מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק עשירי; לידה 66
אלידה בשבת
ברפואה בשבת היא תחום רחב ואפשר לכתוב עליה ספרים הרבה. בפרק שלפנינו השתדלנו להתמקד בלידה בשבת, ולשם כך נקדים ונפרט את העקרונות ההלכתיים הכלליים שעוסקים ברפואה ובפיקוח נפש בשבת.
גפיקוח נפש בשבת – עקרונות הלכתיים
דתנו רבנן: מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין.
יומא פד, ב
התני, הזריז משובח, והנשאל מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים.
ירושלמי, יומא פרק ח, ה
וואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח, ה) – ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.
משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, ג
זא. כל מי שיש לו חולי של סכנה, או ספק סכנה, ואפילו ספק ספקא, מצוה לחלל עליו את השבת כדי להצילו, והזריז הרי זה משובח, השואל הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה.
חב. חולה שיש בו סכנה חייבים לחלל עליו את השבת בכל דבר שאם לא יעשו אותו מצב הסכנה יחמיר, ואפילו אם יש רק חשש לכך, או שיש צורך גדול באותו דבר, גם אם מדובר באיסורי תורה, וגם כשלא ידוע האם הרפואה תעזור בסופו של דבר.
טג. נחלקו הפוסקים ביחס לחילול שבת בדבר שרגילים לעשותו בחול, ושיש בו צורך קצת, אבל אין במניעת הדבר מן החולה כדי להחמיר את הסכנה. יש אומרים שמותר לישראל לעשות עבורו גם פעולות כאלה, ואף לפי שיטה זו הכוונה דווקא לצרכים ממשיים של החולה ולפעולות שהן חלק מהטיפול הישיר בחולה, אבל לא לדברים עקיפים שלכל הדעות ראוי שיעשה אותם גוי או שייעשו בשינוי. ויש אומרים שמותר לישראל לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה דווקא בדברים שאם לא ייעשו יסכנו אותו, אבל דברים שאף אם לא יעשו אותם, לא יסכנו אותו – אין מחללים עליו את השבת באיסורי תורה על ידי ישראל. גם לפי שיטה זו מותר לחלל שבת לצרכים כאלה על ידי גוי, כפי שמותרת אמירה לגוי לצורך חולה שאין בו סכנה. ויש מי שהכריע שלכתחילה יעשו צרכים כאלה על ידי גוי, ואם אין שם גוי אפשר לסמוך להקל על ידי ישראל באיסורי תורה, ומכל מקום בעל נפש יחמיר לעצמו באיסורי תורה.
יד. כל ההיתר לחלל שבת לצורך חולה שיש בו סכנה הוא דווקא אם יש סיבה דחופה לטפל בשבת. אבל אם אפשר להמתין ולטפל אחר השבת וברור לחלוטין שלא ייגרם שום נזק לחולה כתוצאה מהמתנה זו, לכל הדעות אין לחלל עליו שבת אלא יטפלו בחולה אחר השבת. ויש מי שכתב שהמתיר במצב כזה לחלל על החולה את השבת ולא להמתין עד אחר השבת, יש לו על מה שיסמוך. ואם דחיית הטיפול עלולה לגרום לכאבים רבים, לכל הדעות אין לדחות את הטיפול, משום שמניעת הכאבים היא חלק מהטיפול בפיקוח נפש.
יאוכי חולה שיש בו סכנה ואמרו בקיאים לחלל עליו שבת, מידת חסידות לו שימנע עצמו? אינו אלא שופך דמים!
רבנו ניסים על הרי"ף, יומא, ג, ב, בדפי הרי"ף
יבה. הרוצה להתחסד ולהימנע מלחלל שבת להצלת חולה מסוכן, הרי זו חסידות של שטות, ודינו כשופך דמים, והוא מתחייב בנפשו. ואף אם החולה עצמו אינו רוצה שיחללו שבת לרפואתו, כופים עליו לקבל את הטיפול המתאים.
יגכשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות על ידי אינם יהודים וקטנים ונשים אלא על ידי ישראלים גדולים ובני דעת.
הגה: ויש אומרים דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי, עושה על ידי שינוי; ואם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין על ידי אינו יהודי וכן נוהגים; אבל במקום דיש לחוש שיתעצל האינו יהודי, אין לעשות על ידי אינו יהודי.
שלחן ערוך ורמ"א, אורח חיים, סימן שכח, יב
ידו. אם צריך לחלל שבת לשם פיקוח נפש ואפשר לעשות זאת על ידי גוי, חובה לחלל שבת על ידי ישראל דווקא, מחשש שמא יתעצל הגוי ולא יעשה כראוי, ויבוא החולה לידי סכנה, או מחשש שמא כשלא ימצאו גוי בפעם אחרת לא ירצו לחלל את השבת על ידי ישראל. ויש סוברים שאם אין חשש שהגוי יתעצל ואפשר לעשות על ידו ללא דיחוי, עדיף לעשות על ידי גוי.
טוז. כמו כן, יש סוברים שכאשר אפשר לעשות ללא דיחוי על ידי שינוי, שאז אין בכך איסור תורה אלא איסור דרבנן, ראה להלן, הלכה יא, יש לעשות בשינוי.
טזח. לפי הדעה שיש לעשות על ידי גוי כאשר אין שום איחור ועיכוב כלל, יש מי שכתב שצריך להודיע לכל הנמצאים שיש בזה היתר גם ליהודי עצמו, אלא שהגוי מזומן שם. כך יש לנהוג אם עושים בשינוי כדי להקל בעשיית האיסור, וצריך להודיע לכל הרואים שיידעו שעשה כך מפני שנזדמן לו לעשות דרך זו בנקל, אבל עליהם לדעת שבפיקוח נפש ברור שמותר לעשות גם ללא שינוי.
יזט. אין לחייב את המציל נפשות בשבת להוציא ממון מכיסו או לטרוח טרחה יתרה שאין אנשים רגילים לעשותה כדי להימנע מחילול שבת, מחשש שמא הוצאת ממון או טורח מרובה עלולים לגרום לכך שאנשים יימנעו מלהציל בפעמים הבאות.
יחכללים באיסורי מלאכה בשבת מן התורה
יטי. אמירה לגוי – חכמים אסרו שגוי יעשה מלאכה עבור ישראל בשבת, אך לצורך חולה שאין בו סכנה התירו אמירה לגוי באיסורי תורה. כמו כן, במקום צורך גדול אחר, כגון מקצת חולי או צורך מצווה, התירו אמירה לגוי לעשות לצורך ישראל מלאכה האסורה מדרבנן, ויש מי שהתיר במקום צורך גדול מאוד אפילו לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מן התורה.
כיא. מלאכה בשינוי – מן התורה אין אדם חייב על מלאכה שעשה בשבת אלא אם כן עשה אותה כדרכה, היינו כדרך שרגילים לעשותה בלא שינוי. אך אם עשה את המלאכה בשינוי, או כלאחר יד, פטור מן התורה וחייב רק מדרבנן.
כאיב. שניים שעשו מלאכה – מן התורה אין אדם חייב על עשיית מלאכה אלא אם כן עשה אותה כולה, אבל כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה לבדו, ועשו אותה שניים בשותפות, הרי הם פטורים.
כביג. מלאכה שאינה צריכה לגופה – מן התורה אינו חייב על מלאכה בשבת אלא אם כן עשה אותה לגופה, היינו לתכליתה המקובלת של אותה מלאכה. אבל אם אינו צריך לגופה של המלאכה אלא למטרה אחרת, אף על פי שהתכוון לפעולת המלאכה, הרי זה פטור מן התורה, וחייב מדרבנן.
כגיד. מלאכה שאינה צריכה לגופה חמורה משאר איסורי דרבנן, כיוון שמכל מקום יש בה צד חיוב, דהיינו ששינוי הכוונה היה הופך את הפעולה לאסורה מהתורה, ולפיכך לצורך חולה שאין בו סכנה לא התירו לעשות מלאכה שאינה צריכה לגופה, הגם שהתירו עבורו איסורי דרבנן שונים.
כדטו. מלאכה המתקיימת – מן התורה אין אדם חייב על עשיית מלאכה אלא אם כן יש קיום לתוצאתה, אבל אם אין קיום לתוצאתה, חייב רק מדרבנן.
כהטז. מלאכה בגרמא – מן התורה אין אדם חייב על עשיית מלאכה אלא אם כן עשה אותה בצורה ישירה, אבל אם גרם לפעולת המלאכה בעקיפין, אסור מדרבנן, אך כיוון שמדובר באיסור דרבנן קל יותר מאשר שאר איסורי דרבנן, התירוהו חכמים במקום הפסד.
כויז. דרך תיקון – מן התורה אין אדם חייב על עשיית מלאכה אלא אם כן עשה אותה דרך תיקון, או אפילו דרך קלקול לשם תיקון. אבל העושה מלאכה דרך קלקול והשחתה, אסור רק מדרבנן.
כזחילול שבת לצורך היולדת
כחמילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת.
משנה, שבת פרק יח, ג (בבלי, קכח, ב)
כטחכמה – מילדת. ונראה לי שנקט חכמה לאשמעינן שאפילו יש מילדת כאן, ורק שזו חכמה ביותר, אפילו הכי שרי.
הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, על המשנה, שם, יכין אות לג
ליולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה השבת לכל מה שצריכה; קוראין לה חכמה ממקום למקום, ומילדין אותה, ומדליקין לה נר אפילו היא סומא; ומכל מקום, בכל מה שיכולין לשנות – משנין.
שלחן ערוך, אורח חיים, סימן של, א
לאמפני שכאב היולדת דבר טבעי הוא ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו בה לשנות. וכל זה בדליכא עיכוב לחולה. אבל אם אינו נעשה בזריזות בשינוי כמו בלא שינוי, מצוה לעשות בלא שינוי למהר הדבר בכל כחו.
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין – ה"חפץ חיים", משנה ברורה, שם, סעיף קטן ה
לבאף על פי שהיולדת מוגדרת כחולה שיש בו סכנה, שמחללים עליו שבת, שונה דינה משאר דיני חולה שיש בו סכנה לקולא ולחומרא. לקולא, שמותר לחלל עליה שבת כדי ליישב את דעתה, כגון להדליק נר ליולדת סומא. ולחומרא, שאף לפי הסוברים שבשאר חולה שיש בו סכנה אין צורך בשינוי, אצל יולדת בכל מה שאפשר לשנות – משנים.
לגיח. היולדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללים עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה. פירוט יובא להלן.
לדיט. מחללים שבת על היולדת בין שוולדה חי ובין שוולדה מת.
להכ. אכן, כיוון שהסכנה של יולדת נובעת ממצב טבעי, ורוב הנשים אינן מתות בלידתן, הצריכו חכמים לעשות כל מה שאפשר בשינוי, או על ידי גוי, אך אם יש חשש סכנה או עיכוב בעשיית הדבר בשינוי או על ידי גוי, או שהמלאכה בשינוי לא נעשית בזריזות, מצווה לעשות בלא שינוי למהר הדבר בכל כוחו.
לוכא. יולדת המקשה לילד או שהיא חלשה ומצבה מסוכן, דינה ככל חולה שיש בו סכנה שיש סוברים שאינו צריך שינוי כלל, ראה לעיל, הלכה ז.
לזכב. בזמן הזה מחללים שבת גם ליילד יולדת גויה.
לחהתייחסות למעמדה של היולדת אחרי הלידה, תובא להלן, בפִּסקה 'הגדרת היולדת כחולה לאחר הלידה', עמ' 277–275.
לטחילול שבת לצורך יישוב דעת היולדת
מתנו רבנן: אם הייתה צריכה לנר, חברתה מדלקת לה את הנר (בשבת)... פשיטא?! לא צריכא – בסומא. מהו דתימא: כיוון דלא חזיא – אסור, קא משמע לן: איתובי מיתבא דעתא, סברא: אי איכא מידי – חזיא חברתה ועבדה לי.
תרגום – תנו רבנן: אם הייתה צריכה לנר, חברתה מדלקת לה את הנר... פשוט?! החידוש הוא שאפילו ביולדת עיוורת מחללים שבת, שהיינו חושבים שכיוון שהיא עצמה אינה רואה ואינה צריכה את הנר – אסור להדליק נר, השמיעו לנו שמותר כיוון שבהדלקת הנר מתיישבת דעתה, שהיא חושבת שאם תהיה בעייה – חברתה תוכל לראות ולסייע לה.
שבת קכח, ב
מאהיולדת... אם היתה צריכה לנר בשעה שהיא מצעקת בחבליה – מדליקין לה את הנר, ואפילו היתה סומא, מפני שדעתה מתישבת עליה בנר, ואף על פי שאינה רואה.
משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, יא
מבומדליקין לה נר אם הוא לילה, ואף על פי שחברותיה יודעות לעשות לה כל הדברים הנצרכים לה, אף על פי כן קים להו לחכמים דלא מיתבא דעתה דיולדת (ברור היה לחכמים שלא מתיישבת דעת היולדת) כששרויה בחושך.
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, ה"חפץ חיים", משנה ברורה, סימן של, ס"ק ג
מגיולדת המגיעה ללידה כשהיא חסרת ביטחון או מבוהלת, סיכוייה ללדת ללא סיבוכים יורדים באופן משמעותי, ועולים סיכוייה לסיים את הלידה עם התערבות מכשירנית או חתך דופן (ניתוח קיסרי). לעומתה, היולדת המגיעה רגועה ללידה, יכולה לשתף פעולה ולסייע באופן פעיל לתהליך הלידה התקין.
הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'שלבי הלידה ביד החזקה לרמב"ם – עיונים הלכתיים ומבט רפואי', מציאות ורפואה בסדר נשים, עמ' 132-131
מדכג. ככלל, מותר לחלל שבת גם כדי לבצע פעולות שכל מטרתן היא ליישב את דעתה של היולדת כשהיא זקוקה להן, אף על פי שבאמת אפשר להסתדר גם ללא פעולות אלה. הדוגמה לכך היא יולדת עיוורת שמבקשת להדליק נר בשבת, מפני שהיא חוששת שללא הנר עלולה להיווצר סכנה, לה או לעובר, ומותר להדליק את הנר כדי להפיס את דעתה, למרות שהמיילדות חושבות שהן יכולות להסתדר גם ללא נר.
מהכד. יולדת יכולה להזמין בשבת רופא או מיילדת מסוימים אם חשוב לה שיהיו נוכחים בלידה.
מוכה. אם היולדת זקוקה מאוד לתומכת לידה (דולה – Doula, Birth Coach) לצורך הלידה, היא יכולה להזמין גם אותה, ומותר לתומכת הלידה לבוא למענה בשבת.
מזכו. כאשר דולה מגיעה בשבת לפי בקשת היולדת, ראוי לצמצם באיסורים ככל שהדבר מתאפשר, סדר העדיפויות מובא כאן בהערה.
מחהתייחסות להצטרפות מלווה ליולדת, או הגעה של מלווה בנפרד לבקשת היולדת, תובא להלן, בפִּסקה 'ליווי על ידי קרובים', עמ' 269–268.
מטכז. מותר ליולדת לנסוע לבית חולים מרוחק אם היא מעוניינת בכך משום שדעתה סומכת יותר על הרופאים והמיילדות שם, אף על פי שיש בית חולים קרוב שהרופאים והמיילדות בו אינם פחות מומחים מאלו שנמצאים בבית החולים המרוחק. כמו כן מותר לה לנסוע לבית חולים שנרשמה בו אפילו הוא מרוחק יותר, אם היא חוששת שבבית החולים הקרוב יהיו עיכובים כיוון שלא נרשמה, אבל אסור לעשות כן בגלל שיקולים כספיים גרידא. ויש מי שהורה שאם מבחינה רפואית אין הבדל ממשי בין המרכזים הרפואיים השונים, יש לדבר על ליבה על חשיבות שמירת השבת.
נהתייחסות לטיפול באמצעות זריקת אפידורל בשבת ליישוב דעתה של היולדת הובאה לעיל, פרק סד – 'לידה', עמ' 203, הלכה ל.
נאהתייחסות לשימוש במכשיר 'טנס' בשבת ליישוב דעתה של היולדת הובאה לעיל, שם, הלכה לא.
נבחילול שבת להצלת הוולד
נגכח. עושים כל צרכי הוולד בשבת, ומחללים שבת לכל צרכיו החיוניים.
נדכט. כשהיילוד בסכנת חיים, אם יש אפשרות להציל אותו, מטפלים בו ומצילים אותו ומחללים עליו את השבת. אפילו אם היילוד הוא טרפה, כגון שהוא סובל ממומים חמורים ויוכל לחיות זמן מועט בלבד, אם נולד בזמנו וידוע שכלו לו חודשיו, מחללים עליו את השבת כדי להאריך את חייו, כיוון שכאשר כלו לו חודשיו הוא ככל אדם שיש לו חזקת חיים שמחללים עליו את השבת גם לצורך חיי שעה.
נההתייחסות לטיפול בשבת בפג שנולד קודם זמנו הובאה לעיל, פרק סה – 'לידת פג', בפִּסקה 'טיפול בפגים בשבת', עמ' 250–249.
נוהתייחסות לחילול שבת להצלת עוברים הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִסקה 'חילול שבת להצלת העובר ולהצלת המעוברת', עמ' 49–47.
נזהתייחסות לדין מפלת בהשוואה לדין יולדת, ובכלל זה לחילול שבת הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', בפִסקה 'הגדרת המפלת', עמ' 121.
נחהכנות ללידה בשבת
נטל. אף על פי שמותר לחלל שבת באופנים מסוימים עבור חולים בדרגות שונות, חובה על כל רופא בנפרד, ועל הנהלת בית החולים בכלל, להכין לפני השבת את כל מה שמסתבר שיצטרכו לו בשבת, כך שימעטו בחילול שבת ככל האפשר.
סלא. מן הראוי לאישה שהגיעה לחודש התשיעי להריונה, להזמין בכל ערב שבת את כל הדברים שנצרכים לה, שמא תזדמן לידתה בשבת, כדי שלא תצטרך לחלל את השבת, כפי שיפורט בהלכות הבאות.
סאלב. רצוי להשאיר אור דולק בבית היולדת מתחילת החודש התשיעי בלילי שבתות וימים טובים.
סבלג. אם אפשר, בוודאי עדיף להשיג טופס קבלה לבית החולים ולמלאו מערב שבת. ומן הראוי שהיולדת תכתוב מערב שבת את כל פרטיה הנחוצים לבית החולים, כדי למנוע את הצורך לכתבם בשבת, אלא יצרפום לתיק הרפואי. כגון שם, כתובת, טלפון, מספר הזהות, גיל, לידות קודמות, סוג דם ו-RH, קופת החולים, הרופא המטפל, בדיקות שביצעה בהריון, רגישויות לתרופות, ומסמכים רפואיים נצרכים.
סגלד. לכתחילה תגלח היולדת את שערותיה כשהגיעה לחודש התשיעי להריונה, כדי שלא תצטרך לגלח בשבת, אבל אם לא גילחה, מותר לגלח בשבת.
סדלה. אם הנסיעה בשבת מתוכננת ברכב פרטי, ראוי לנטרל מערב שבת מכשירים שאינם הכרחיים לנסיעה, כגון הנורה שנדלקת בפתיחת דלתות הרכב, מזגן ורדיו. התייחסות לסדר העדיפות בנסיעה בשבת תובא להלן, הלכה מט. התייחסות לצורת הנהיגה תובא להלן, הלכה נד.
סהלו. כיוון שאסור להשאיר ילד קטן לבדו בביתו, והחשש מפחד של ילד במצב כזה מוגדר כסכנת נפשות, חלק מההכנות הן לסדר מערב שבת אפשרויות לשמירה על הילדים אצל שכנים, כדי שיוכלו לנסוע לבית החולים בשבת אם יהיה צורך בכך ולא יצטרכו להתעכב או להסיע את הילדים למקום אחר.
סולז. אם בני הזוג צריכים לנסוע בשבת כדי ללדת ואין מי שיטפל בילדים הקטנים שבבית, מותר לנהג להסיע את היולדת ובעלה לבית הורי האישה או הבעל, או כל בן משפחה אחר שיטפל בילדים, ומשם ימשיכו לבית החולים. לכתחילה עדיף שהדבר יתבצע על ידי נהג גוי, אך אם אין נהג גוי, והיולדת תדאג לילדים, מותר גם על ידי נהג ישראל, משום יישוב הדעת של היולדת.
סזלח. אין היולדת חייבת להימצא בקרבת בית החולים סמוך לשבת כדי להימנע מנסיעה בשבת, אם יש קושי בדבר, ואף אם היא גרה סמוך לבית החולים מותר לה להתארח בשבת בשכונה רחוקה. ויש מי שהורה שאמנם לאחר שהגיע תאריך הלידה המשוער ראוי מאוד שהיולדת תימצא בשבת סמוך לבית החולים. ויש מי שכתב שכאשר הקושי אינו גדול, מן הראוי שכבר מתחילת החודש התשיעי תשהה בשבת סמוך לבית החולים כדי שלא תצטרך לנסוע בשבת.
סחלט. אם האישה מרגישה כאבי לידה בערב שבת, נכון שתיסע לבית החולים או למקום קרוב לו כבר בערב שבת, והחכם עיניו בראשו.
סטמ. רצוי שהיולדת תכין כבר בתחילת החודש התשיעי תיק שאותו תיקח איתה לבית החולים. בתיק כזה מותר להכניס גם דברים שהם מוקצה, כגון כסף ומכשיר טלפון נייד, ומותר לטלטל תיק כזה בשבת, אף על פי שחלק מהדברים הם בגדר מוקצה ואינם נחשבים לצורך פיקוח נפש.
עמא. מותר ליולדת לקחת עמה בשבת עצמה כל מה שהכרחי לה ולא תוכל להשיג בבית החולים, אף על פי שהם מוקצה ואף על פי שאין עירוב במקום, אם ייתכן שתצטרך דברים אלו בשבת לפיקוח נפש, פיזי או נפשי. ויש מי שהתיר לטלטל בשינוי אף דברי מוקצה, או להוציא מחוץ לעירוב דברים שיש בהם צורך גדול, אף על פי שאין בהם צורך פיקוח נפש.
עאנסיעה לבית החולים בשבת
עב'היזק ראיה' הוא כשההסתכלות גורמת שחברו מתבייש כשאחרים מסתכלים במעשיו, הרי זה צער הגוף, והמסתכל נחשב למזיק ועושה איסור.
וכאן עלינו להתריע ולהרתיע, שבעת שבא אמבולנס להעביר יולדת או חולה, מתאספים כדי לראותו, ופשוט שיש בזה 'היזק ראיה' והוא עוון. הדבר מפריע ליולדת ופעמים שיש חולה שיש בו סכנה ומתבייש בהסתכלות זו, והמסתכל עובר על איסור של 'היזק ראיה' וכעין הלבנת פניו ברבים.
צא וראה כמה הקפידו חז"ל על ייתובא דעתיה של היולדת, והבושה כשרואה כי כולם מביטים בה, ולעתים מתקשים להכניס האלונקה לאמבולנס, גורמת לה ההפך מייתובא דעתיה.
לכן, מצווה רבה לגרש כל הסובבים והמסתכלים וגם את הילדים.
הרב יצחק זילברשטיין, תורת היולדת, סוף פרק כג
עגמב. ברור שיולדת צריכה לנסוע לבית החולים בשבת, ואין אומרים לה שתלד בבית כדי למנוע את הנסיעה בשבת, כיוון שבית החולים עדיף מבחינה רפואית ומקובל שנשים יולדות בבית החולים. התייחסות כללית ללידה בבית הובאה לעיל, פרק סד – 'לידה', בפִסקה 'לידה בבית', עמ' 227, הלכה נא.
עדמתי לנסוע
עהמג. ברגע שהאישה מרגישה צירי לידה סדירים, ואפילו יש לה ספק בדבר אם תלד עתה, מותר לה לנסוע לבית החולים, ואין צורך להמתין לשלבים מתקדמים יותר, כדי למנוע חשש סכנה.
עומד. ירידת מים, גם ללא צירי לידה, מחייבת נסיעה לבית החולים גם בשבת. אף על פי שאין זה אחד מסימני הלידה שנזכרו בגמרא, ירידת מים מבשרת על תחילת תהליך הלידה, וממילא היולדת חייבת להגיע בהקדם לבית החולים. מלבד זאת, אחרי ירידת מים יש להשגיח השגחה קפדנית על היולדת בבית החולים עקב החשש מזיהום.
עזמה. יש לנסוע בשבת לבית החולים כשיש ליולדת הרגשת לחץ כלפי מטה, או תחושה שהעובר כבר רוצה לצאת, גם ללא תחושת צירים.
עחמו. ברור שכשיש חשש לסכנה, חובה לנסוע מיד לבית החולים. כגון דימום פתאומי חזק, חום גבוה, חולשה כללית קרובה לעילפון, מצוקה נפשית פתאומית (חרדה), אי תחושה של תנועות העובר או תנועות עובר חזקות הגורמות לכאבים אצל היולדת.
עטמז. אם האישה מסופקת אם היא צריכה לנסוע או לא, עדיף להתקשר לחדר לידה בבית החולים ולשאול, כדי למנוע נסיעה מיותרת בשבת לבית החולים.
פמח. יולדת שהופיעו אצלה סימני לידה סמוך לצאת השבת, ומסופקת אם תוכל להמתין עד צאת השבת, מותר לה לנסוע מיד ואינה צריכה להמתין לצאת השבת.
פאכיצד לנסוע
פבמט. כשצריך להגיע בשבת לבית החולים, עדיף לנסוע באמבולנס מאשר ברכב פרטי. מבחינה רפואית יש יתרון באמבולנס שיש בו אנשי רפואה מיומנים ומצוידים שיכולים לטפל ביולדת במקום או להזעיק עזרה מיידית; האמבולנס יכול להגיע מהר יותר; נהג האמבולנס יכול לחזור לביתו לאחר הסעת היולדת.
פגנ. מותר לטלפן בשבת לשירות אמבולנסים ולהזמין רכב שיעביר את היולדת לבית החולים, ואין חיוב להטריד שכן שיש לו מכונית שיסיע אותה. בנוסף לכל יתרונות האמבולנס, יש גם חיסרון לבקשת רכב משכן, שייאלץ בדרך כלל להישאר בבית החולים להמשך השבת, מנותק ממשפחתו ומביתו.
פדנא. יש מי שכתב להעדיף הגעה לבית החולים עם נהג גוי, כשאין בכך שום עיכוב.
פהנב. יש להעדיף את הדרך הקצרה ביותר לבית החולים, כדי למעט בחילול שבת.
פונג. במקום צורך מותר להשתמש בשבת במכשיר ניווט GPS, ולא יכבה את המכשיר בסיום הנסיעה.
פזנד. הנהיגה ברכב היא נהיגה רגילה, כיוון שיש חשש שאם ינסה לנהוג בשינוי ולדקדק בהלכות שבת הוא עלול לסכן חיי אדם.
פחנה. להלכה, יולדת שהחלו אצלה צירים, ותוך כדי נסיעה לבית החולים פסקו הצירים, ואילו הייתה בביתה לא הייתה חושבת כלל להגיע לבית החולים, חייבים לעצור מיד את המכונית ולהיכנס לבית הסמוך, ולא להמשיך לנסוע בשבת. אם לא תוכל להישאר במקום העצירה תמשיך בנסיעה לבית החולים, ואם ביתה קרוב יותר מבית החולים, תחזור לביתה.
פטבפועל כמעט בלתי אפשרי לעצור ולהיכנס עם היולדת לבית סמוך. כמו כן, לעתים רבות הצירים באים והולכים. לכן הלכה למעשה, אין לעצור לחינם את המכונית הנוסעת לבית החולים, כיוון שייתכן שהצירים יתחדשו פתאום ביתר עוז. בפרט נכון הדבר אם מדובר באמבולנס שיוריד אותה ויקשה עליה להשיג שוב אמבולנס להמשך נסיעה, וכן אם מדובר בתחילת השבת ויש סיכוי סביר שתוך כדי השבת יתחדשו הצירים, בייחוד כשהיולדת נמצאת סמוך לסוף החודש התשיעי.
צנו. הנוסע במכוניתו בשבת משום פיקוח נפש והגיע לבית החולים, צריך להמשיך ולנסוע כדי לחנות במקום שלא מפריע למכוניות אחרות לנסוע, כדי לא לחסום את הדרך לכלי רכב אחרים שעשויים להביא גם הם חולים שיש בהם סכנה.
צאנז. בתום הנסיעה, כיוון שקיים חשש סכנה בהשארת המנוע דולק או בהימצאות המפתחות במתג ההתנעה (switch), כיוון שמישהו עלול להיכנס לרכב ולגרום לתאונה, יש מקום להתיר לכבות את המנוע ולהוציא את המפתחות ממתג ההתנעה. ויעשה זאת בשינוי, כגון בין שתי אצבעותיו.
צבליווי על ידי קרובים
צגנח. כיוון שמותר לחלל שבת גם כדי לבצע פעולות שכל מטרתן היא ליישב את דעתה של היולדת, מותר לבעל ללוות בשבת את אשתו לבית החולים במכונית אם אשתו מבקשת זאת, ויש שהתירו אפילו אם אינה מבקשת זאת, כל עוד לא אומרת שאינה צריכה. ויש שכתבו שאפילו אם היא אומרת כעת שאינה צריכה ליווי, מותר לנסוע עִמה מחשש שמא תפחד אחר כך ותבוא לידי סכנה, וכך יש לנהוג למעשה. ויש מי שחילק שדווקא בלידה ראשונה בעלה צריך לנסוע עִמה אפילו אם אומרת שאינה צריכה.
צדנט. היתר ליווי היולדת קיים גם אם צריך לחלל שבת באיסור תורה, כגון שצריך לנסוע ברכב נוסף ואי אפשר להצטרף לרכב שמסיע את היולדת בהיתר.
צהס. אפשר להתיר ליווי של קרוב משפחה אחר ליולדת, כגון אמה, אולם אין להתיר לכתחילה ליווי של יותר מקרוב משפחה אחד אלא אם כן היולדת פוחדת ומתעקשת על כך.
צוסא. גם במקום שאין צורך בליווי מצד פיקוח נפש, יש מי שכתב שחייבים ללוות את היולדת אם קיים חשש לאיסור ייחוד. כיוון שאיסור ייחוד עם אישה נשואה הוא מהתורה, ואילו איסור צירוף מלווה לרכב שנוסע בשבת בהיתר הוא מדרבנן. ודין זה נוהג בכל יולדת, גם כשמצבה הרפואי מורכב וקשה. ויש מי שכתב שבנסיעה מחוץ לשנים עשר מיל מהעיר יש לצרף אדם לנסיעה, כדי למנוע ייחוד, רק אם הנהג הוא גוי או אדם פרוץ, או אם היולדת מבקשת זאת, כיוון שלחלק מהדעות יציאה מחוץ לשנים עשר מיל מהעיר אסורה מהתורה. ויש מי שהתיר ללוות יולדת בחשש ייחוד בשבת רק כשיש נהג גוי, שלדעתו בכל ליווי יולדת בשבת יש חשש איסור תורה.
צזהתייחסות להגעת דולה בשבת הובאה לעיל, הלכה כה.
צחהתייחסות להגעת הורים מיועדים ללידה של פונדקאית בשבת הובאה לעיל בכרך השני, פרק נג - 'פונדקאות', בפסקה 'שבת', עמ' 410.
צטחזרת היולדת ומלוויה לביתם בשבת
קסב. יולדת שהגיעה לבית החולים בשבת, והתברר שאין היא מוכנה עדיין ללידה, אסור לה לחזור בשבת לביתה במכונית שנוהג בה יהודי, אלא אם כן הוא נהג אמבולנס שממילא צריך לחזור לתחנתו, ואפילו הוא ישראל, בתנאי שלא יוסיף באיסורי שבת עבורה.
קאסג. אם אין ליולדת מקום לשהות בו בשבת בבית החולים, והיא מצטערת, וביתה הוא בתחום שבת, מותר לה לחזור עם נהג גוי. ואם היולדת אומרת שאינה מרגישה טוב והיא חייבת לשכב לנוח, יש מי שדעתו נוטה להתיר לה לחזור לביתה אפילו על ידי נהג ישראל. ויש מי שנראה מדבריו שאפילו כשיש לה מקום לשהות בו, אם יש אומדן של רופא מומחה שככל הנראה היא לא תלד במשך השבת כולה, מותר לה לשוב לביתה עם נהג גוי, כיוון שבביתה יהיו לה מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ואילו הלחץ של ההמתנה בבית החולים עלול להביא לזירוז הלידה.
קבסד. אישה שבאה בשבת לבית החולים כדי ללדת, ומתברר לרופא שטרם הגיע זמנה, אסור לו להשאירה בבית החולים מסיבה רפואית לכאורה, רק כדי שלא תצטרך לחזור בשבת, אם כתוצאה מהעיכוב קופת החולים תצטרך לשלם עבור האשפוז.
קגאף חכמה הבאה ליילד... הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפיים אמה לכל רוח.
משנה, ראש השנה פרק ב, ה (בבלי כג, ב)
קדסה. נהג שהסיע יולדת מחוץ לתחום וסיים את תפקידו – יש להקל שייחשב כבני אותה העיר שהגיע אליה. ומותר לו ללכת בתחום כל אותה העיר וגם אלפיים אמה מחוץ לעיר שהגיע אליה, אף על פי שייתכן שהתרחק מתחומו המקורי קרוב לשנים עשר מיל.
קהסו. מלווה ששהייתו כבר אינה נחוצה ליולדת, וקשה לו להישאר כל השבת כולה בבית החולים, מותר לו לחזור לביתו עם נהג גוי ובלבד שבית החולים נמצא בעיר שהוא מתגורר בה או בתוך תחום שבת לעירו.
קוהתייחסות לחזרת אנשי צוות רפואה למקומם בשבת תובא להלן, בנספח לפרק זה, עמ' 283–280.
קזזירוז לידה בשבת
קחסז. זירוז לידה (אוגמנטציה Augmentation) שבוצע בשבת ללא צורך, יש בו משום חילול שבת של חבלה שלא לצורך, של מעשה בידיים שגורם ליציאת דם במהלך הלידה, וצער היולדת, וביטול מצוות עונג שבת שלא לצורך. אולם כשיש סיבה רפואית, מותר לזרז את תהליך הלידה גם בשבת.
קטתהליך הלידה
קיסח. מלאכות רבות מתבצעות בשעת הלידה, וחלקן קשור ללידה רק בעקיפין. אם הן חיוניות הן מותרות בשבת, כיוון שהיולדת מוגדרת כחולה שיש בו סכנה, כגון הדלקת האור, רישומים שונים, קביעת סוג הדם, חוקן, גילוח שיער, רחיצה, עירוי, זריקות, אלחוש אפידורלי, פקיעת מי השפיר, בדיקות דם, הפעלת מכשירים שונים, הרחבת פתח יציאת הוולד, חיתוך חבל הטבור וקשירתו.
קיאסט. אם אפשר לבצע מלאכות שבת שנצרכות ללידה בשינוי, או כלאחר יד או על ידי גוי, והדבר לא יגרום שום עיכוב ושום בעיה בטיפול, עדיף לבצע פעולות אלו בשינוי או על ידי גוי.
קיבע. ברור שאם יש מלאכות שאפשר לוותר עליהן, ואם לא יבצעו אותן הדבר לא יסכן את היולדת או את העובר, וגם אינן נחוצות ליישוב דעת היולדת, אין לחלל שבת על מלאכות כאלה.
קיגעא. יש דברים שמחללים עליהם שבת עבור יולדת רק משהופיעו שלושת סימני הלידה, כפי שפורטו לעיל, פרק סד – 'לידה', עמ' 189, הלכה ב, ויש דברים שעושים אותם גם בשלבים מוקדמים יותר של תהליך הלידה. הכלל הוא שדברים שאפשר לעשותם בלי איחור ועיכוב, כגון הדלקת הנר, הפעלת מזגן או תנור, שימוש במעלית, כניסת בעלה הכהן לבית החולים, היתר אכילה כדרכה ביום הכיפורים, ממתינים עד להופעת סימני הלידה. אבל דברים שעלול להיגרם נזק אם ימתינו בעשייתם, כגון לטלפן לאמבולנס או למונית כדי לקחתה לבית החולים, לנסוע לבית החולים, להזמין רופא, לבדוק את סוג הדם, להפעיל את המכשיר לניטור דופק העובר, מותר לעשותם משעה שמרגשת קצת בלידה, ואפילו בספק.
קידעב. יולדת שמחוברת למוניטור המראה את פעימות לב העובר או את הצירים, ורוצה להתנתק מהמכשיר לצורך נקיות או תפילה וכיוצא בזה, ואין גוי שיכול לנתקה, מותר לה לעשות זאת בעצמה, ורצוי בשינוי. וכך ההלכה גם לגבי החיבור מחדש למכשיר.
קטועג. מותר לפקוע בשבת את הקרומים לצורך הלידה.
קטזעד. אם במהלך הלידה בוצע חתך של חיץ הנקבים, חייבים לתפור אותו גם בשבת, אפילו אם כבר אינו מדמם, ואפילו אם נותר עוד זמן מועט עד צאת השבת, מחשש לזיהום.
קיזעה. מותר להניח שני מהדקים רפואיים על חבל הטבור ולחתוך ביניהם, כפי שמקובל לעשות מיד אחרי הלידה. מותר גם להשתמש בסרט כדי לקשור את חבל הטבור בשני מקומות, בכל אחד מהם בקשר כפול, לפני שחותכים ביניהם, משום סכנת דימום.
קיחעו. אין מקום להתיר את כתיבת שם האם על סרט פלסטיק שמוצמד מיד אחרי הלידה על ידו של התינוק. אם אפשר, יש להכין את הסרט מבעוד יום. אם לא הוכן מבעוד יום, מותר לומר לגוי שיכתוב את סימני ההיכר הדרושים.
קיטעז. סרטי פלסטיק שמוצמדים על יד התינוק לשם זיהוי, שקצותיהם נדבקים זה אל זה, ואי אפשר להסירם מהיד מבלי לקרוע את הסרט, אסור להשתמש בהם בשבת. ואולם סרטים כאלה שסגירתם היא כעין כפתור שנלחץ כך שאי אפשר להסירו מהיד מבלי לקרוע את הסרט, וכן אזיקונים שסגירתם היא על ידי שיניים הפוכות שנתפסות בשעת ההכנסה, ואי אפשר לחזור ולהוציאם, מותר להשתמש בהם. ההבדל בין המותר לאסור הוא שחיבור כעין הדבקה אסור כיוון שזו תולדת תופר, אך סרט שנסגר שנסגר בקרסים או בכפתור אינו נחשב להדבקה ולכן הוא מותר, כמו שהתירו תחיבת סיכה לחיבור.
קכעח. במקום שבו משתמשים בסרט זיהוי באמצעות קשירה, לכתחילה יש להדק את הסרט באמצעות תחבושת וכדומה מבלי לקשור כלל או לקשור בקשר שעל גביו עניבה. אך כשהדבר אינו אפשרי מותר לקשור סרט זיהוי לתינוק בבית החולים בקשר כפול שאינו של קיימא, כדי שלא תצא תקלה של החלפת התינוק, כיוון שקשירה כזאת היא איסור דרבנן שהותר לצורך מצווה.
קכאהתייחסות לחילול שבת לצורך הצלת הוולד הובאה לעיל, עמ' 262, הלכות כח-כט.
קכבהתייחסות לחילול שבת לצורך הפלת עובר שנפטר ברחם, תובא להלן, פרק ע – 'פטירה בלידה', עמ' 309, הלכה ט.
קכגניתוח קיסרי בשבת
קכדעט. אישה שזקוקה לניתוח קיסרי ויכולה לקבוע מראש את מועד הניתוח, לא תקבע אותו בשבת או בימים הסמוכים לשבת.
קכהפ. מותר לבצע ניתוח קיסרי בשבת כשיש בכך צורך רפואי מיידי, הן מחמת סכנה לאם והן מחמת סכנה לעובר.
קכופא. ההיתר לביצוע ניתוח קיסרי בשבת הוא גם אם דרגת הסיכון נמוכה, לדוגמה אחרי שני ניתוחים קיסריים או במצג עכוז, וההעדפה לניתוח קיסרי היא מפני שהרופא או היולדת חושבים שדרך זו יותר בטוחה. הטעם הוא שהיולדת נמצאת בסכנה, ומותר לבחור את הדרך המעולה ביותר להצילה מסכנה זו גם אם היא כרוכה בחילולי שבת רבים יותר. כבר הוזכר שמחללים שבת כדי למנוע פחד מהאישה, כמובן בתנאי שמבחינה רפואית יש היגיון סביר לפעולות כאלה.
קכזפב. יש מי שהורה שיולדת שמבקשת ללדת בניתוח קיסרי בשבת, אף על פי שמבחינה רפואית אין בכך צורך, אם היא מבוהלת ומפוחדת, או אפילו אם היא רק חוששת מהכאבים שכרוכים בלידה טבעית, מותר לנתחה בשבת, כיוון שנחשב לצורך גדול, ויישוב הדעת של היולדת מאפשר חילול שבת גם במקום שאין צורך רפואי.
קכחפג. יש מי שכתב שמותר לבצע ניתוח קיסרי בשבת גם אם החשש אינו לסכנת חיים של העובר או של היולדת אלא רק חשש ממצבים פתולוגיים בעובר שהניתוח הקיסרי יכול למונעם. הטעם הוא שהרי בכל לידה יש חילול שבת, אמנם בניתוח קיסרי יש ביצוע של מלאכות נוספות, ובחילול שבת לצורך פיקוח נפש יש דין של 'הקל הקל תחילה' שאוסר לבצע ניתוח קיסרי כשיש אפשרות לבצע לידה רגילה, אך כלל זה הוא מדרבנן ובמקום צורך גדול התירו לבצע מלאכות נוספות אף על פי שאין פיקוח נפש.
קכטפד. אין היתר לניתוח קיסרי בשבת אם הסיבה לכך אינה רפואית אלא כדי למנוע תביעה משפטית.
קלפה. אישה שהותר לה על ידי מורה הוראה לקשור את החצוצרות עקב חשש לפיקוח נפש, והלידה בשבת הייתה בניתוח קיסרי, יש מי שכתב שמותר לנצל את הניתוח הקיסרי לצורך קשירת החצוצרות כדי למנוע את הצורך בניתוח נוסף בימות החול. טעמו – אף על פי שאפשר לדחות את הניתוח הנוסף ליום חול – מותר להוסיף בשבת על הניתוח הקיים, כיוון שההיתר לקשירת חצוצרות במקרה הזה הוא משום פיקוח נפש ובניתוח נוסף יש תוספת סיכון.
קלאחילול שבת לצרכים מנהליים
קלבפו. מותר לרופא לכתוב בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה, כגון מרשם לתרופות, מכתב הפניה לבית חולים או פרטים רפואיים חשובים בגיליון החולה – אם הם עלולים להישכח או להתחלף בהיעדר רישום, אבל אסור לכתוב דברים שאינם נוגעים במישרין לרפואתו של החולה. יש לצמצם ולכתוב רק את ההכרחי ביותר, אשר בלעדיו אי אפשר לעשות את הדרוש להצלת החולה, ואין להוסיף אפילו אות אחת שאינה חיונית או נקודה בסוף הרישום.
קלגפז. אם אפשר, עדיף לכתוב במחשב, כיוון שבכתיבה במחשב ממעטים באיסורי שבת.
קלדפח. כמו כן, אם אפשר ואין הזמן בהול, עדיף לכתוב את ההכרחי בשינוי, כגון ביד שמאל.
קלהפט. עדיף שגוי יכתוב את הנחוץ מאשר שיהודי יכתוב בשינוי.
קלוצ. יולדת שזקוקה לטיפול שמחייב את הסכמתה בכתב, מעיקר הדין יש לעשות כל מאמץ להימנע מחתימה, כגון על ידי הסכמה בעל פה בפני שני עדים אשר תתועד בכתב אחרי השבת, או החתמת גוי במקומה ובשליחותה. אכן, אם היולדת נמצאת במקום שלא מוכנים לבצע את הטיפול הנחוץ ללא חתימתה האישית והמיידית, מותר לה לחתום, ועדיף שתחתום בטביעת אצבע או בשינוי, כגון ביד שמאל ובראשי תיבות.
קלזצא. אין כל היתר ליהודי לכתוב תעודת שחרור בשבת עבור חולה או יולדת שמשתחררת מבית החולים. ובכל זאת, כיוון שהיולדת המשתחררת היא בדרך כלל בגדר חולה שאין בו סכנה, אזי אם אי כתיבת תעודת השחרור בשבת תגרום לדחייה בטיפול בה או שלא תהיה לה אפשרות להשיג את התעודה אחרי שבת והיא זקוקה לה להמשך הטיפול, מותר לומר לגוי לכתוב עבורה תעודת שחרור. כמו כן, אם השהיית חולים משוחררים בחדר מיון תגרום צער לרבים ואף לאי סדר במוצאי שבת, מותר לומר לגוי לכתוב תעודת שחרור גם עבור חולה שהבריא.
קלחצב. בכתיבת פרטי חולה על מדבקות ובהדבקתן עלולים לעבור על כמה איסורי תורה, כגון – איסור כתיבה, איסור דרבנן של קורע כשמקלפים את המדבקות מהנייר, איסור תופר בהדבקת המדבקה לטפסים המתאימים. לכן בשבת צריך לבקש מגוי שיבצע מלאכות אלה. אם אין גוי מותר ליהודי לבצע מלאכות אלה לחולה שיש בו סכנה או ספק סכנה לשם הטיפול בו, ויש לבצע את הפעולות בשינוי.
קלטצג. אסור לרופא יהודי לכתוב בשבת וביום טוב תעודת פטירה ליולדת שנפטרה בלידתה. אך אם צריך לכתוב בשבת את תעודת הפטירה עקב חשש של כבוד המת, כגון אם הרופא שקבע את הפטירה מסיים משמרת באמצע השבת והולך לביתו, ויש לרשום את הפרטים כדי לאפשר קבורה במוצאי השבת או במוצאי יום טוב ללא שיהוי מיותר, מותר לומר לרופא גוי לכתוב את תעודת הפטירה בשבת.
קמהגדרת היולדת כחולה לאחר הלידה
קמאההגדרות דלהלן הן במקרים שבהם אין ליולדת תופעות מיוחדות, חוץ מאשר התופעות הרגילות של עייפות וחולשה, דימומים שכיחים לאחר לידה וכדומה. ברור שאם מופיעות אצל היולדת תופעות מיוחדות שעלולות לסכן אותה, ההגדרות משתנות לפי המצב המיוחד שבו היא נמצאת.
קמבאמרי נהרדעי: חיה – שלושה, שבעה ושלושים. שלושה – בין אמרה: "צריכה אני" ובין אמרה: "לא צריכה אני" – מחללין עליה את השבת. שבעה – אמרה: "צריכה אני" – מחללין עליה את השבת, אמרה: "לא צריכה אני" – אין מחללין עליה את השבת. שלושים – אפילו אמרה: "צריכה אני" – אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין על ידי ארמאי.
שבת קכט, א
קמגצד. שלושה ימים מגמר הלידה, היולדת מוגדרת כחולה שיש בו סכנה, ומחללים עליה את השבת, ואפילו אמרה איני צריכה, אם זו פעולה שגרתית שעושים בשביל יולדת או אם אדם שבקי קצת אומר שצריכה, כגון להדליק את התנור כדי להחם לה, לבשל עבורה, להדליק או לכבות את האור.
קמד• אם הרופא אומר שאינה צריכה והיולדת אומרת שצריכה – מחללים עליה את השבת.
קמה• אם הרופא וגם היולדת וגם כל הבקיאים אומרים שאינה צריכה, יש אומרים שבכל זאת מחללים עליה את השבת, אך לדעת רוב הפוסקים במקרה כזה אין לחלל עליה את השבת.
קמוצה. מארבעה ימים ועד שבעה ימים:
קמז• אם היולדת אומרת 'צריכה אני' מחללים עליה את השבת, ואפילו הרופאים אומרים שאינה צריכה.
קמח• אם היא שותקת מחללים עליה את השבת, אלא אם כן הרופאים אומרים שאינה צריכה לכך.
קמט• אם אמרה היולדת שאינה צריכה, אין מחללים עליה את השבת, אלא אם כן הרופאים אומרים שצריכה.
קנצו. משמונה ימים ועד שלושים יום, דינה כחולה שאין בו סכנה, ואין מחללים עליה את השבת, אפילו אם אומרת שצריכה לכך, אבל עושים כל צרכיה על ידי גוי ככל חולה שאין בו סכנה, אפילו במלאכות דאורייתא. יהודי מותר לעשות כל דבר שהוא לצורך רפואתה ואין בו אלא איסור דרבנן, אלא שצריך לעשותו בשינוי מהרגיל בימות החול.
קנאצז. אם יש סיבוך כלשהו, או תופעה שעלולה לסכן את היולדת, מחללים עליה את השבת גם אחרי שבעה ימים.
קנבצח. נחלקו הפוסקים כיצד יש למנות זמנים אלו – יש שכתבו לחשב לפי ימים ולא לפי שעות, ומקצת היום ככולו, ולכן גם אם ילדה ביום רביעי אחר הצהריים דינה כאילו עברו עליה שלושה ימים לפני השבת. ויש שכתבו שהימים נמנים מעת לעת, דהיינו לפי יממות שלמות, לדוגמה, שלושה ימים הם 72 שעות. הפוסקים האחרונים הכריעו הלכה למעשה שיש ללכת כדעה השנייה להקל, ככל דיני פיקוח נפש.
קנגצט. כמו כן נחלקו הפוסקים אם מונים ימים אלו מגמר הלידה או משעת פתיחת הרחם, ולהלכה גם כאן הולכים לקולא משעת גמר הלידה, אלא שיש להחמיר בדבר שאין במניעתו סכנה.
קנדהדלקת נרות שבת אחרי הלידה
קנהק. נהגו שהיולדת מדליקה נרות שבת גם בשבת הראשונה לאחר הלידה, ותדליק ליד המקום שבו היא אוכלת או בחדר שישנה בו, ותיזהר בניקיונה ובניקיון המקום שבו היא מדליקה. אבל אם אינה יכולה לקום ממיטתה, ידליק בעלה במקומה.
קנוקא. יש נשים שנוהגות להוסיף נר לכל אחד מהילדים הנולדים, ויש לבעל להניחה לנהוג כך גם אם משפחתו לא נהגה כך.
קנזקב. למרות המנהג שאישה שלא הדליקה פעם אחת נרות שבת, צריכה להוסיף בהדלקת נרות נר נוסף כל ימי חייה, יולדת שלא יכלה להדליק נרות שבת מחמת הלידה, כגון ששהתה בחדר הלידה וגם בעלה לא יכול היה להדליק, פטורה מלהוסיף נר נוסף.
קנחקג. יולדת ששוהה בבית החולים ויודעת שיוציאו את נרות השבת לפני שתספיק ליהנות מאורם, תדליקם בלי ברכה. ואם יודעת שאחות ישראלית תכבה את הנרות לאחר שיחשיך, לא תדליק שם נרות שבת כלל.
קנטקד. יולדת שאין באפשרותה להדליק נרות שבת, כגון אם תקנות בית החולים אוסרות להדליק אש, תדליק ותברך על אור החשמל, ועל תאורה פלורסנטית לא תברך.
קסקידוש והבדלה
קסאקה. ככלל, היולדת צריכה לשמוע קידוש לפני שתאכל בשבת. אם אין לה מיץ ענבים וקשה לה לשתות יין ואין מי שיקדש עבורה, תקדש בלילה על הפת. אם אין לה גם פת או שאינה יכולה לאכול פת, תקדש על משקה אחר שרגילים לשתות באותו מקום כמשקה חשוב, כגון בירה או מיץ תפוזים טבעי184. ויש סוברים שאם אין לה יין וגם לא פת, לא תקדש כלל.
קסבקו. בבוקר עדיף לקדש על חמר מדינה מאשר על פת. ואם אין חמר מדינה, תקדש על משקה קל או על חלב. ההבדל בין הערב לבוקר הוא שבערב עיקר הקידוש הוא ברכת 'מקדש השבת', ולכן גם בקידוש על פת ניכר הקידוש, ואילו בקידוש על חמר מדינה וכל שכן על משקה קל שאינו מוגדר חמר מדינה, יש חשש ברכה לבטלה. לעומת זאת, בקידוש הבוקר יש רק את ברכת הנהנין ואין חשש ברכה לבטלה, ואילו קידוש על הפת בברכת 'המוציא' אין בו שום שינוי מסעודת חול רגילה.
קסגקז. אם אין מי שיקדש עבור היולדת ואינה יכולה לקדש בעצמה, מותרת ואף מחויבת לאכול קודם קידוש, כדי לא לבטל מצוות עונג שבת, ואם היא יכולה עדיף שתתפלל קודם.
קסדקח. אם לא קידשה בלילה ומקדשת ביום תשלים את כל הקידוש של הלילה, פרט ל'ויכולו' שאומרים רק בלילה.
קסהקט. אם אין ליולדת אפשרות להבדיל או לשמוע הבדלה, היא יכולה לאכול בלי הבדלה, ועדיף שתאמר קודם האכילה 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'.
קסונספח חזרת רופא או איש צוות רפואי לביתו בשבת
קסזכל היוצאים להציל חוזרין למקומן.
משנה, עירובין פרק ד, ג (בבלי, מד, ב)
קסחעיקר מה שיש לדון הוא לעניין החזרה לביתו ממקום החולה כשהוא במקום רחוק ואי אפשר לילך רגלי. ולהישאר שם כל השבת ... יש לחוש שבני ביתו לא יניחוהו בפעם אחר וגם שהוא עצמו יתרשל, אם יש להתיר לבוא בחזרה בנסיעה ברכב ... ברור שבעובדא דידן מותרין לחזור כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.
הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד, סימן פ
קסטלא מצינן בשום מקום שהתירו איסור תורה ב'סופן משום תחילתן' ... רואים ברור שסוברים [תוספות ורשב"א] דלא התירו אלא מלאכות דרבנן ... ולא דאורייתא, ותו, דאם מותר גם מלאכות דאורייתא, על כורחך דהיתר גמור הוא משום פיקוח נפש, ואם כן איך אפשר למנותם בהדי הנך שהתירו חכמים?
הרב שלמה זלמן אויערבאך, שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן ז
קעקי. רופא או מיילדת שנקראו לשם הצלה, מותרים לחזור למקומם בשבת עם נהג גוי. ויש מי שכתב שאין להתיר חזרה בשבת אפילו עם נהג גוי.
קעאקיא. כאשר אין נהג גוי, נחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג – יש שכתבו שאסור לחזור עם נהג ישראל, כיוון שלדעתם הדין של 'כל היוצאים להציל חוזרים למקומם' נאמר רק באיסור דרבנן. ויש שכתבו שרופא או איש הצלה שמוזעקים בשבת, ויש חשש שאם לא יתירו להם לחזור, יימנעו בעתיד מלצאת להציל, מותרים לחזור אפילו באיסורי תורה, דהיינו על ידי נהג ישראל. ויש מי שהכריע שככלל אין להתיר חזרה עם נהג ישראל ויש לסדר מראש אפשרות של חזרה עם גוי, אך אם מדובר במקרה אקראי וחריג שבו לא הצליחו למצוא גוי, יש מקום לסמוך על המתירים.
קעבקיב. לפי שיטת האוסרים חזרה באיסור תורה יש לאסור גם חזרה עם נהג גוי כאשר הנסיעה היא יותר משנים עשר מיל מחוץ לתחומי העיר, כיוון שיש דעות שאיסור תחומין יותר משנים עשר מיל הוא מהתורה. יש מי שהציע שייסע ברכב שקרקעיתו גבוהה למעלה מעשרה טפחים מהקרקע, כגון רכב מסחרי גדול, כיוון שאין תחומין למעלה מעשרה טפחים. ויש מי שאסר חזרה אפילו כשמדובר במרחק של יותר מאלפיים אמה. ויש מי שהורה שבכל מקום שמתירים חזרה עם נהג גוי יש להתיר גם כשהמרחק עולה על שנים עשר מיל, כיוון שיש סוברים שאיסור תחומין חל רק כשאדם הולך או נוסע בעצמו ולא כשמישהו אחר מוציא אותו.
קעגקיג. גם לפי השיטות שאוסרות חזרה באיסור תורה, אם יש חשש סביר שיצטרכו את הרופא או את איש ההצלה במקומו, כגון שהוא הרופא היחיד באותו מקום, מותר לו לחזור למקומו אפילו באיסור תורה. ויש מי שהוסיף על כך שחזרה כזאת תהיה אך ורק לביתו של הכונן או למקום קרוב שאינו גורם לו פגיעה בכוננות אך לא למקום אחר, כדי למנוע מראית עין וחשש לחילול השם.
קעדקיד. גם לפי השיטות שמתירות חזרה באיסור תורה, ההיתר נאמר דווקא לגבי רופא או איש הצלה שנקרא בשבת לצורך חולה, אבל רופא או אחות שמסיימים משמרת בשבת, אין להתיר להם חזרה לביתם באיסור תורה, כיוון שאין את הטעם של התירו סופם משום תחילתם שהרי זאת עבודתם הקבועה. ויש מי שנראה מדבריו שגם ההיתר לחזרה עם נהג גוי הוא דווקא לגבי אנשים שקובעים בעצמם האם ייצאו להציל אם לאו, אבל מי שמוכרח לכך מחמת עבודתו ואין לו שיקול דעת בדבר, אסור לו לחזור אפילו עם נהג גוי.
קעהכל ההלכות הקודמות נאמרו על חזרת רופא בשבת, להלן הלכה העוסקת בהגעת הרופא למשמרת.
קעוקטו. מעיקר הדין מותר לרופא תורן לנסוע בשבת ברכבו לתורנות בבית החולים, ואינו חייב לעזוב את בני משפחתו בערב שבת ולשהות בבית החולים, על מנת להימנע מנסיעה בשבת לתורנות, אך לא ינהג כך בקביעות אלא רק במקרה שלא הצליח למצוא נהג גוי שיסיענו. ויש מי שכתב שאם הרופא יודע מראש על תורנות שמתחילה בשבת, מחויב להגיע לבית החולים או לסביבתו קודם השבת כדי למנוע נסיעה בשבת באיסור תורה.
קעזכפול הוא ענין קדושת השבת. קדושה חיובית וקדושה שלילית אצורה בו. הקדושה השלילית היא זו, ששוללת ממנה את השפעת החול ומחשכיו מלהיות שולטת בעולם, בחיים ובאדם, הפנימי והחיצוני. והקדושה החיובית היא זו, שמנהרת את אור הקדושה, את עדן רוח אלהים חיים וזיו כבודו, בעצמת נגינת ענוגי קדשו, על כל ההויה.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, סִדור עולת ראיה, כרך ב, עמ' פא