ספר פוע"ה — כרך שני; פוריות, חלק חמישי; חיי אישות 25

בפרייה ורבייה – ייעוד המצווה וטעמה

גוַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ. בראשית א, כח

דוַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. בראשית ט, א

המשרשי מצווה זו – שיהיה העולם מיושב, שה' ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מה, יח). והיא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות שבעולם, כי לבני האדם ניתנו ולא למלאכי השרת. ספר החינוך, מצווה א

וכוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות ... לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות, שכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה כאילו שופך דמים דכתיב: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם" (בראשית ט, ו) וסמיך ליה: "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ", וכאילו ממעט הדמות דכתיב: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ" (שם), וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. טור, אבן העזר, סימן א

זשורש הרצון ביסודו, הוא לא הרצון לחיות, אלא הרצון להחיות, להוות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ראש מילין, עמ' קיז

חקהילת הנישואין אינה מתממשת אלא אם כן היא חובקת שלוש דמויות. ברמה זו משחררים הנישואין את דחף ההולדה ממגמתו החייתית-טבעית, והופכים אותו לכמיהה רוחנית ... לזעקה אנושית מטפיזית של האיש הבודד ושל האשה הבודדת המשתוקקים לאבהות ולאמהות ... הפעילות המינית נגאלת משנוצק לתוכה הרעיון המטפיזי הטמיר - דהיינו שאיפתו של האדם להעניק מאהבתו. על האדם לאהוב לא רק את הממשי, אלא גם את מה שאין בו עדיין ממש, כדי שיהיה זה לממשי ... יתר על כן, האדם עורג לא רק לאהבה שיאהבוהו אחרים אלא גם לאהבה שיוכל להרעיף עליהם. לאהוב היא כנראה חוויה נעלה יותר מאשר להיות נאהב ... האהבה שבין המינים היא ביטוי של רצון אדיר ליצור כדי לאהוב. כדי לתת לא רק לאלה הקיימים סביבך אלא גם לאלה שטרם באו לעולם, ואשר בזמן כלשהו בעתיד יתבעו מבוראם אהבה, דאגה ומסירות. הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, אדם וביתו, המעלה לאהוב, עמ' 51-50

טהגדרת המצווה

יהמעשה שנצטווה בפרייה ורבייה אינה הולדת הבנים דזה אינו בידו. אלא המצווה וחיוב שעליו הוא לבעול אשתו ביאה גמורה שיהיה אפשר מזה להוליד. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן יח

יאא. החיוב במצוות פרייה ורבייה הוא ההשתדלות להוליד צאצאים, ולא מבחן התוצאה, ויש חולקים, ולשיטתם המצווה אינה ההשתדלות אלא שיהיו לו בנים.

יבהתייחסות נוספת לשאלה האם קיום פרייה ורבייה מותנה בהולדה בפועל או בהשתדלות תובא להלן בפרק נא – 'בחירת מין העובר', בפִּסקה 'האם קיום פרייה ורבייה מותנה בהולדה בפועל או בהשתדלות', עמ' 375-374.

יגפרייה ורבייה – מצוות האיש

ידמשנה: האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האשה. גמרא: מנא הני מילי? אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון, אמר קרא: "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א, כח), איש דרכו לכבוש, ואין אשה דרכה לכבוש. רב יוסף אמר, מהכא: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה" (בראשית לה, יא). יבמות סה, ב

טולא יבטל אדם מפרייה ורבייה אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (בראשית ה, ב). יבמות סא, ב

טזב. מצוות פרייה ורבייה מוטלת על האיש ולא על האישה.

יזג. שיעור מצוות פרייה ורבייה הוא בן ובת, ואם יש לאדם כמה בנים בלבד או כמה בנות בלבד טרם קיים את המצווה, וחייב לפקוד את אשתו בכל עונה עד שישלים את קיום המצווה.

יחד. נולדו לו בן ובת, ומתו בחייו, לא קיים מצוות פרייה ורבייה. אך אם כל אחד מהם הוליד ילד, קיים את המצווה. אם נולדו לו רק בנים או רק בנות, ומהם נולדו בן ובת, לא קיים מצוות פרייה ורבייה.

יטה. מי שהוליד בן ובת, והבן הוא סריס או שהבת היא אילונית, לא קיים מצוות פרייה ורבייה.

כו. מקיימים מצוות פרייה ורבייה גם בהולדת ילדים שאינם שומרים מצוות.

כאז. מקיימים מצוות פרייה ורבייה גם בהולדת ילדים שאינם בעלי דעה (לוקים בפיגור שכלי).

כבח. גם מי שאין עליהם חובה לקיים מצוות פרייה ורבייה, כגון אישה, כשמקיימים פרייה ורבייה – מקיימים בכך מצווה. ראה גם להלן, הלכה טו.

כגלֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. ישעיהו מה, יח

כדבעוד ש"פרו ורבו" הוא חיוב אישי, שכל אחד מישראל יוליד בן ובת, "שֶׁבֶת" הוא חיוב כללי, להרבות יישוב העולם ככל האפשר. הרב אביגדֹר נבנצל, שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 35

כהט. מלבד החיוב של מצוות פרייה ורבייה, יש מצווה נוספת מדברי חכמים שדרשו את הפסוק: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ", ללמוד שלא נברא העולם אלא לפרייה ורבייה. יש אומרים שגדרי החיוב של מצווה זו זהים לאלו של מצוות פרייה ורבייה, דהיינו הולדת בן ובת; יש שדרשו שדי בצאצא אחד, בן או בת, כדי לקיים מצוות שֶבֶת; ויש שלמדו שהמצווה מתקיימת בשני ילדים, בין זכרים בין נקבות.

כוהתייחסות לקיום פרייה ורבייה על ידי הזרעה מלאכותית או על ידי הפריה חוץ גופית תובא להלן, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 296-295, ובפרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 337.

כזהמצווה להרבות בילדים – מצוות "לָעֶרֶב"

כחמעיקר דין תורה מתקיימת מצוות פרייה ורבייה בבן ובת. אכן גדר המצווה הורחב על ידי שלמה המלך – "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ".

כטרבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (קהלת ,יא, ו). יבמות סב, ב

לאף על פי שקיים אדם מצוות פרייה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש לו כח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, טז

לאבדבר השאלה: כמה ילדים צריך ללדת? אין לזה גבול. מאחר "ולָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ", כי אולי הבן האחרון יוצלח יותר מאחיו הקודמים. הרב שך זצ"ל סיפר, שאמו ילדה י"ג ילדים והוא היה האחרון, וכולם נשמדו בשואה, והוא היה היחיד שנשאר חי. הרב יצחק זילברשטיין, 'כמה ילדים צריך ללדת', שו"ת פוע"ה - מניעת הריון, עמ' 32

לבי. גם מי שקיים פרייה ורבייה, מצווה עליו להוליד ילדים נוספים. אין לזה שיעור, וכמה שהקב"ה נותן. בכל ילד נוסף מקיימים מצווה וככל שיש יותר ילדים יש יותר ברכה.

לגיא. קיום מצווה זו תלוי גם בכוחותיהם של בני הזוג בכלל ובבריאותה הגופנית והנפשית של האישה בפרט. אי אפשר לצוות על האישה להסתכן ולסבול מעבר ליכולתה. אם אישה מצטערת מרוב טורח ילדיה, וחייה קשים והיא מרגישה שאין לה מנוחה, אין חיוב להוסיף צער על צערה. לחיים ניתנה תורה ולא לצער, בפרט לאחר שקיימו מצוות פרייה ורבייה כראוי.

לדעל מנת להימנע משיקולים מוטעים, שבהם תופסות מקום נטיות צדדיות כגון אופנות חיצוניות וצרכים מדומים, יש לשאול ולהתייעץ עם פוסק הלכה שיוכל לסייע לבני הזוג, הן על פי הידע ההלכתי שיש לו והן מהניסיון שצבר, באופן שיוכל להתחשב גם בנתונים שהם מעבר לכאן ולעכשיו. סיבות נפשיות וקשיים בגידול ילדים רבים הם שיקולים שיש להביאם בחשבון באשר לקביעת המרווח בין ילדים. לעומת זאת, סיבות כלכליות בדרך כלל אינן נחשבות מוצדקות.

להיב. בני זוג הנמנעים מפרייה ורבייה בגיל מבוגר עקב החשש מהולדת ילדים בעלי מום אינם עוברים על מצוות "וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ", מכיוון שיש סיבה להימנעותם. אמנם אם עדיין לא קיימו פרייה ורבייה הם מחויבים לקיים פרייה ורבייה, על אף החשש שמא ייוולד ילד בעל מום.

לויג. יש מי שכתב שאף על פי שמקיימים פרייה ורבייה גם בילדים שאינם שומרים מצוות, אם ברור שהילדים לא ישמרו מצוות, כגון שלא יהיו בני דעת, אין בהם מצוות "וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ". וראה לעיל הלכות ו-ז.

לזמסיכום של התשובות שהגיעו למכון פוע"ה, עולות שתי גישות מרכזיות בקרב הפוסקים: לפי שיטות הרב יצחק זילברשטיין, הרב אביגדֹר נבנצל, הרב מנשה קליין והרב חיים קנייבסקי, אין גבול לחיוב. גם החשש מפני מומים מולדים עקב גיל האישה אינו מהווה שיקול בפסיקת ההלכה בנושא. לפי גישות הרב יעקב אריאל, הרב אברהם יצחק כלאב, הרב דוב ליאור והרב מאיר ניסים מאזוז, גם כן אין הגדרה ברורה כמה ילדים צריך ללדת, אך יש להתחשב בזה לפי המצב הנפשי והגופני של האישה. כמו כן, לדבריהם, ניתן לצרף לשיקולי הפסיקה את החשש מפני מומים מולדים עקב גיל האישה. הרב אריה כץ (עורך), 'כמה ילדים צריך ללדת', שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 36

לחפרייה ורבייה – מצוות האישה

לטאף על פי שאשה אינה מצווה בפרייה ורבייה, מכל מקום יש לאשה מצווה, מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו. פירוש רבנו ניסים לאלפסי, קידושין סימן תריט (דף טז, ב, בדפי הרי"ף)

מנשים שמסתכנות בעיבור ולידה, לא גזרה התורה לצוות לפרות לרבות על האשה ... רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש. ומצאנו לרחל שאמרה: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל, א). רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, משך חכמה, בראשית ט, ז

מאיד. האישה פטורה ממצוות פרייה ורבייה, אך יש לה שותפות והתחייבות לקיום המצווה של בעלה, כיוון שבזמן הזה בעלה לא יכול לשאת אישה אחרת, עקב חרם דרבנו גרשום, ואינו יכול לקיים את המצווה בלעדיה.

מבטו. יש דעות שלמרות שאין האישה מצווה בפרייה ורבייה, בכל זאת היא מצווה על "לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". ויש דעות ש"לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" אינה מצווה עצמאית אלא היא נתינת טעם לפרייה ורבייה, וממילא אישה פטורה מכך. גם לפי דעה זו יש לאישה שייכות ביישובו של עולם על אף שאין היא מחויבת בכך. ראה גם לעיל, הלכה ח.

מגטז. במקום צער גדול אישה אינה מחויבת לסייע לבעלה בקיום מצוות "וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ", ולכן מותר לה אז למנוע הריון.

מדיז. במקום צער והפסד גדולים ביותר היא פטורה גם מהחיוב לסייע לבעלה בקיום מצוות פרייה ורבייה.

מההרחבה ופירוט יובאו להלן בכרך השלישי, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', עמ' 461.

מוחיוב פרייה ורבייה גם במצבים מורכבים

מזתנא: עמרם גדול הדור היה. כיוון שראה שגזר פרעה הרשע "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח)! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. סוטה יב, א

מחיח. בשל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה אפשר להקל באיסורי שבות דרבנן בשבת לצורך קיום מצוות פרייה ורבייה, ויש מי שהחמיר בכך35.

מטיט. יש מקלים באמירה לגוי בשבת אפילו באיסורי תורה לשם קיום מצוות פרייה ורבייה, ולכל הדעות יש להקל באמירה לגוי באיסורי דרבנן, דהוי שבות דשבות במקום מצווה.

נכ. אדם המוגדר כטרפה, דהיינו אדם חולה או פגוע שהרופאים קבעו שלא יחיה יותר משנים עשר חודש, בכל זאת חייב בפרייה ורבייה.

נאכא. אדם חייב לעסוק בפרייה ורבייה גם אם הוא חושש שבניו יצאו לתרבות רעה. ומכל מקום, יש שכתבו שאישה החוששת שבניה יצאו לתרבות רעה אינה מצווה להשתדל להביא צאצאים, כיוון שאישה אינה מצווה על פרייה ורבייה.

נבהתייחסות מפורטת לחשש מהולדת ילדים שלא ילכו בדרך ישרה תובא להלן בכרך השלישי, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', עמ' 464-463.

נגכב. יש מי שהורה שיהודי הכלוא בעוון רציחה, ודנוהו למוות, ומבקש לקיים פרייה ורבייה, יש לאפשר לו להתייחד עם אשתו לשם כך.

נדהתייחסות לקיום פרייה ורבייה אצל בני זוג, שעקב בעיה גנטית עלולים להיוולד להם ילדים חולים או בעלי מום, והפתרונות הרפואיים המוצעים לכך כיום, הובאו בכרך הראשון, פרק ג - 'בירורים רפואיים לפני החתונה', עמ' 41, וכן להלן, פרק נ - 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות (PGD)', מעמ' 362 ואילך.

נההתייחסות לנישואי שוטים ופתאים, מוגבלים בשכלם וחולי נפש, וזכותם או חיובם בפרייה ורבייה, הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק י - 'נישואים שניים, מאוחרים ומיוחדים', עמ' 117-114.

נומידת ההשתדלות

נזבשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: ... עסקת בפריה ורביה? שבת לא, א

נחהאשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר. במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצוות פרייה ורבייה, אבל אם לא קיים - חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהיא מצוות עשה של תורה, שנאמר: "פרו ורבו". משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, א

נטכג. למרות גודל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה, ועל אף החיוב על האדם להשתדל לשם כך, חיוב זה הוא כדרך כל הארץ. אין חובת פרייה ורבייה במי שאינו יכול לקיימה בדרך הטבע, ולכן אין חובה רשמית ללדת ילדים באמצעות הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, ויש מי שנראה מדבריו, שאדם שטרם קיים פרייה ורבייה חייב לעשות את כל ההשתדלות האפשרית לצורך קיום מצווה זו, כולל פנייה למכון העוסק בפוריות על פי ההלכה.

סהתייחסות למקרה שבו אחד מבני הזוג דורש הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית לצורך הולדה הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק ט – 'נישואין עם בני זוג שאינם יכולים ללדת', בפִּסקה 'האם יש עילה לגירושין כשאפשר לבצע טיפולי פוריות', עמ' 105-102.

סאכד. מצוות פרייה ורבייה תלויה בגדרים של מצוות עונה, ומי שפטור ממצוות עונה, פטור גם מפרייה ורבייה באותו זמן.

סבכה. אף על פי שלדעת רוב הפוסקים אין חובה הלכתית לבצע הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, כפי שנכתב לעיל, כבר הורו גדולי ישראל וגם עודדו והדריכו שיש לבצע טיפולי פוריות כדי להוליד ילדים, מכמה וכמה סיבות שפורטו בכרך הראשון, שם.