוך את הקידושין לקידושי טעות. אבל אם האישה חלתה באחת מן המחלות האלו לאחר הנישואין, אין זו עילה לכפיית גט. התייחסות לעילה לגירושין מובאת להלן מעמ' 99 ואילך. התייחסות נוספת לחובה לספר במקרים של סכנת חיים להיכנס להריון, תובא להלן בכרך השלישי פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', עמ' 469, הלכה לה.

פטמג. בקבוצה השנייה נכלול מחלות שאין בהן סכנת חיים, אך יש בהן פגיעה באיכות החיים, ויש להן משמעות גם מבחינה גינקולוגית. על מחלות כאלה צריך לספר בשלבים הראשונים של המפגשים, אחרי ההיכרות הראשונית, ולפני העמקת הקשר הרגשי. הטעם נזכר לעיל, הלכה לז.

צאפילפסיה (כפיון, מחלת הנפילה), יכולה להיות מטופלת באופן תרופתי, והאישה יכולה להתנהג כאישה בריאה לחלוטין. ובכל זאת, אף על פי שהמחלה בדרך כלל אינה מסכנת חיים, התרופות שחולת אפילפסיה לוקחת עלולות לפגוע בעובר, ועל כן אסור לה להיכנס להריון ללא איזון תרופתי ובחירת תרופות מתאימות להריון, כמובן, עובדה זו מקשה ומגבילה את הכניסה להריון.

צאמחלות הנפש הקלות שכיחות והן מצריכות טיפול תרופתי. גם במקרים כאלה יש בעיה בהתמודדות עם הריון, מלבד ההתמודדות עם עצם המחלה, שמטופלת כיום בתרופות שונות בהצלחה רבה. בזמן הריון האישה חייבת לשמור על איזון תרופתי ולהשתמש רק בתרופות המתאימות להריון.

צביש להבדיל בין מחלות נפש, אפילו מחלות קלות, לבין בעיות נפשיות התנהגותיות, שיובאו בקבוצה החמישית שלפנינו. ההבדל החשוב לענייננו הוא הצורך בנטילת תרופות, כפי שפורט כאן. יש מדדים נוספים למחלות נפש ולבעיות נפשיות, שגם להם יש משמעות גדולה לענייננו, והם יפורטו להלן עמ' 35-36.

צגמד. קבוצה שלישית, שקשורה ישירות לפוריות, היא קבוצת הנשים שיש להן שיבושים בסדירות הווסת שעלולים לנבוע מגורמים שונים, והם מופיעים ברמות שונות של חומרה, כדלהלן:

צדבעיות גנטיות-מבניות - הראשונה שבהן היא Testicular Feminization, שבה מדובר על נשים שלמרות המראה החיצוני הנקבי התקין שלהן, הקריוטיפ שלהן זכרי (XY). על כן קיימים בגופן אשכים טמירים במקום שחלות, אין להן רחם, ומתוך כך כמובן מדובר על אל-וסת מוחלט. לעתים גם הנרתיק אינו מפותח, ולכן קיום יחסי אישות בדרך כלל קשה מאוד ולעתים בלתי אפשרי. כדי לאפשר לנשים אלו לקיים יחסי אישות הן חייבות בדרך כלל לעבור טיפול ניתוחי, הכולל הרחבת הנרתיק בעזרת ניתוח פלסטי או על ידי שימוש במאמנים (מרחיבים). רוב הנשים אינן מנותחות אלא עוברות טיפול הדרגתי להרחבת הנרתיק על ידי מאמנים. ברור שהאישה לא תוכל לעולם ללדת. האשכים הטמירים עלולים להתפתח לגידולים ממאירים, ולכן יש לכרתם.

צהבעיה אחרת היא Müllerian Agenesis (התסמונת על שם רוקיטנסקי) אשר ממנה סובלות נשים עם חוסר התפתחות חלקי או מלא של המערכת על שם מילר הכוללת את הרחם, צוואר הרחם וחלקו העליון של הנרתיק. הנרתיק שלהן בדרך כלל קצר, או שהוא חסר, אך השחלות תקינות (ולפיכך הריון אפשרי רק בדרך של פונדקאות). כדי לאפשר לנשים אלו לקיים יחסי אישות חלקן חייבות לעבור טיפול ניתוחי הכולל בניית נרתיק או הרחבתו.

צועקרות על רקע היפותלמי (בעיה בהפרשת ההורמונים מיותרת המוח) - תופעה כזאת עלולה לבוא בעקבות מתחים, שינויי משקל קיצוניים, אנורקסיה, או פעילות גופנית מוגזמת. מדובר על מצב זמני, שבחלק מהמקרים הוא הפיך גם בלי טיפול, ובמקרים אחרים אפשר לטפל בו – אם על ידי טיפול בגורמי המתח והלחץ, אם בטיפול תרופתי. במקרים מעטים מאוד קורה שמעולם לא הופיעה אצל האישה וסת, אך לבעיה זו יש טיפול תרופתי יעיל על ידי זריקות.

צזשחלות פוליציסטיות (PCOS - Polycystic ovary syndrome) – תסמונת שבה המעגל ההורמונלי מופרע עקב הימצאות רמה גבוהה מדי של הורמונים גבריים בגוף האישה. הביטוי לכך הוא באל-וסת או בווסת שאינו סדיר, ולעתים בהעדר ביוץ. (העדר הביוץ הוא הבעיה הרפואית ולא עצם העובדה שהווסתות מרוחקות.) תופעה זו מצויה אצל כ-10% מהנשים בגיל הפוריות. אצל נשים הסובלות משחלות פוליציסטיות קיים לפעמים גם סיכון מוגבר להופעת מחלות לב וכלי דם, סוכרת והיפרליפידמיה (רמה גבוהה של שומנים בדם) בשלב מאוחר יותר בחיים, וכן סיכון יתר לסרטן הרחם. ייתכנו גם בעיות במראה החיצוני - שׂיעור יתר, אקנה ('פצעי בגרות') והשמנת יתר. טיפולים אסתטיים ותרופתיים עשויים לשפר את המראה החיצוני, אולם לא כולם יעילים לאורך זמן. חלק מן הטיפולים אינם מתאימים לתקופה שבה מנסים להרות, וגם לא בתקופת ההריון וההנקה. לעתים יש צורך בהשראת ביוץ כדי להשיג הריון, אך בעקבות השראת הביוץ יש עלייה בשכיחות הריון מרובה עוברים. במקרים קשים ייתכן שלא יהיה אפשר להשיג הריון ללא הזרעה תוך-רחמית או אף הפריה חוץ-גופית. למרות כל האמור, חלק ניכר מהנשים שיש להן שחלות פוליציסטיות מצליחות להרות בלי שום טיפול.

צחמה. במחלות כאלה יש להבדיל בין בעיות חמורות כגון בעיות גנטיות, שכתוצאה מהן אין אפשרות לאישה להרות כלל, או שתוכל להעמיד צאצאים רק על ידי פונדקאות, ובהן חובה לספר כבר במפגש הראשון, לבין בעיות קלות הרבה יותר כגון שחלות פוליציסטיות שבחלקן ייתכן שלא תיגרם כלל בעיה בפוריות.

צטמו. כאשר מדובר בבעיה נפוצה, שלמערכת הרפואית יש עבורה פתרונות סבירים, פוסקים רבים סוברים שאין חובה לספר. בייחוד מדובר בנושאים הקשורים לפוריות, שבהם יש יותר רגישות בענייני שידוכין, כגון בנושא שחלות פוליציסטיות, או אצל גברים – דליות האשך. אנשים עלולים לקבל את הדברים ללא פרופורציות מתאימות, ולכן אין צורך לספר, אף על פי שייתכן בהחלט שיהיה צורך בטיפולים במקרים כאלה.

קמז. בקבוצה הרביעית נכלול בעיות אסתטיות - בסעיף זה ידובר רק על בעיות אסתטיות שיש להן השלכות גינקולוגיות, שהרי בעיות אסתטיות הניכרות במראה החיצוני נתונות לשיפוטו של בן הזוג בלא צורך להודיעו מאומה. הבעיות שבהן מדובר הן:

קאשיעור יתר ואקנה ('פצעי בגרות') - אלו הן בעיות בעלות רקע הורמונלי, וכבר נכתב לעיל שייתכן קשר לשחלות פוליציסטיות. הטיפולים התרופתיים הרגילים המצמצמים תופעות אלו עלולים למנוע כניסה להריון, ולכן לקראת הכוונה להתחיל הריון עלולה הבעיה האסתטית לעלות במלוא חומרתה.

קבפסוריאזיס (Psoriasis) או ספחת - מחלת עור אוטואימונית כרונית, העלולה להתפשט על פני כל חלקי הגוף השונים. זו אינה רק בעיה אסתטית אלא גם רפואית, שכן לעתים היא קשורה לבעיות בפרקים ועוד.

קגמח. בקבוצה החמישית נכלול בעיות נפשיות-התנהגותיות, להבדיל ממחלות נפש.

קדוגיניסמוס היא דוגמא לבעיה רפואית נפשית-התנהגותית שעלולה לפגוע בשלום הבית ובעקיפין גם בפוריות, אף על פי שהאישה למעשה בריאה. מדובר בתופעה של כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק לקראת קיום יחסי אישות ובמהלכם. כיווץ זה מונע לעתים קיום יחסי אישות מלאים, וממילא עלול לגרום גם עיכוב בכניסה להריון. תופעה זאת מתרחשת בדרגות שונות של חומרה. הרקע הוא לפעמים פסיכולוגי, ולעתים רחוקות תוצאה של טראומה מינית. בדרך כלל אין האישה מודעת לבעיה לפני הנישואין. הטיפול בבעיה הוא פסיכולוגי-התנהגותי, על ידי מטפלת מינית, ובדרך כלל אינו נמשך זמן רב.

קהגם על הבעיות בקבוצה הרביעית והחמישית יש לספר.

קומט. במקרים של בעיות נפשיות, יש לקבל חוות דעת מאיש מקצוע מוסמך על המצב הנפשי הנוכחי של האדם, ולפי זה לשקול מה יש לומר ואת הזמן והאופן המתאימים לכך.

קזכאן נכתבו הכללים, פירוט לגבי מחלות נפש והפרעות נפשיות יובא להלן.

קחפוריות הגבר

קטנ. אם המשודך סבל מבעיה של אשך טמיר בשני האשכים, אף על פי שהורידו אותם למקומם בזמן, יש סיכון גדול שתהיינה בעיות פוריות, ולכן חובה לגלות זאת למשודכת. לגבי אשך טמיר אחד – ראה כאן בהערות.

קינא. גם במקרה שיש למשודך אשכים קטנים שכנראה אינם מפותחים (אטרופיים), סביר להניח שתהיה לו בעיית פוריות מורכבת, ולכן גם כאן חובה לגלות זאת למשודכת.

קיאנב. ככלל, גבר שיש לו רק אשך אחד מסיבה כלשהי, חייב לספר על כך למשודכת. ויש מי שהורה שלכתחילה צריך לספר, אך אם הרופאים אומרים שהוא גבר פורה כרגיל, אינו צריך לספר זאת למשודכת. מדובר במקרה שבו הוציאו אחד מהאשכים כתוצאה מפגיעה מקומית, ועל כן הימצאות אשך אחד בלבד כעת לא מלמדת על סיכון יתר לבעיית פוריות נוספת. להבדיל מבעיה כגון אשך טמיר שהוצא, שיש בה סיכון לבעיית פוריות מצד עצמה.

קיבנג. ככלל, אין צורך לספר למשודכת על בעיה של דליות האשך (וריקוצלה). מדובר רק על ספק שמא תהיה ירידה באיכות הזרע, ולא על מום ודאי, ובעיה זו שכיחה גם אצל אנשים פוריים, וראה עוד כאן בהערה.

קיגנד. מי שקיים אצלו מצב חמור של היפוספדיאס או אפיספדיאס, והרופאים משערים שאשתו לא תוכל להרות כדרך כל הארץ, חייב לספר זאת למשודכת.

קידנה. גבר הסובל מעקמת הפין ולשם קיום יחסי אישות יצטרך לעבור טיפול ניתוחי, חייב לספר זאת למשודכת. חלק מהמקרים הם בתחום הנורמה ולא אמורים להפריע ביחסי אישות או בפוריות, לכן בירור כזה צריך להתבצע על ידי רופא אורולוג. במקרים כאלה כדאי לברר עוד לפני היציאה לשידוכים את המצב הרפואי ואת האפשרויות השונות לטיפול בבעיה. אם אפשר, כדאי גם לטפל בבעיה עוד לפני היציאה לשידוכים.

קטונו. גבר שאין לו יכולת קישוי בדרך טבעית אלא רק על ידי טיפול רפואי, חייב להודיע לכלתו המיועדת על כך.

קטזנז. אם המשודך עבר טיפולים כימותרפיים, גם אם לפי הרופאים המחלה עברה לחלוטין, עדיין חובה עליו לספר זאת למשודכת, הן עקב סיכון יתר לחזרת המחלה, והן עקב חששות לבעיות פוריות. התייחסות לבדיקות לצורך בירור פוריות לרווקים מובאת להלן פרק ג – 'בירורים רפואיים לפני החתונה', עמ' 53 ובכרך השני, פרק מ – בפיסקה 'בדיקת זרע לרווק או לפנוי לצורך נישואין', עמ' 210–212.

קיזנח. בבעיות פוריות אצל הגבר שתחייבנה טיפולי פוריות משמעותיים, כמו הפריה חוץ גופית, יש לעדכן את המשודכת, כיוון שעיקר הדרישה הנפשית והגופנית בטיפולים כאלה חלה על האישה.

קיחנט. בכל הדוגמאות המובאות כאן לגבי בעיות בפוריות הגבר שחובה לספר עליהן, יש לגלות זאת למשודכת כבר בשלבים הראשונים של המפגשים, אחרי ההיכרות הראשונית, אך לפני העמקת הקשר הרגשי. הטעם נזכר לעיל, עמ' 25, הלכה לז.

קיטהתייחסות לפצוע דכא וכרות שפכה והיתרו להינשא תובא להלן בכרך הרביעי, פרק צד – 'ניתוחים באברי המין הגבריים', עמ' 160–161.

קכהשלכות מחלה על המערכת המשפחתית כמדד לחובה לספר

קכאס. יש מי שהבדיל בין מקרים שבהם בן הזוג 'החולה' יצטרך לקחת על עצמו את הטיפולים, לבין מקרים בהם בת הזוג תצטרך לעשות זאת, או להיפך. לדוגמא – אם יש לבעל מיעוט זרע, הפתרון המקובל כיום הוא הפריה חוץ גופית, אך לשם כך דווקא האישה היא זו אשר תצטרך לשאת בעול הטיפולים. לפי שיטה זו ברור שאם בן הזוג או בת הזוג של האדם החולה יצטרכו לשאת בנטל הרפואי, הצורך והחיוב לספר גדולים יותר מאשר במקרה שבו האדם החולה בעצמו יצטרך לשאת בכך.

קכבסא. כמו כן צריך לשקול עד כמה הטיפול שהאדם מחויב בו ישפיע על המערכת המשפחתית. כך לדוגמא יש להבדיל בין מחלה שהשלכותיה מסתכמות בכך שהאדם צריך לקחת טיפול תרופתי מדי יום ביומו, לבין מצב שבו האדם זקוק לטיפול שנמשך זמן רב מדי יום ביומו, או אם הוא מרותק לכסא גלגלים או נזקק לאשפוזים בבית חולים. ברור שככל שהטיפול ישפיע יותר על המערכת המשפחתית, הצורך והחיוב לספר גדולים יותר.

קכגסב. כך גם לגבי מסירת מידע על ידי צד שלישי – צריך להבדיל באופן עקרוני בין מידע על דברים שעלולים להשפיע על האדם ועל סביבתו הקרובה, לבין דברים שלא אמורים להשפיע על שגרת החיים.

קכדפרטי דינים

קכההדוגמאות דלהלן כוללות מקרים רפואיים וגם נושאים כלליים שאינם קשורים לרפואה.

קכוסג. מחלות כרוניות - יש מי שאומר שמחלות כרוניות שככלל לא אמורות לשבש את החיים, כגון אסטמה או מחלת מעיים, לא חייבים לספר אם לא נשאלו. ויש הסוברים שמחלות כרוניות, למרות שאינן אמורות לשבש את החיים, כיוון שבכל זאת הן עלולות לגרום קשיים ושיבושים בסדר היום הטבעי, צריך לספר עליהן. וראה להלן, על כך שכדאי וגם ראוי לספר לבן הזוג על כל מום או בעיה רפואית, גם אם לא מדובר בבעיה קריטית.

קכזסד. סיכון יתר לפגיעה ממחלה – יש מי שהורה שאם יש סיכון יתר של 35% לפגיעה ממחלה כרונית קשה, אין צורך להודיע. אך אם יש סיכון של 75%, חובה להודיע.

קכחסה. מחלה תורשתית עם סיכון הורשה גבוה מאוד - אדם החולה במחלה תורשתית ויש סיכויים ש-50% מהילדים שייוולדו לו יהיו חולים באותה מחלה, חייב לגלות את מחלתו לבת הזוג לפני הנישואין, אחרת יש חשש לקידושי טעות.

קכטסו. בעיות נפוצות בפוריות הניתנות לפתרון סביר - יש מי שסובר שבבעיית פוריות שקשורה רק לאישה או בבעיית פוריות שקשורה רק לאיש, ואין לכך השפעה מיוחדת על החיים המשותפים של בני הזוג, ואין לכך משמעות בעייתית בהולדה, אין צורך לספר. ראה דוגמא לגבי שחלות פוליציסטיות בנשים, או דליות האשך בגברים, לעיל עמ' 28, הלכה מו.

קלסז. אישה ללא רחם, אף אם יש לה שחלה מתפקדת, הרי זה נחשב למום גדול, לכן חייבת לספר. עדיף שתינשא לאדם שלא יוכל להוליד, או למי שיש לו כבר ילדים. מוטב שתספר כבר בפגישה הראשונה. אבל מותר לה לספר רק בפעם השנייה, אף על פי שאין זו עצה כל כך טובה.

קלאסח. נטיות הפוכות - אדם שיש לו נטיות הפוכות, דהיינו גבר הומוסקסואל או אישה לסבית, או בעיות בזהות המינית, חובה עליו לספר על כך לבן הזוג המיועד, כיוון שמשיכה מינית נורמלית בין בני זוג היא תנאי יסודי לנישואין. ויש מי שהורה שאם עבר טיפול המרה ונרפא, אינו חייב לספר על כך.

קלבסט. גיל המשודכים - ברור שהמשודכים חייבים לספר - זה לזו, וזו לזה - את הגיל האמיתי, הן מצד עצם החובה לאמירת האמת, ובפרט שיש לכך השלכות משמעותיות ביותר על עצם הפוריות וכן על מספר הילדים האפשרי.

קלגע. כאשר המשודכת מבוגרת מן החתן בכמה שנים, ואחרים לא נשאלו על כך, יש מי שכתב שאין חובה לגלות. אך אם המשודכת מבוגרת הרבה יותר מן המשודך, חובה לגלות. קשה לקבוע בכך מספר שנים מדויק ויש לבחון כל מקרה לגופו. וראה עוד בהלכה הבאה.

קלדעא. אישה שכבר אינה יכולה ללדת מחמת גילה, אך היא נראית צעירה, יש מי שהורה שאם הציעו לה איש צעיר ללא ילדים, חייבת לספר שהיא אינה פורייה, כי זה נחשב מום גדול. אך אם הציעו לה אדם שיש לו ילדים, ואינו שואל, אינה חייבת לספר לו את גילה.

קלהעב. בחורה כבת עשרים שאין לה אורח כנשים, יש מי שהתיר לה לא לספר על כך, אם הרופאים אומרים שכאשר תינשא יהיה לה וסת ותוכל ללדת.

קלועג. בתולה שנתפתתה – נערה שנתפתתה ונבעלה, צריכה לספר זאת לבחור שנפגשת אתו לשידוכים. אינה צריכה לספר בפגישה הראשונה, כיוון שאז לא ירצה בה, אלא רק לאחר שיתקרבו וירצה לשאתה. התייחסות לצורך לספר לאחר הנישואין, אם לא סיפרו לפני כן, תובא להלן, פרק כג – 'דילמות רפואיות הלכתיות', הלכה לו, עמ' 278.

קלזצריכה את לומר שנזדמן איזה פעם, בשעה שלא היה לך כובד ראש כל כך לעמוד כנגד המפתה בדברי ריצוי ופיתוי הרבה, ותיכף נתחרטת ומצטערת על זה שאירע דבר כזה, עד שיכיר מדבריך שאין לו לחוש שיארע גם כשתהיי נשואה לו. ואז מאחר שהוא רוצה בך מפני שהכיר המעלות שלך, לא יחזור בו בשביל זה שאירע איזה פעם, מאחר שיכיר אותך לנערה שומרת תורה ומצוותיה, שיש להאמין שלא חשודה את שוב בזה, ותהיי אשה מסורה לבעלה כדין תורה. שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד סימן קיח

קלחלעומת זאת, יש מי שכתב שנערה שנתפתתה ונבעלה, ורוצה להסתיר את עברה, אם תדע בעצמה שמקבלת עליה לשוב בתשובה שלמה לפני היודע תעלומות, ולשמור על קדושת וטהרת ישראל מעתה ועד עולם, שאז מותר להעלים עין מזה ולהתיר לה להשתדך תוך כדי הסתרת עברה מהחתן.

קלטעד. בחור או בחורה שקיימו יחסי מין באופן קבוע (בלא נישואין) צריכים לספר זאת בשידוכים, ואם מספרים שאורח חייהם לא היה דתי, כיוון שידוע שבאורח חיים כזה לעתים אין נזהרים בכך – אינם צריכים לומר זאת במפורש.

קמעה. מי שנכשל וקיים יחסי מין עם פנויה, ועשה תשובה וחזר בו מחטאו, אינו מחויב לגלות זאת למשודכת. אך צריך להתחזק ביותר בנושא זה כדי שלא ייכשל שוב. ויש מי שחילק בין מי שנכשל פעם אחת ואינו צריך לספר, לבין מי שנכשל פעמים אחדות, וצריך לספר.

קמאעו. פנויה שנתעברה והפילה צריכה לספר על כך בשידוכין. ויש מי שכתב שלצורך גדול ובשעת הדחק אינה חייבת לספר. וראה עוד להלן שם, הערה 53.

קמבעז. פנויה שנשרו שערותיה והולכת בפאה נוכרית, אין לה להעלים זאת מחתנה המיועד, אך יכולה לספר זאת בשלבים מתקדמים יותר של ההיכרות ביניהם.

קמגעח. בני משפחה חולים בסרטן­ - אם יש שלושה מקרי סרטן במשפחה שהרפואה רואה קשר ביניהם, צריך להודיע לבן הזוג.

קמדעט. ילדים מאומצים צריכים להודיע זאת למשודכים לפני הנישואין.

קמהאשה צעירה גרושה שאינה רצונה שידעו שהייתה נשואה, שלכן רצונה ללכת בלי כיסוי הראש, ואף שאין רצונה לרמות, וגם אי אפשר לה לרמות שהרי יודעין מזה כל מכיריה. ומי שירצה לישא אותה ודאי ישאל עליה ויאמרו לו שהיא גרושה, ובמדינתנו בהכרח ידע בעת רשימתם בסיטיהאל שהיה לה בעל כבר. אבל כוונתה דאחר שיכירו אותה ותמצא חן בעיני אחד לנושאה לא תאבד חינה כשתספר לו אחר כך שהיה לה בעל ונתגרשה, אבל כשידעו מתחלה שהיא גרושה לא ירצו לחשוב אודותה כלל... יש להתיר לה שהוא הפסד גדול לענין השגת אחד לנושאה. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד סימן לב

קמופ. גרושה – יש מי שהורה שמותר לגרושה ללכת ללא כיסוי ראש, כדי שתוכל להתחיל תהליכי היכרות עם משודכים פוטנציאליים, אף על פי שייתכן שמראש לא היו רוצים כלל להכיר גרושה. לאחר שיכירו ותמצא חן בעיניו, תספר לו שהיא גרושה.

קמזפא. הורים גרושים – צריך לספר על כך, בהתאם לסוג החברה שהמשודכים חיים בה, ויש חברות שבהן חובה לספר על כך מראש. בכל מקרה, עדיף לספר זאת לפני שהדבר יתגלה מעצמו כיוון שהוא דבר שעתיד להתגלות, ומבחינת האמון בין בני הזוג המשודכים עדיף שהמידע יבוא בישרות ובישירות ולא בעקיפין.

קמחפב. פגם משפחה שלא נודע - אם אחותו של המשודך או המשודכת השתמדו או אם זינתה אחות המשודכת כשהייתה אשת איש או שהרתה כשהיא פנויה - אם כבר נודע הדבר נחשב לפגם, אך אם לא נודע הדבר, אין זה נחשב לפגם ומשמע שאין צורך לספרו.

קמטפג. בן הנִדה - אין להימנע מלהינשא למי שהוריו לא שמרו טהרת המשפחה, והמשודך או המשודכת חזרו בתשובה והם בעלי מידות טובות.

קנפד. נולד מתרומת זרע – אם הוריו סיפרו לו או שנודע לו, צריך לספר על כך, אך אין צורך לעשות זאת מיד בפגישה הראשונה. ויש מי שהורה שאם מדובר במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות אין חובה לספר על כך.

קנאפה. האם רופא חייב לגלות לאחד מבני הזוג העתידי על מחלה או בעיה אצל בן הזוג האחר? ראה להלן בפרק כג – 'דילמות רפואיות-הלכתיות', עמ' 272.

קנבאודות 'מחלות נפש' והפרעות נפשיות

קנגבניגוד למחלות גופניות, שיש להן על פי רוב הגדרה, ולכן אפשר גם לקבוע את דרך הטיפול הרפואי בהן ואת מידת השפעתן על מהלך חיים תקין, הרי שמחלות הנפש, מטבע הדברים, קשות יותר להגדרה, ועל כן קשה גם יותר לקבוע את מידת השפעתן על מהלך חיים תקין.

קנדבשפה הרפואית והפסיכולוגית המקובלת היום המונח 'מחלות נפש' איננו מקובל כבעבר, ובמקומו משתמשים במונח 'הפרעות נפשיות', מונח שכולל תחום רחב של מידות חומרה שונות.

קנהיש שני קריטריונים מרכזיים שעליהם יש לדון בקשר להפרעות נפשיות בענייני שידוכים, והם:

קנועד כמה ההפרעה הנפשית מפריעה לאדם לנהל חיים נורמליים.

קנזבאלו אמצעים אפשר לטפל בהפרעה, כדי לצמצם אותה ואת השפעותיה על האדם.

קנחיש לדון בכל הפרעה לגופה אצל האדם המסוים, ולא בצורה כוללנית אודות ההפרעה. מפני שהפרעה מסוימת תבוא לידי ביטוי בצורות ובעוצמות מאוד שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא הפרעה טורדנית כפייתית (OCD - Obsessive Compulsive Disorder) עשויה להיות קלה ולבוא לידי ביטוי בשטיפת ידיים פעמים רבות ביום, ואם כן, מי שילקה בה יכלה במקצת את זמנו אך יוכל לנהל חיים תקינים. ואולם יש מקרים שבהם הפרעה זו עלולה להיות הרסנית, עד כדי כך שאדם לא יתפקד תפקוד שגרתי ולא יצא מן הבית, מפני שיחשוש שמא ייתקל בדרך בדברים שעלולים לגרום נזק לאנשים סביבו. אדם כזה ירגיש צורך לאסוף כל בדל אשפה מחשש שאנשים עלולים להינזק אם לא ינקה את הרחוב. הוא עלול להיות כל כך עסוק בכך, והמצוקה שלו תהיה כל כך גדולה, עד שלא יוכל לצאת מהבית כלל.

קנטכיוצא בזה לגבי פחדים (פוביות): יכולים להיות שני בני אדם שיש להם פחדים - לאחד יש פחד מנחשים או פחד מלהיכנס למעלית, ופחדים אלו לא ישפיעו עליו כמעט בחיי היום-יום. לעומת זאת, מי שיש לו פחד להימצא בחברה (חרדה חברתית) או מלצאת לרחוב (אגורפוביה), פחד כזה עלול להיות משמעותי ביותר לחיי האדם, לבן הזוג או לבת הזוג, ולמשפחה בכלל. לכן העקרונות המנחים בהגדרת ההפרעות הם: עד כמה ההפרעה משפיעה על החיים, ועד כמה אפשר לטפל בה ולצמצם את השפעותיה בחיי אדם זה.

קסיש גם הבדלים גדולים מאוד בין אדם לאדם באשר ליכולת הטיפול בהפרעה כזאת או אחרת. ייתכן שבאדם אחד קל לטפל, ואילו באדם אחר אין אפשרות לטפל. מכיוון שכך, לעתים יש למצב האישי של האדם ולהיסטוריה האישית שלו משמעות גדולה יותר מאשר לסוג ההפרעה.

קסאכשדנים בהפרעות נפש מבחינת שידוכים, יש לכלול בין המדדים גם את האמון ואת חוסר האמון כלפי האדם שסיפר, או שלא סיפר, לבן הזוג העתידי אודות ההפרעה שיש לו. לעתים אמון כזה בין בני זוג יכול להיות בעל חשיבות רבה יותר מאשר עצם ההפרעה. דהיינו, לעתים אדם יהיה מוכן לקבל את הבעיה שיש לבן הזוג, אך לא יהיה מוכן לקבל הסתרה של הבעיה מפני שהסתרה כזאת עלולה להתפרש - ובצדק - כחוסר יושר. בתחום הזה יש הבדל עצום בין תרבויות שונות. יש חברות שבהן היושר ואמירת האמת נחשבים מרכזיים ומשמעותיים יותר מאשר בעיה ואפילו יותר מאשר הפרעה נפשית קלה. לעומת זאת בחברות אחרות המדד עשוי להיות שונה וההסתרה לכשעצמה איננה נחשבת כל כך בעייתית. מה שנחשב מקובל כאן לא יתקבל בחברה אחרת.

קסבפרטי דינים לגבי מחלות נפש והפרעות נפשיות

קסגפו. חתן שלא גילה לכלה שהוא סובל ממחלה נפשית עבר על איסור "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", וגם על מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

קסדפז. אם אחד הצדדים לא סיפר לפני הנישואין על מחלת נפש שיש לו, ויש בה חיסרון עצום, ואחד מבני הזוג ירצה להיפרד גם לאחר שכבר נישאו, יש בזה חשש מקח טעות.

קסהפח. ככלל, בחור או בחורה שיצאו מכלל משבר נפשי או הפרעה נפשית, ונרפאו לחלוטין, אין חיוב ליידע את הצד השני, כיוון שהמשבר כבר עבר. אך לעומת זאת אין לשקר אם הוא או היא נשאלים על כך.

קסופט. בחורה שהייתה אנורקסית, ומלבד הבעיה הנפשית יש לכך לעתים גם השפעות ישירות על הפוריות, כגון אל-וסת, ונרפאה מהמחלה ומקבלת וסת, בדרך כלל תוכל להרות וללדת, בעזרת טיפול מינורי או ללא טיפול כלל. ואולם בכל זאת, הכלל הוא שעליה לספר על כך בשלב מסוים. גם במקרה הזה, יש חשיבות לחומרת המחלה ובעיקר לחוות הדעת של הפסיכולוג או הפסיכיאטר המלווה, שיכול לשער עד כמה עלולה המחלה להתפרץ שוב או להשפיע בהמשך החיים.

קסזצ. אדם שניסה לשלוח יד בנפשו, והתברר שלא מדובר בהפרעה נפשית אלא בבעיות הסתגלות בגיל ההתבגרות, והאדם הביע חרטה מלאה וכנה על מעשיו, והוא מקבל טיפול פסיכולוגי שוטף, היה מקום לומר שאם המטפלים אומרים שככל הנראה התופעה לא תחזור על עצמה אינו חייב לספר על כך, אך למעשה הוא חייב לספר על כך.

קסחסיכום והדרכות כלליות

קסטצא. מבחינה עקרונית ומעשית ההדרכה היא שכדאי וראוי לספר לבן הזוג על כל מום או בעיה רפואית, גם אם לא מדובר בבעיה קריטית.

קעצב. יש בעיות חמורות שצריך לציין אותן עוד לפני המפגש הראשון או מיד לאחריו.

קעאצג. בדרך כלל אין חובה לספר על בעיות פשוטות מיד בתחילת הקשר, אלא אפשר להמתין עם מסירת המידע על הבעיות לזמן שבו הקשר בין בני הזוג מתחיל להתהדק, גם אם מסירת מידע כזה בראשית ההיכרות הייתה מבטלת את השידוך מעיקרו, הטעם הוא שאז ניתנת הזדמנות לבן הזוג להכיר את האדם היכרות ראשונית ללא פסילה מוקדמת שעלולה להיות שגויה.

קעבצד. ההיתר המוגבל להסתיר מידע אינו כולל בשום אופן היתר לשקר. צריך לקחת בחשבון שבדרך כלל הסתרת מידע לזמן ממושך עלולה לגרור עמה גם אמירת שקר.

קעגצה. במקרה שיש רק חשש הסתברותי לבעיה, אך אין ודאות, ואם יספרו על כך ייתכן מאוד שבן הזוג המוצע יחשוש שהבעיה הרבה יותר חמורה ממה שמספרים, ומתוך טעות זו יתנתק הקשר, ראוי לספר על הבעיה רק באופן כללי. אפשר גם ליזום פגישה עם רופא או עם רב שמבין את העניין והתייעץ עם רופא, והם יכולים להסביר לבן הזוג את המצב הרפואי, את סיכוניו ואת סיכוייו, וכן את דרכי הטיפול בבעיות כאלה. באופן כזה אפשר לספר את המציאות כמות שהיא, ללא חשש שעובדות יתקבלו בצורה מוגזמת.

קעדצו. מי שקיבל מידע סודי מבת זוג שנפגש עמה לצורך שידוכים, אסור לו להעביר מידע זה. המידע הזה נתגלה לו לצורך שידוכיו בנסיבות מסוימות, ויש לתת את האפשרות לבחורה להעביר מידע לאדם אחר בזמן ובנסיבות המתאימים לה. בפרט אמורים הדברים אם הבחורה התנתה את המידע בחובה לשמור על סודיות. אך אם הבחור נשאל על ידי בחור אחר שיוצא עם הבחורה, יש מקום להתיר לו לספר, אם ברור לו שעומדים להסתיר זאת. כמובן, הדברים אמורים גם לגבי בחורה שקיבלה מידע מבחור שנפגשה עמו.

קעהצז. יש לציין שתיתכן תשובה שונה במקרה שאדם בא להתייעץ לבדו בשאלה האם כדאי לו להיכנס לשידוך עם אדם שיש לו נכות/מחלה/בעיה, או אם הוא מגיע יחד עם בן הזוג המשודך. כשיגיע אדם לבדו, סביר להניח שהנשאל ינתח את המצב בכללותו ולפי זה ייעץ. אך אם יגיעו שני בני הזוג המשודכים יחד, יראה אותם הנשאל כנכונים יותר לחיות עם הבעיה ובהתאם לכך תהיה תשובתו.

קעוהתייחסות לניתוח פלסטי לפני החתונה ולאחריה כדי למצוא שידוך או משום שלום בית, תובא להלן בכרך הרביעי, פרק צח – 'ניתוחים פלסטיים וטיפולים לנוי', עמ' 225–227.

קעזנספח

קעחסדר הפעולות במכון פוע"ה בייעוץ למשודכים שיש להם בעיה רפואית

קעטלפני הגעה למכון להתייעצות, האדם צריך לברר עם עצמו:

קפ1. האם הבעיה היא אישית או אצל אחד מבני המשפחה.

קפא2. האם מדובר בבעיה ידועה או בבעיה סודית.

קפב3. איך האדם עצמו חי עם הבעיה, וכיצד בעיה זו משפיעה על חיי היומיום שלו.

קפג4. איך האדם משער שבעיה כזאת עלולה להשפיע על חיי המשפחה שלו - עם בן הזוג, עם הוריו, עם ילדיו, עם המחותנים, וגם עם בני משפחה נוספים.

קפד5. גם אם מדובר בבעיה של האדם עצמו וגם אם מדובר בבעיה אצל בן משפחה - האם מדובר בבעיה תורשתית?

קפה6. אם הבעיה היא אצל אחד מבני המשפחה (כגון אח חולה) – עד כמה בעיה משפחתית כזאת עלולה להיות נטל על בני הזוג בשלב כזה או אחר.

קפו7. האם יש בן זוג מוצע כבר, או שמדובר במצב שלפני היכרויות.

קפזבמקרה של בעיה רפואית:

קפח1. יש לאסוף את כל המסמכים הרפואיים ולהביאם לפגישה עם הרב.

קפט2. ישיבה של האדם השואל עם הרב על הנתונים. פשוט וברור שבפגישה דיסקרטית כזאת צריך להעלות ולספר את כל המידע, גם בנושאים היותר רגישים וגם בתחומים שנראים אולי פחות רלוונטיים.

קצ3. הרב מברר אצל הרופאים המתאימים על הבעיה ועל השלכותיה.

קצא4. הרב פונה למחלקה לגנטיקה כדי לברר את ההשלכות הגנטיות, אם ישנן כאלה, את חומרתן ואת מידת שכיחותן. יש לציין שעל אף פענוח הגנום האנושי, לא ידוע מיקומה של כל בעיה תורשתית במערכת הגנטית, ומכאן גם לא אופן ההורשה ושכיחותה.

קצב5. ישיבה עם האדם ששאל על בעייתו לצורך הסבר הבירור הרפואי ומשמעויותיו.

קצג6. פסיקה הלכתית האם צריך לספר, מה צריך לספר, ובאיזה שלב.

קצד7. אם מדובר בשלב שבו עדיין אין בן זוג משודך, ניתן לייעץ לאדם באיזה כיוונים לחפש בן זוג. מתוך הניסיון המצטבר, ולאחר התייעצות עם גדולי ישראל, אנו ממליצים במקרים של בעיות להשתדך עם בני זוג שגם להם יש בעיה. גישה כזאת עשויה גם להקל על מציאת בן זוג, ויש בה גם יתרון לזוגיות בעתיד, למנוע תחושה של אחד מבני הזוג שהוא ויתר יתר על המידה.

קצה8. בבעיות מורכבות הרב ממליץ לאדם שלאחר שיספר לבן הזוג, יוכלו לבוא ביחד אל הרב במכון כדי לקבל הסבר מפורט ומאוזן על הבעיה.

קצו9. אם האדם עצמו מתקשה לספר על בעייתו לבן הזוג, יש אפשרות לבקש מרב המכון לספר על הבעיה.

קצז10. אם הבעיה תורשתית ויודעים לזהות את הגן הבעייתי, יש אפשרות לבצע טיפולים רפואיים שימנעו בעיות תורשתיות אצל הילדים, כפי שיפורט להלן בכרך השני, פרק נ – 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות (PGD)', מעמ' 362 ואילך. במקרה כזה הרב יסביר לשני בני הזוג את המשמעות הרפואית וההלכתית – מניעת הריון טבעי ולידת הילדים בהפריה חוץ גופית, בתנאים הרפואיים הנוכחיים.

קצח11. במקרה של בעיה רפואית במשפחה, המקשה על השידוכים של בני המשפחה, יש אפשרות לקיים בירור רפואי וגנטי של הבעיה, ולשמור את הנתונים הרפואיים במכון פוע"ה. המשפחה תוכל להפנות את מי שהיא מעוניינת אל המכון, כדי לדווח לו שהבעיה אינה גנטית, או – במקרים שהבעיה גנטית – לדווח על המשמעויות האמיתיות של הבעיה. כמובן, כל דיווח כזה לשואל מותנה במכתב הפניה מצד האדם שעליו מספרים, המתיר לספר את הפרטים, וכולל גם ויתור על סודיות.

קצט12. במידת הצורך, ועל פי בקשת בני הזוג, הרב יוכל להסביר גם לבני משפחה נוספים את המשמעויות של הבעיה הרפואית.

ר13. במקרה של צורך בטיפולי פוריות או בטיפולים רפואיים, ייתכן שתהיינה הוצאות כלכליות ניכרות. המכון ממליץ להקים מראש קרן שתירשם על שם בעל הבעיה הרפואית, כדי לאפשר את ביצוע הטיפולים בבוא העת. הקמת קרן כזאת עשויה גם לקדם את השידוכים.

רא14. ניתן להפריש כספי צדקה לקרן כזאת על שם העתיד, ולהחשיבם כמעשר כספים.

רב15. אדם שקיים פרייה ורבייה, וממילא אינו מחויב בטיפולי פוריות, אלא עושה את הטיפולים כיוון שלאשתו אין עדיין ילדים, יכול להחשיב את כספי הטיפולים ככספי מעשר כספים.