ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק עשירי; לידה 67

בועדיף שאלף נשים יאכלו ביום הכיפורים לחינם, כדי שאשה אחת, במקום נידח בעולם, לא תסתכן ותמות. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בספר רפואה, מציאות והלכה, סימן ה, עמ' 50

גהגדרת היולדת ודיניה ביום הכיפורים

דא. היולדת לא תתענה ביום הכיפורים משעה שיופיע אחד משלושה הסימנים לתחילת הלידה – משתשב על המשבר, משעה שהדם שותת ויורד, משעה שאין בה כוח להלך, ויש מי שכתב שייתכן שכבר משעה שכורעת ללדת מותר לה לאכול לפי הצורך.

הב. יולדת תוך שלושה ימים ללידתה מאכילים אותה ביום הכיפורים כדרכה, גם אם אומרת שאינה צריכה לכך. הסיבה היא שמאחר שתוך שלושה ימים יכולים להיות מצבים שבהם היולדת עלולה להסתכן כתוצאה מהתענית, הרי משום חומרת פיקוח נפש לא חילקו חכמים, ובכל עניין הפקיעו מהיולדת את חובת הצום בתוך שלושה ימים. ומכל מקום, כשאומרת שאינה צריכה, והרופא לא דורש שתאכל כדרכה, תאכל לשיעורים, כפי שפורט לעיל, פרק נט – 'צומות בהריון', עמ' 64–65. ואפילו אם הרופא והיולדת אומרים שניהם שאינה צריכה, בכל זאת תאכל בשיעורים.

וג. נחלקו הפוסקים האם מונים שלושה ימים מעת שאחזוה צירי לידה או מגמר הלידה, וכן נחלקו האם לחשב את שלושת הימים בשיטת מקצת היום ככולו או אם מונים את הימים לפי שעות מעת לעת. הלכה למעשה יש להקל, ואם שלושת הימים מסתיימים בתוך יום הכיפורים, יכולה לאכול כדרכה עד תום שלוש יממות שלמות, דהיינו 72 שעות, מגמר הלידה. ומכל מקום תאכל לשיעורים. ויש מי שסובר שיכולה לאכול ולשתות כדרכה.

זד. יולדת מיום הרביעי ועד היום השביעי:

ח• אם היא אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה כדרכה, והוא הדין אם הרופא אומר שהיא צריכה, אף על פי שהיולדת אומרת שאינה צריכה.

ט• אם אין יודעים אם היא צריכה לאכול, או אם היא אומרת שצריכה לאכול והרופא אומר שאינה צריכה, תאכל לשיעורים.

י• אם הרופא אומר שאינה צריכה לאכול, והיולדת עצמה לא אומרת דבר, אין מאכילים אותה, והוא הדין אם היולדת אומרת שאינה צריכה ואין מי שמתנגד לכך על סמך ידע רפואי.

יאה. לאחר שבעה ימים היולדת היא ככל אדם. אם היא אומרת שצריכה לאכול מחמת חולשה וחולי, מאכילים אותה ככל חולה, ואם אפשר, תאכל לשיעורים ולא כדרכה.

יבו. הזמנים המפורטים לעיל הם כאשר הלידה היא לידה רגילה. אחרי ניתוח קיסרי יש ליולדת לאכול ולשתות לפי הוראות הרופאים.

יגז. מותר ליולדת לרחוץ את עצמה מהדמים שלאחר הלידה, מפני שהיא בגדר חולה וגם מפני שהרחיצה אינה לתענוג אלא להסרת לכלוך.

ידח. מעיקר הדין, יולדת כל שלושים יום ללידתה מותרת לנעול את הסנדל, מפני שהצינה קשה לה. אך כיום שיש מנעלים טובים שאינם של עור, עדיף שתנעל מנעלים שאינם של עור.

טוהתייחסות לאישה שהפילה לעניין אכילה ושתייה ביום הכיפורים הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', עמ' 121.

טזיולדת בתשעה באב

יזט. יולדת בתוך שלושים ללידתה מותרת לאכול בשר במקום הצורך גם בתשעת הימים. התייחסות לאכילת בשר לגבי מניקה לאחר שלושים יום מהלידה, תובא להלן, פרק עג – 'הנקה ביום הכיפורים ובתעניות', עמ' 336, הלכה ‎יד.

יחחלילה ליולדת להתענות בתשעה באב תוך שלושים כי עדיין חלושה היא והיא ממש כחולה, ולכן אין להניחן להתענות בתשעה באב. הרב יחיאל מיכל עפשטיין, ערוך השלחן, אורח חיים, סימן תקנד, ח

יטי. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה פטורה מצום תשעה באב, כדין חולה שאין בו סכנה.

כיא. יולדת שאינה מתענה בתשעה באב, לא תתענג במאכל ובמשתה, אלא תאכל כדי קיום הגוף. ויש מי שכתב שאם תוכל ולא יקשה עליה, תתענה כמה שעות.

כאיב. יולדות אינן חייבות לצער את עצמן ולמעט בתשעה באב בכרים וכסתות ששוכבות עליהן בדרך כלל.

כבהתייחסות למניקה ביום הכיפורים ובתעניות תובא להלן, פרק עג – 'הנקה ביום הכיפורים ובתעניות', מעמ' 332 ואילך.

כגהתייחסות לדין יולדת שאינה מניקה לאחר שלושים יום בצומות הקלים, תובא שם, עמ' 333, הלכה ‎ב.