ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק רביעי; הלכות בדיקת רופא 23

בהפרק עוסק בעיקר בדילמות מצד הרופא, מביא דוגמאות, אך אין מטרתו להקיף את הנושא בכללותו.

גלימוד רפואה בכלל ורפואת נשים בפרט

דלהתלמד לרפאות אין חיוב על האדם, דלא מצינו שיהיה חיוב על כל אדם שילמוד חכמת רפואה כדי לרפאות החולים שישנם ושיהיו, אף שחולים מצויים ויש לחוש להם, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה שיכול. דאם הוא כבר רופא איכא חיוב עליו לרפא את חבריו החולים ואם הוא יכול לשוט בימים מחויב לשוט בנהר ולהציל אדם שטובע בנהרא, אבל אין חיוב על האדם שילמוד איך לשוט ואיך לרפאות חולים כדי שאם יזדמן לו להציל ולרפאות יוכל להצילו ולרפאותו, ודמי זה להא שאין חיוב על האדם לעבוד ולהרויח הרבה כספים כדי שיוכל לקיים מצות צדקה ולהציל נפשות בהם, דהחיוב על האדם הוא רק על האופן כמו שהוא נמצא שיעשה מה שבכחו לעשות. שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ב סימן קנא

הא. אין חיוב על האדם ללמוד רפואה כדי שיוכל לרפא חולים, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה שיכול, אך אין עליו חיוב ללמוד כדי שיוכל להציל.

ואבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי. הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא. אמרו ליה: לא מצית למיעבד כעובדיה. ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא? דכי הוה עביד מילתא הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד, ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא. כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה, כי היכי דלא ניסתכל בה.

זתרגום – אבא אומנא (מקיז הדם) הייתה באה לו ברכת שלום מהישיבה שברקיע בכל יום, ולאביי מגיעה הייתה ברכת שלום כזאת בכל ערב שבת, ולרבא בכל ערב יום הכיפורים. חלשה דעתו של אביי מחמת אבא אומנא, אמרו לו: לא תוכל לעשות כמעשיו. ומה היו מעשיו של אבא אומנא? כשהיה עוסק בעבודתו ומקיז דם, היה מושיב גברים בנפרד ונשים בנפרד (משום צניעות), והיה לו בגד שיש בו קרן שהיה בו חתך כדי להכניס בו את האיזמל להקזת הדם, וכשהייתה באה אליו אשה היה מלביש לה בגד זה כדי שלא יצטרך להסתכל בגופה הגלוי. תענית כא, ב

חצניעות בבדיקה ובטיפול באשה – רופא, סטודנט, אח וכל מי שמטפל בחולים, עם כל החשיבות והאצילות בעבודתו, חייב להיות זהיר ביותר, וכשבודק או מטפל באשה, שעיניו ומחשבותיו יהיו מופנים ומרוכזים אך ורק בעבודתו. בנוסף לכך, עליו להתחשב ולהיות מודע לרגשותיה של החולה – למשל לגלות רק אותו חלק מגופה שהוא צריך לבדוק, ושוב לכסותו לפני שבודק חלק אחר של גופה. נשמת אברהם, אבן העזר, סימן כא עמ' קצג

טב. מותר לגבר ללמוד רפואה מכיוון שזה נוגע לפיקוח נפש ולהצלת נפשות, ולכן הקלו גם ברפואת נשים, ויש מי שאסר. אולם ברור שכל אדם יצטרך להחליט לעצמו אם הוא יכול לעמוד בפני יצרו, ובאמת לעבוד לשם שמים. וטוב שיישא אישה לפני שהוא מתחיל את הלימודים או את העבודה בתחום זה כדי שתהיה לו פת בסלו. בכל אופן, מכון פוע"ה מעודד נשים הלומדות רפואה, להתמחות ברפואת נשים.

יללמד סטודנטים מתלמדים רפואה סביב מיטת חולה

יאלימוד סטודנטים לרפואה סביב מיטת החולה הוא פעולה שכיחה ונצרכת. ואולם, עלולה להיות בכך הלבנת פנים לחולה עצמו, בפרט במקרים שבהם צריך לחשוף את גופו או פרטים מביכים אחרים אודותיו. יש בכך סתירה לכאורה בין צרכי הכלל לעומת צנעת הפרט.

יבג. יש מקום לאסור על הרופא לאסוף סטודנטים מתלמדים סביב מיטת חולה משום איסור הלבנת פני החולה. ומן הראוי אפוא שהרופא ירצה את החולה שיסכים לכך. אם החולה מביע התנגדות, יש להימנע מלהביאם לשם.

יגביצוע פעולות רפואיות האסורות על פי ההלכה

ידלעתים רופא ניצב בפני דרישות רפואיות העומדות בסתירה להלכה. הדוגמאות יכולות להיות במצבים שונים של השתתפות בעבירה, ולדוגמא נביא דילמות שונות הקשורות בעיקר לביצוע הפלה האסורה על פי ההלכה:

טו• רופא גינקולוג שנדרש לבצע בעצמו את ההפלה - ביצוע העבירה בעצמו.

טז• רופא מרדים שמתוקף תפקידו צריך להרדים אישה בזמן שהגינקולוג יבצע בה את ההפלה האסורה - לא ביצוע עבירה אבל שיתוף פעולה ישיר.

יז• אחות שנמצאת בחדר ניתוח בזמן ההפלה האסורה ומסייעת לרופאים - שיתוף פעולה עקיף.

יחהאם הם חייבים לסרב להשתתף בפעולה כזאת, האסורה על פי ההלכה, על אף שהם מסתכנים באיבוד משרתם ופרנסתם?

יטמבוא

כראשית יש לדון מהם האיסורים שיש בהשתתפות בפעולה כזאת, גם אם הרופא לא מבצע בעצמו את האיסור אלא רק מסייע.

כאד. מי שמסייע לאדם אחר לעבור עבירה עובר על איסור תורה של "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", כאשר בלי הסיוע שלו לא תתבצע העבירה. ואם העבירה תתבצע בכל מקרה, יש בכך איסור 'מסייע ידי עוברי עבירה'.

כב318. אין במתן אישור (להפסקת הריון) לפי סימן זה כדי לחייב רופא נשים להפסיק הריונה של אשה אם הדבר הוא בניגוד למצפונו או לשיקול דעתו הרפואי. סעיף 318 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977;פרק י - פגיעות בגוף, סימן ב - הפסקת הריון

כגהחוק הישראלי מאפשר לרופא נשים לסרב לבצע הפלה אם הדבר הוא בניגוד למצפונו או לשיקול דעתו הרפואי.

כדדוגמאות מעשיות

כהה. פשוט שאסור לרופא לבצע הפלה האסורה על פי ההלכה.

כוו. רופא מרדים שמתוקף תפקידו צריך להרדים אישה בזמן שהגינקולוג יבצע בה הפלה האסורה על פי ההלכה, יש אומרים שאסור לו לסייע בהפלה כשהוא יודע שאין היתר לעשות זאת, ועליו לעשות כל שביכולתו לא להיות מעורב בדבר. אם אין אפשרות אחרת, יצטרך לסרב ואפילו אם יהיה הדבר כרוך בהפסד משרתו. ויש מי שהעיר על כך שבמקום שיש ספק סביר שאולי יש שם היתר על פי ההלכה, מסתבר שיהיה מותר כי אין הוא חייב לבזבז כל ממונו כדי לא לעבור על ספק איסור דרבנן. ויש אומרים שאפילו אם ודאי יביא לאיבוד נפש מישראל, אין הרופא מחויב להפסיד כל ממונו ופרנסתו כדי לא לעבור על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".

כזז. לעתים רופא מבצע בדיקות על שמעיות (אולטרה סאונד) בנשים הרות, ויודע שאם יבחין במום בעובר וישלח תשובה בהתאם אל הרופא המטפל, הלה יבצע הפלה גם ללא היתר הלכתי. כיוון שיש כאן רק ספק ולא ודאי, ואין קשר ישיר בו זמני בין פעולותיו לבין עבירה – אם תתבצע על ידי הרופא האחר, אף על פי שיש כאן חשש שמא הוא מסייע להריגת עובר, אינו חייב להפסיד משרתו משום כך. וראה עוד בהלכה הבאה.

כחח. יש מי שכתב שמותר לרופא לעסוק בפענוח תוצאות בדיקות על שמעיות, בתנאי שבמקרה של תוצאות שמראות בעיה בעובר, הרופא ישתדל לדבר על לבה של המעוברת שתוצאות הבדיקה אינן בגדר ודאי, ולא כדאי לה להפיל. כמו כן, אישה המבקשת הפניה לבדיקות דם מהרופא שמטרתן הפלה שלא כדין, מצווה על הרופא לדבר על לבה שלא תחטא באיבוד נפשות. אך הרופא לא חייב לאבד את משרתו משום כך.

כטט. אסור לאחות להשתתף בהפסקת הריון שאינה מותרת על פי ההלכה, וגם אסור לומר לאחות לא יהודייה להפסיק הריון כזה. כי גם בני נח מוזהרים על הריגת עוברים ואצלם החטא חמור יותר שנאמר "שוֹפך דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", ועל ידי גויה חמור עוד יותר, כי בן נח חייב מיתה על הריגת עובר.

לי. יש מי שכתב שאסור לרופא מרדים להרדים גבר או אישה העומדים לעבור ניתוח הגורם לעקרות, האסור על פי ההלכה, ואפילו אינם יהודים.

לאלתת גלולות למניעת הריון לאישה לא נשואה

לבי*. אין לרופא לתת לאישה לא נשואה מרשם לגלולות לשם מניעת הריון, מפני שהרופא מסייע לה לעבור עבירה, וכן הדין גם בנתינת מרשם לוויאגרה (Viagra) ומקבילותיה לגבר לא נשוי. ויש שהתירו לתת מרשם לגלולות למניעת הריון גם לאישה לא נשואה, או לתת מרשם ויאגרה לגבר לא נשוי או שאינו שומר תורה מצוות והלכות נִדה.

לגלתת תרופות שלא מועילות באופן רפואי

לדיא. מותר לרופא לתת כדורים למרות שיעזרו רק מבחינה פסיכולוגית ולא באופן רפואי, כמובן רק באופן שלא יגרמו נזק לחולה.

לההאם לספר לאדם שהוא עקר

לולכבוד הרב... שליט"א

לזאחות רחמניה קיבלה טיפול רפואי במחלקה הגינקולוגית עקב שטף דם חמור. בסיום הטיפול רשם הרופא בגליונה הרפואי שכנראה היא חסרת שחלות מלידה. האחות, שהבינה את הרישום, קלטה לפתע שאינה מסוגלת ללדת, לקתה בהלם, וביקשה לשלוח יד בנפשה. כדי להרגיעה אמר לה הרופא שהדברים לא ודאיים ויש עדיין תקוה.

לחנשאלת השאלה האם חייב היה הרופא לגלות לה את האמת המכאיבה כדי שלא תתחתן עם בחור הראוי להוליד?

לטפרופ' א. שיעורי תורה לרופאים, חלק ב, סימן עג

מיב. יש מי שכתב שמי שהגיעו לפרקם יש להודיע להם את מצבם, כדי שלא יכשילו בני זוג או בנות זוג פוטנציאליים. אך אם עדיין לא הגיעו לפרקם, אין לגלות להם.

מאיג. אם יש חשש, שאפילו רמז עלול לגרום להתאבדות או להתמוטטות נפשית, אין להודיע בשום אופן, שאין דוחין נפש מפני נפש. במצב כזה יש להודיע להורים את המצב, בסוד, כדי לשמור על בנם או בתם, מחד גיסא; וכדי שההורים יוכלו למנוע תקלות בשידוכים, מאידך גיסא.

מבלהודיע על מום של חולה העומד להינשא

מגאם הוא רואה שאחד רוצה להשתדך עם אחד, וידוע לרואה הזה כי החתן הזה יש לו חסרונות עצומים וכו', והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואילו היה יודע לא היה מתרצה לזה, יש לגלות לו. חפץ חיים, הלכות איסורי רכילות, כלל ט ציור שלישי סעיף ד

מדאם החיסרון הוא מצד חולי גופו, והמחותן אינו מכיר אותו מצד שהוא דבר פנימי אשר לא נגלה לכל, פשוט הוא שאין על המגלה עניין זה חשש איסור רכילות, אפילו אם הצד השני אינו שואלו בעניין זה. שם סעיף ו, ובבאר מים חיים, שם, סעיף קטן ז

מהומפני שקלקול יותר מצוי בעניינים אלו, לכן אחזור הפרטים (שצריך לשים לב אליהם לפני שאדם יתיר לעצמו לספר):

מו1. שיתברר אצלו מתחילה כי דבר זה הוא בכלל חולי הגוף, לאפוקי אם הוא חלוש בטבעו, אינו בכלל חולי.

מז2. שלא יגדיל את עניין המחלה יותר ממה שהיא.

מח3. שיכוון לתועלת המחותן ולא מצד שנאת החתן, ובזה הפרט נכלל עוד עניין אחר, שיתבונן מתחילה אם תבוא תועלת מדיבורו, לאפוקי אם הוא משער שלא ישמע לו וישתדך בין כה וכה.

מט4. וכל זה רק קודם שנשתדך עמו, אבל אחר שנשתדך אסור לדבר מזה העניין כלל, כי מסתמא נתרצה לזה מאיזה טעם שהיה לו. חפץ חיים, באר מים חיים, שם, סעיף קטן ה, ח

נכל ספרי המוסר מרעישים העולם על עוון לשון הרע, ואני מרעיש העולם להיפך. עון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום שנצרך להציל עשוק מיד עושקו וכו'... וכן בעניין שידוך והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו, כולם בכלל השבת גופו וממונו. פתחי תשובה על שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קנו

נאיד. הרופא צריך להבהיר למטופל החולה שאסור לו להסתיר מידע חיוני מבן הזוג המיועד, כפי שכבר פורט לעיל בפרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', מעמ' 21 ואילך.

נבטו. אם ברור לרופא שהמטופל החולה לא יספר לבן הזוג המיועד על המום או על המחלה, הרופא מחויב לגלות לצד השני גם אם הצד השני אינו פונה אליו, וגם אם הצד שיש בו מום מבקש ממנו לא לגלות. הטעם משום "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" והרופא חייב להציל עשוק מיד עושקו. על אף האמור כאן, הרופא יכול וצריך להפעיל שיקול דעת ולנהוג על פי הכללים שפורטו לעיל בפרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים'.

נגטז. צריך לגלות לא רק במחלה מסוכנת אלא אף כל מחלה שמקננת בגוף ואינה בת חלוף ונמצאת אצל אחד מן הצדדים וגורמת לסבל ואי נוחות והפרעות בחיים.

נדיז. אם החולה השביע את הרופא שלא יספר על מחלתו, אסור לו לספר, אך מותר לו לומר: 'אינני יכול לגלות לפני שאקבל את רשותו של החולה על כך'. ובזה הוא מכסה טפח ומגלה טפחיים, ויוצא ידי חובת "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" מצד השואל, וגם אינו מגלה יותר מדי על החולה.

נהיח. יש מי שכתב שבמחלת הדממת (המופיליה Hemophilia), מהתבונה וממידת הגינות חובה לגלות לעומדים להשתדך על המחלה. אך גם אם לא גילו אין כאן מקח טעות, כיוון שכיום יש תרופה לקרישת דם ואין במחלה סכנת נפשות. לכן על הרופא לשדל את המשודך או את הוריו לגלות את דבר המחלה למשודכים; אך אם לא גילו, אין חובה על הרופא לגלות.

נויט. אם הרופא יודע שהאישה עקרה, וחתנה המיועד אינו יודע מזה, צריך לומר לאישה שתספר על כך לחתנה המיועד, ואם ברור לו שלא תספר, יש מי שכתב שהרופא צריך לספר לו על כך. יש מי שכתב שבחורה בת עשרים שעדיין אין לה אורח כנשים, למרות שחלק מהרופאים רואים בכך בעיית פוריות משמעותית, אם יש אפשרות שאישה כזאת תוכל ללדת, אפילו בדוחק ואפילו רק מעט ילדים, אין זה נחשב מום מאחר שיש אפשרות שתלד, וממילא הרופא לא חייב לספר על כך, טעמו שגם אם יבואו בנים בקושי או רק בנים מעטים, אין זה חיסרון בקידושין, והרבה אנשים לא מקפידים שיהיו להם הרבה ילדים ושתתעבר תכף לנישואין.

נזכ. בגילוי פרטים כאלה צריך שמטרתו תהיה לתועלת ולא לנזק, כיוון שהנושא רגיש ביותר והוא ממש דיני נפשות. לכן לפני שמגלים, חובה לערוך חשבון אמיתי, כן ומדוקדק, ההגבלות מפורטות לעיל במבוא להלכות כאן, וכן בסעיף טו.

נחכא. אם פרנסתו של הרופא עלולה להיפגע במידה שיגלה, יש לשקול את הנזק לרופא לעומת ההפסד לאדם שצריך לספר לו. מאחר שמצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" דינה כהשבת אבדה, ובמצות השבת אבדה מצינו ששלו קודם לשל כל אדם.

נטהדיון כאן הוא הלכתי ואינו משפטי, ועל הרופא לברר מראש את ההגבלות המשפטיות ואת משמעותן המעשית. נאמר רק בפשטות שהחוק שאינו מתיר לו לגלות מידע, אינו מחייב אותו לשקר, ולכן מבחינה הלכתית ראוי שיביא את עובדת המחלה לידיעת הצד השני בצורה עקיפה, וכאשר הוא נשאל על כך, עליו להפנות את השואלים למטופל עצמו, באופן שיובן שיש בעיה כלשהי.

סדיון לגבי שבועת הרופאים מובא להלן עמ' 280.

סאלספר לזוג על הפלה שבוצעה עקב מידע מוטעה

סבאם נמסר לזוג מידע שגוי, ובעקבות כך הופסק ההריון, ובבדיקה חוזרת של הממצאים נמצאו תוצאות נורמליות. האם יש לומר להורים את האמת, כלומר שהעובר היה בריא, או שמא צריך לתת להורים 'שלווה פסיכולוגית' ולא לספר להם את האמת, כדי שימשיכו לחשוב שהעובר היה פגוע.

סגכב. אם הפגם שבגללו הופסק ההריון עלול להופיע או להשפיע על ההריון הבא, חייבים לומר להורים את האמת הכואבת והמצערת, כדי שלהבא יזהרו יותר בקבלת התוצאות, ואולי גם לא ימנעו את עצמם מהריונות נוספים. אך אם מדובר במקרה שברור לחלוטין, שאין לו שום תוצאות ומשמעויות לעתיד, ואינו יכול להשפיע על ההריונות הבאים, אז יותר טוב לא לומר להורים ולא לצערם, כי אם מודיעים להם הודעה שאין לה שום משמעות מעשית, ייתכן שהמודיע הוא בגדר של "מוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל".

סדלספר להורים על מחלה תורשתית של ילדם

סההסבר – כאשר רופא מגלה מחלה תורשתית אצל ילד, עולות שאלות הלכתיות בהקשר ישיר למחלה, כגון: האם בני הזוג צריכים להמשיך לעסוק בפרייה ורבייה, או שמא עליהם להימנע מכך מחשש שמא עלולים להיוולד להם ילדים חולים. שאלה זו לא תידון כאן, אלא להלן בכרך השני, בפרק כה – 'פרייה ורבייה'.

סונוסף על השאלות שיש להן קשר ישיר למחלה ולהשלכותיה על הצאצאים, עלולות לעלות גם שאלות חמורות, הנוגעות לעצם הקשר בין בני הזוג: בן הזוג הבריא עלול לפרק את מסגרת הנישואין בטענה שאילו ידע מראש על הנשֹאות לא היה מתחתן עם בן הזוג הנשא, ולעתים זו עלולה להיות עילה לגירושין או אפילו עילה לטענה שהקידושין יתבטלו מדין מקח טעות. לעתים בן הזוג החולה העלים את מחלתו או את נשאותו למחלה, וכעת מבקש מהרופא לא לגלות את דבר המחלה של הילד, כדי שלא יתגלה שהמחלה באה ממנו, וכדי למנוע קטטה וחוסר אמון מצד בן הזוג הבריא בגלל הסתרת המידע.

סזאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

סחבפרק בין איש לאשתו, הזכרנו את הצורך באמון וביושר בין בני הזוג כבסיס חיוני לזוגיות תקינה. העלמת פרטים עלולה להיראות כפתרון זמני לאי הנוחות של אמירת האמת כמות שהיא, ולא היא. פעמים רבות העלמה כזאת היא אשליה ובריחה מאחריות. 'שיקרא – לא קאי', דהיינו – השקר לא מחזיק מעמד וסופו להתגלות. חוסר יושר עלול לגרום בהמשך לחוסר אמון, לצער גדול, ולקטטות, שאחריתן - מי ישורנה. לכן יש לדבר אמת, לא להעלים ולא להסתיר, ומתוך כך לקוות ולבנות בניין עדי עד מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות.

סטכג. כשיגלה הרופא בבדיקותיו מיהו נושא המחלה, יספר לו זאת הרופא בעדינות וברוך, ויבקש ממנו שיגלה זאת בעצמו לבן הזוג הבריא.

עכד. ככלל, אם קיים חשש שבן הזוג החולה יעלים את המידע מהבריא, יספר הרופא לבן הזוג הבריא. ראה פירוט בהלכות הבאות.

עאאמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר... רבי נתן אומר: מצווה, שנאמר... דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: "וַאדֹנִי זָקֵן", ולבסוף כתיב: "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יב-יג). יבמות סה, ב

עבכה. אם אין למידע שום משמעות מעשית, כגון אישה נשאית שהבעל לא ירצה להתגרש ממנה גם אם ידע את הדבר, ואין למידע משמעות מעשית לגבי הילדים, אין לרופא לגלותו, כדי לא לגרום קטטה לשווא.

עגכו. אם יש חשש שהעלמת המידע עלולה לפגוע בילד, אסור להעלים את המידע מההורה שלא יודע על כך, גם כאשר ההורה החולה/הנשא מתחייב לטפל בילד בעצמו במסירות ומבקש שלא להעביר את המידע להורה האחר.

עדכז. אם הרופא מבין שבני הזוג אינם רוצים לדעת מי מהם נושא את המחלה, אל יספר זאת להם.

עהכח. אם נתברר לרופאים בוודאות שהמחלה מסוכנת גם למשפחה המורחבת, עליהם לשכנע את החולים/הנשאים שיספרו לבני משפחתם.

עורופא שטעה בייעוץ גנטי

עזלכבוד הרב ... שליט"א

עחבני זוג באו להתייעץ עם רופא לפני נישואיהם, ולברר אם אין להם מחלה גנטית. הרופא קבע שאין להם מחלה כזאת, ולכן לא נמנעו מלהתחתן. לאחר מכן נולד להם ילד עם מום קשה, והתברר שהוא סובל ממחלה תורשתית.

עטהאם לפי ההלכה יש מקום לתביעת פיצויים מהרופא שיעץ לא נכון? שיעורי תורה לרופאים, חלק א סימן ל

פהתייחסות הלכתית לנושא רגיש ומורכב זה תלויה בהשקפת עולם יסודית ובשאלה כיצד להתייחס לחיים של ייסורים וצער; עד כמה יש להם משמעות, והאם יש מצבים קיצוניים של ייסורים שאפשר לומר עליהם "טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי". התייחסות לשאלה זו מובאת להלן באוצר המושגים, בערך הולדה בעוולה - wrongful life.

פאתנא: עמרם גדול הדור היה. כיוון שראה שגזר פרעה הרשע "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ"! (איוב כב, כח) עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. סוטה יב, א

פבהרי שהולדת ילדים והבאתם לעולם, טובה היא להם, ואפילו כאשר מטביעים אותם מיד אחרי לידתם. והוא משום שעל ידי לידתם זוכים הם לחיי העולם הבא. כמו כן, ייתכן להקיש ולומר שעדיף לו לילד להיוולד בעל מום כדי לזכות לחיי העולם הבא, מאשר לא להיוולד כלל. הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק א סימן ל עמ' 286-285

פגככלל אפשר לומר שההשקפה היהודית היא שעצם הזכות להיוולד יש בה טובה גדולה. השקפה זו משפיעה השפעה של ממש על פסיקת ההלכה בשאלה עד כמה אפשר לומר שהייעוץ השגוי של הרופא גרם לנזק.

פדכט. יש מי שכתב, שאין מקום לחייב את היועץ הגנטי בתשלומי נזיקין, לא בדיני אדם ולא בדיני שמים, ואפילו כשהיה צריך לדעת על קיומה של בדיקת דם המבררת ביתר דיוק אם האיש או האישה בריאים או נשאים של מחלה.

פהל. נראה שבעצתו השגויה עבר היועץ הגנטי על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".

פולא. ייתכן שהרופא צריך לפצות את הורי הילד על עגמת הנפש, הצער ודמי הריפוי שנגרמו לו, ככפרה על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר".

פזלב. כל זאת אם טעה מתוך התרשלות. אבל אם למד ועיין הרופא היועץ היטב ועשה את כל אשר ידוע לו, יש מי שכתב שפטור מכל וכל.

פחלג. אם הרופא שטעה מבוטח בחברת ביטוח, שהתחייבה לשלם במקומו פיצויים על טעויות רפואיות שביצע, אפשר לתבוע את חברת הביטוח, אף אם על פי דין תורה הרופא פטור מלשלם. שהרי חברת הביטוח התחייבה לשלם כל מה שהחוק מחייב ועל פי פסיקת בית המשפט. וגם אם אין חיוב כזה מדיני הנזיקין, בכל זאת החיוב חל מכוח החוזה בין הרופא לחברת הביטוח.

פטלספר לבעל על אישה מנאפת

צלד. אשת איש שסיפרה לרופא שזינתה תחת בעלה, אינו מחויב לגלות לבעלה של הנואפת על כך. הטעם: גם אם יגלה, ייתכן שהבעל לא ירצה לפרוש מאשתו, או שהאישה תכחיש ויבואו לידי ריב ומדון, וגדול כבוד הבריות, ואין בידנו להעמיד הדת על תלה.

צאלה. יש מי שכתב, שרופא שגילה בבדיקות רפואיות שמבחינה מדעית לא ייתכן שילד מתייחס לאביו, ואם כן הילד ממזר, יש להסתפק האם צריך לספר לבעל על כך. תוצאות מדעיות אינן מוחלטות בדרך כלל, ויש חזקה שהילד מיוחס לאביו המוצהר שרוב בעילות אחר הבעל. יש לצרף גם את הטעמים שנזכרו בהלכה הקודמת. פירוט נוסף מובא באוצר המושגים, ערך אבהות.

צבלו. אישה שכבר נישאה ולא גילתה לבעלה שנבעלה קודם הנישואין לאדם אחר, והבעל עצמו לא הבחין בכך, יש מי שהורה שיש לספר על כך לבעל. אך למעשה, אישה שחזרה בתשובה שלמה, ועתה היא נאמנת לבעלה, אפשר לסמוך על הדעות שאין לספר על כך לבעל. אף על פי שמעיקר הדין ראוי היה לגלות לבעל, בפועל אין לגלות, כיוון שאם יתגלה הדבר לבעל התוצאה תהיה קטטות ומריבות וגם ביזיון משפחה, ואפשר שייוולדו מזה רעות הרבה. וראה כאן בהערה לגבי מקרה שיש לה ילד.

צגהתייחסות למי שנכשלו בביאת איסור לפני הנישואין, לעניין שידוכים, ראה לעיל פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', עמ' 33.

צדלספר לבעל שאשתו הכניסה התקן תוך רחמי ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו

צהלז. יש מי שכתב שאם נודע לרופא שאישה הכניסה התקן תוך רחמי ללא ידיעת בעלה ובניגוד לרצונו - אם האישה חלשה ואנמית, והריון עלול לסכן אותה, אין לרופא לגלות זאת לבעל, כיוון שנהגה כראוי. אך אם אין לאישה בעיה אמיתית, ונמצא שהיא עושה עוול לבעלה בכך שהכניסה את ההתקן ללא הסכמתו וללא ידיעתו, מוטלת על הרופא חובה לספר לבעל, כמו בכל מקרה שחייבים לספר לאדם שנעשה לו עוול. ויש מי שהסתפק שמא בכל מקרה חייב הרופא לספר לבעל. הלכה זו לא עוסקת בזכותה ולעתים גם בחובתה של האישה להימנע מהריון, אלא רק ביחסים של יושר שאמורים לשרור בין איש לאשתו, ובחובה המוטלת על צד שלישי בהקשר זה.

צוהתייחסות מפורטת לשימוש באמצעי מניעה ללא ידיעת הבעל מובאת להלן בכרך השלישי, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', עמ' 470–471.

צזלדווח על ילדים מוכים או שעוברים התעללות מינית

צחלח. חובה על הרופא לדווח לגורמים המוסמכים על ילד מוכה או על ילד שעובר התעללות מינית על ידי הוריו, מוריו, או על ידי כל גורם אחר. הדבר מובן מאליו הן מצד המוסר האנושי הפשוט להציל ילדים כאלה מהתעללות, והן כיוון שהדבר הוא בגדר חשש לפיקוח נפש, ואין בכך חשש של מוסֵר.

צטלדווח על רופא רשלן

קלכבוד הרב בורשטין, השלום והברכה.

קאכידוע לכבודו, אני נמצא בשלבים הראשונים של התמחותי בגינקולוגיה, והנני מאוד מתלבט מה עלי לעשות בעקבות התורנות שהייתה לי אמש.

קבבשעות הערב המאוחרות, הגיעה אשה בהריון עם כאבים חזקים ביותר. בבדיקה פנימית שעשיתי לה, לא האמנתי למראה עיני. האשה, בעקבות הפלות בעבר ובעיות שונות בצוואר הרחם, הייתה זקוקה לתפירה של פתח הצוואר. האשה מטופלת באופן פרטי אצל ראש המחלקה, והוא בטעות תפר לה יחד עם פתח הצוואר, גם רקמה מסוימת של הנרתיק, וזו הייתה סיבת הכאבים העזים שחשה. כדי שאהיה בטוח שאני רואה נכון, הזמנתי רופא בכיר וותיק, על מנת שיאשר את הבחנתי, גם הוא עמד תוהה מול התופעה.

קגכרגע אני עומד בפני סיום המשמרת שלי, ואני צריך לגמור לכתוב את הדוחו"ת של הנשים שטיפלתי בהן במהלך המשמרת שבה הייתי תורן. כמובן שטיפלנו באשה כראוי וכנאות, אך שאלת הדיווח היא הבעיה כאן. ועל כן הנני שולח לך פקס זה ומצפה לתשובתך הטלפונית כרגע.

קדאם אכתוב את האמת, אני צפוי לעתיד קשה בתחום הרפואה. בטוחני שראש המחלקה ימצא דרך או תרוץ אחר במשך הזמן, לדרכי החוצה מבית החולים. רופא כזה גם אינו רצוי בבתי חולים אחרים, כיוון שאינו יודע 'לשתף פעולה' כראוי. כיוון שדרך האמת היא דרכי, איני מרגיש נוח לכתוב דבר שקר, ואני נקלע במהלך יום אפור ורגיל, לפרשת דרכים מביכה, ואני חייב את עזרתך ההלכתית בנידון.

קהאני בשעתיים הקרובות במחלקה, והטלפון שלך הוא גורלי עבורי. שו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 201

קולט. ככלל: ראשית יש להדגיש את החובה שבכל מערכת שיש בה אנשים בעלי כוח תהיה גם מערכת ביקורת. הפסיקה דלהלן לא באה למעט את הצורך והחובה בביקורת כלפי מערכת כלשהי, ובמיוחד כלפי העומדים בראשה, אלא באה לתת הדרכה נקודתית במקרה של התלבטות בין ערכים שונים.

קזמ. כמו כן, הפסיקה באה לאפשר לא רק את אי הפגיעה ביחיד המעולה השואל, אלא באה גם לאפשר את הישארותם של אנשי אמת מעולים כאלה בתוך מערכות אנושיות שיש בהן אנשים מסוגים שונים, על מעלותיהם וחסרונותיהם.

קחמא. לגופו של עניין: אם יש חשש לפגיעה בבריאות האישה על ידי העלמת פרטים מן הדו"ח, אסור לרופא להעלים פרטים אלו.

קטמב. אם אין חשש פגיעה בריאותית אלא רק עניין של נוהל או מניעת אפשרות מהאישה לתבוע פיצוי כספי, הרופא אינו חייב לקפח את פרנסתו כדי לעזור לחברו להרוויח ממון, ומותר לשנות ולכתוב שקר בהדיא, ועדיף להתעלם ולא לכתוב כלל, או לכתוב בלשון מעורפלת, מאשר לשקר להדיא.

קילגבי ראש המחלקה – השאלה היא מה מידת הרשלנות שהתגלתה כאן. האם בשל רשלנות זו בלבד ראוי שיפסיק להיות רופא, או שיש לראות בכך 'כשל נקודתי'?

קיאנראה, שאם ראש המחלקה הוא רופא סביר בדרך כלל, אין עניין לגרום לסילוקו בשל טעות זו על ידי גילויה בדיווח כתוב ומפורש.

קיבלגבי האישה – למעשה, האישה קיבלה לבסוף את הטיפול הנאות, הנזק שאירע לה היה: סבל למשך כמה שעות והתשלום הכספי ששילמה לראש המחלקה באופן פרטי. גילוי הטעות שנעשתה בגופה יכול לאפשר לאישה לתבוע את ראש המחלקה לדין, והעלמתה תמנע ממנה אפשרות זו. ואולם, מעבר לכך, אם האישה לא תדע על הטעות, לא ייגרם לה שום נזק משמעותי לא בהווה ולא בעתיד.

קיגלגבי תביעה, שאלה היא אם תרצה האישה לתבוע את מנהל המחלקה לדין. ואף אם תתבענו, ספק אם תהיה לה הוכחה לטענתה, ואם יהיה רופא שיהיה מוכן להעיד לטובתה כנגד ראש המחלקה.

קידלפיכך המסקנה: אם האישה לא ניזוקה בגופה (מלבד הסבל למספר שעות) וההפסד הכספי, וגם ראש המחלקה הוא רופא סביר בדרך כלל – מותר לדווח על המקרה בלשון 'דיפלומטית' על מנת שהרופא שגילה את הטעות לא יאבד את משרתו. הרב מרדכי אליהו, שו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 205

קטוהיחס ההלכתי לשבועת הרופאים

קטזמג. שבועת הרופאים אינה מוגדרת כשבועה מבחינה הלכתית, ואין בה משום מחסום כשיש סיבה הלכתית לגילוי פרטים. כמו כן אין תוקף להתחייבות כזאת אם היא עומדת בניגוד להלכה.

קיזמד. מותר לרופא למסור עדות על חולה גם בניגוד לשבועת הרופאים, כאשר יש צורך מצווה וצורך בעדותו. ועדיף שקודם לכן יתיר את שבועתו לפני שלושה על ידי חרטה. אם יש מצווה לספר, גם אם נשבע שלא יספר, השבועה לא חלה, כיוון שנחשב שנשבע לבטל מצווה.

קיחמה. ברור שרופא חייב למסור מידע על חולה כאשר יש בכך משום הצלת חיים, כגון למסור למשרד הרישוי מידע שחולה באפילפסיה נוהג ברכב, באופן שעלול לסכן אותו וגם אחרים.

קיטשבת ויום טוב

קכמו. מנתח תורן ביום הכיפורים, שמוכרח לאכול כדי שיוכל לנתח, וייתכן מאוד שיגיע חולה לניתוח דחוף; אם אכן יש סבירות שיבוא חולה, אפשר להחשיב את המצב כ"חולה לפנינו" ומותר לו לאכול.

קכאמז. רופא שמסיים תורנות בשבת בצהריים, לא חייב להישאר בבית החולים כדי למנוע מחברו הרופא את הצורך לנסוע בשבת כדי להחליפו.

קכבמח. רופא תורן בבית החולים בראש השנה, ואין שם שופר, עדיף שיישאר בביתו וישמע שופר ואחר כך ייסע לבית החולים עם נהג גוי, מאשר שייסע בערב יום טוב לבית החולים כדי שלא לנסוע ביום טוב, אבל לא ישמע שופר.