ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק עשירי; לידה 69

בטומאת לידה

גוַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן: וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. ויקרא יב, א-ז

דא. מדין תורה, היולדת זכר טמאה שבעה ימים, ואחר כך טובלת, והיא טהורה עד אחר ארבעים יום ללידתה אף אם תראה דם באותם הימים. והיולדת נקבה טמאה ארבעה עשר יום אחר לידתה, ואחר כך טובלת, והיא טהורה עד אחר שמונים יום מלידתה, אף אם תראה דם באותם הימים. כל דם שתראה יולדת בתוך שלושים ושלושה ימים לאחר לידת זכר, לאחר שבעת הימים הראשונים, או שישים וששה ימים לאחר לידת נקבה, לאחר ארבעה עשר הימים הראשונים, הוא הנקרא דם טוהר, ואין מונע את האישה מבעלה, אלא טובלת אחר שבעה ימים לזכר או אחר ארבעה עשר יום לנקבה, ומשמשת מיטתה אף על פי שהדם שותת ויורד.

הב. מדין תורה, בימים שהיולדת יושבת על דם טוהר היא אינה צריכה בדיקה, שהרי אף אם תראה דם, טהורה היא.

וכל היולדת בזמן הזה הרי היא כיולדת בזוב וצריכה שבעת ימים נקיים כמו שביארנו, ומנהג פשוט בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובמערב שאם ראתה דם בתוך ימי מלאת, אף על פי שראתה אחר שספרה שבעת ימים נקיים וטבלה הרי זו סופרת שבעת ימים נקיים אחר שיפסוק הדם ואין נותנין לה ימי טוהר כלל, אלא כל דם שתראה האשה בין דם קושי בין דם טוהר הכל טמא וסופרת שבעת ימים נקיים אחר שיפסוק הדם. ודין זה בימי הגאונים נתחדש והם גזרו שלא יהיה שם דם טוהר כלל. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, ה

זג. בזמן הזה אין לנו דין דם טוהר, וכל הדמים שהיולדת רואה לאחר לידתה אוסרים אותה כמו דם נִדה וזבה. לכן אם ראתה דם בימי טוהר, היא צריכה להפסיק בטהרה לאחר שיפסוק הדם, ולמנות שבעה נקיים ולטבול ככל נִדה.

חד. מבחינה עקרונית, אישה שילדה זכר הייתה יכולה לטבול מליל שמיני ללידה ואילך, אך למעשה היולדת צריכה להמתין ככל אישה ארבעה או חמישה ימים מזמן שנאסרה לבעלה עד הפסק הטהרה, ולמנות אחריו שבעה נקיים. היולדת נקבה יכולה לטבול רק בליל חמישה עשר, לאחר שיעברו ארבעה עשר ימים שלמים מהלידה, ארבעה עשר ימים אלו יכולים לכלול בתוכם את שבעת הימים הנקיים, כולם או מקצתם. מבחינה מעשית הדימום נמשך בדרך כלל כמה שבועות.

טה. יש מקומות שנהגו שהיולדת אינה טובלת בתוך ארבעים יום ללידת זכר או שמונים יום ללידת נקבה, אלא רק לאחר מלאות ארבעים יום ללידת זכר ולאחר מלאת שמונים יום ללידת נקבה. מנהג זה הוא מנהג טעות ושטות, והוא חומרא שמביאה לידי קולא ולמכשולות רבים. לכן יש לבטל מנהג זה, ולאחר שייפסק הדם תספור שבעה נקיים ותטבול, החל מליל שמיני לזכר והחל מליל חמישה עשר לנקבה, כפי שפורט לעיל, הלכה ‎ד.

יהתייחסות לטומאת לידה במפלת הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', בפִסקה 'טומאת לידה במפלת וטהרתה', עמ' 122–124.

יאהתייחסות לטומאת לידה ליולדת בניתוח קיסרי תובא להלן בפִסקה 'טהרה לאחר ניתוח קיסרי', עמ' 302–303.

יבטהרה אחרי לידה

יגו. אישה אחרי לידה שסובלת מכאבים או שמתקשה להיטהר, אפשר להקל לה בביצוע הפסק הטהרה ובבדיקות שבעה נקיים, כגון לא להניח מוך דחוק, למעט במספר הבדיקות בשבעה נקיים, להשתמש במגן תחתון או ללבוש בגד צבעוני. פירוט על האופנים להקל הובא לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', בפִסקאות 'מוך דחוק', 'האם מותר למעט בבדיקות בשבעה נקיים', 'להרטיב את עד הבדיקה', עמ' 135–137, 141–142, וכן בפרק יג – 'כתמים', בפִסקה 'שבעה נקיים לאישה הסובלת מכתמים', עמ' 161–162, ובפרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', בפִסקה 'הפסק טהרה לאישה שיש לה דם מכה או לאישה המתקשה להיטהר – הלכה למעשה', ובפִסקה 'שבעה נקיים לאישה שיש לה דם מכה או לאישה המתקשה להיטהר – הלכה למעשה', עמ' 171–174.

ידז. כדאי לאישה לבדוק את עצמה בעדינות כדי להימנע מפציעה עקב הרגישות שיש בנרתיק לאחר הלידה.

טוח. תפרים – ככלל, דימום שבא מהתפרים, לא אוסר את האישה. בכל זאת, אם יש לאישה תפרים, תשתדל לא לבדוק במקום של התפרים כדי שלא ידממו. במקרים שהאישה מתקשה להיטהר היא יכולה לגשת לבודקת טהרה כדי שתסייע לה ותבצע עבורה את הבדיקות. פירוט על האופנים השונים שבהם בודקת הטהרה עשויה לסייע ליולדת הובא לעיל בכרך הראשון, פרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', עמ' 171–172, הלכות טז-יז; וכן בפרק יז – 'בודקות טהרה ויועצות הלכה', עמ' 183–190.

טזט. חתך חיץ הנקבים (אפיסיוטומיה – Episiotomy) – ככלל, דימום שבא מחתך חיץ הנקבים לא אוסר את האישה, כיוון שהוא מוגדר כדם מכה.

יזי. יש מי שהורה שיולדת בתקופת ימי טוהר ששכחה ובדקה רק ביום הראשון או רק ביום השביעי, מלבד הפסק הטהרה, עלתה לה ספירתה, וטובלת וטהורה. אף על פי שבשאר נשים בדיקות היום הראשון והשביעי מעכבות. ויש מי שהחמיר בזה.

יחיא. יש מי שהקל ליולדת שטבלה וחזרה ונאסרה בתוך ימי טוהר, להפסיק בטהרה מיד כשפסק הדם, ללא המתנת ימים, ולמחרת תתחיל ספירת שבעה נקיים. ויש מי שהחמירו בזה.

יטיב. אישה שטובלת בתוך ימי טוהר מברכת על טבילתה, כיוון שפשט המנהג בישראל שלא לבעול על דם טוהר, ומי שעובר על כך כיום עובר על לאו ד'לא תטוש', נחשב שמן הדין צריכה טבילה. ויש מי שכתב שאין לברך על הטבילה, אם חוזרת וטובלת בפעם השנייה בתוך ימי טוהר. כיוון שמדין תורה וגם מדין התלמוד לא נאסרת בתוך ימי טוהר, אלא מנהג שהחמירו בו הגאונים, אין לברך על טבילה זו.

כהתייחסות לקביעת וסתות אחרי לידה תובא להלן, פרק עא – 'הנקה', בפִסקה 'קביעת וסתות אצל מניקה', עמ' 317–318.

כאטהרה לאחר ניתוח קיסרי

כבמשנה. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן. רבי שמעון אומר: הרי זה כילוד... גמרא. אמר רב מני בר פטיש: מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (ויקרא יב, ב) – עד שתלד במקום שהיא מזרעת. ורבי שמעון, ההיא – דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה – אמו טמאה לידה. ורבי שמעון מאי טעמיה? אמר ריש לקיש: אמר קרא: "תֵלֵד" (שם, ה) – לרבות יוצא דופן. נִדה, מ, א

כגיוצא דופן אין אמו טמאה לידה ואין לה ימי טומאה וימי טהרה, שנאמר: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר", עד שתלד ממקום שמזרעת. המקשה וילדה ולד דרך הדופן, הרי דם הקושי הבא דרך הרחם זיבות או נִדה, ודם היוצא דרך הדופן טמא, ואם לא יצא דם דרך הרחם הרי האשה טהורה, אף על פי שהדם שיצא מדופנה טמא, שאין האשה טמאה עד שיצא מַדוֵה דרך ערותה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י, ה

כדיג. מבחינה עקרונית – היולדת בניתוח קיסרי, אם לא יצא דם דרך הנרתיק אין היא טמאה טומאת לידה ולא טומאת נִדה וזבה, ואין לה ימי טוהר כלל. אבל אם יצא דם דרך הנרתיק, הרי היא נִדה ככל יולדת.

כהיד. מבחינה מעשית – אין מציאות כזאת שאישה תעבור ניתוח קיסרי ולא תראה אפילו מעט דם רחמי דרך הנרתיק, לכן למעשה דינה של יולדת בניתוח קיסרי הרי הוא ככל יולדת.

כוהתייחסות לשאלה מאימתי יולדת בניתוח קיסרי נאסרת לבעלה הובאה לעיל, פרק סד – 'לידה', עמ' 194, הלכה ‎יג.

כזזוגיות אחרי לידה

כחהילד הראשון ש"נכנס בינינו". הודעה להורים, אבא יקר. מזל טוב על הבן שנולד, ואולי זו בת. מה שבטוח – שזה הראשון, ואתם מתרגשים שניכם. כבר שבועיים אתם אצל אמא שלה, ואתה בעל מבין ואוהב, אבל גם לך כבר קצת נמאס. ויותר משנמאס – קשה לך. קשה כי אשתך הלכה לך לאיבוד, ובמקום זה קיבלת אמא במשרה מלאה, שעסוקה רק בתינוק ואין לה פנאי בכלל אליך. למעשה, אתה מרגיש שאתה רק מפריע כאן. שכחו אותך ושכחו ממך. קשה לך גם התקופה הארוכה שאתם אסורים, ואתה לא מצליח להתאפק וקצת לוחץ שנתחיל כבר להתכונן לטבילה, ואולי כבר אפשר להתחיל שבעה נקיים. אבא יקר, סבלנות. כרגע אתה באמת מפריע. כרגע אתה באמת בצד. התינוק הקטן ממלא את כל עולמה של אשתך, גם בגלל החידוש שבדבר, אבל גם בגלל התלות. הוא תלוי בה לגמרי. צריך לאכול כל שעתיים או שלש, ואין אפשרות לשכוח או לדלג. הוא צמוד! משהו פעם היה צמוד אליך? בטירונות קיבלת שבועיים להיות צמוד לבזנ"ט כי שכחת את הנשק. איך היה? קשה, נכון?! ילד זה לא בזנ"ט, זהו יצור חי שזקוק לאימו הטרייה כל שנייה. זה ממלא את כל עולמה. היא צריכה להאכיל ולהניק ולהרגיע ולעשות לו גרעפס ועוד. מה שאשתך צריכה ממך כעת זה גיבוי, סבלנות, ומעט ענווה לזוז הצידה ולתת לה את הזמן שהיא כל כך זקוקה לו. גם בעניין הטהרה לא כדאי ללחוץ. בכל מקרה קשה להיטהר אחרי לידה בטרם עברו שישה שבועות. אלו שבועות נצרכים. האמא לומדת להכיר את התינוק, מצליחים לבסס שיגרה כל שהיא. מהמקום הזה אפשר לראות איך טובלים. וגם אז, יקח זמן. צריך סבלנות. אל תלחץ, וגם אל תיפגע. לא שכחו אותך, ולא מזניחים אותך. נכנסה כאן נשמה חדשה, ואשתך היקרה עסוקה בה מאוד. תן לה את הזמן, והיא תחזור אליך, רגועה ושמחה. אם תדע לגבות, לפרגן, ובעיקר – לא להיעלב. אמא יקרה. מזל טוב להולדת הבן, ואולי זו בת. תשעה חודשים סחבת, והנה עכשיו את אוחזת גם בתינוק אבל גם בתואר הגדול והחשוב מכולם – אמא. מי ידמה ומי ישווה לך. את אמא. אך זאת את חייבת לזכור. תמיד, כל הזמן, את קודם כל אשה לבעלך. בעלך אינו רק אמצעי דרכו אפשר לזכות בהורות. בעלך הוא השותף שלך, הוא הנשמה התאומה, הוא איתך. ואת קודם כל אשתו. ושניכם ביחד הורים. אל תשימי את האמהות לפני הזוגיות. זה הרסני. אמא טובה היא קודם כל אשה שמחה לבעלה. כך הילדים גדלים בבית שמח ומלא טוב. נכון – כעת זו תקופת מעבר, ואת כל כולך עסוקה בילד, ובעלך הצדיק גם מאפשר לך זאת, והולך צעד לאחור – לא מצפה ממך כעת לשיחות עומק, לא מצפה לקירבה וגעגוע, הוא רואה אותך בין החיתולים והבקבוקים לומדת את התפקיד החדש. הוא גם יודע שאת עייפה כמו שרק מי שישן בפעימות של שעתיים בלבד יכול להיות. אבל הוא גם ממתין. ממתין לך שתחזרי אליו. קחי את הזמן, אבל תדעי שבעלך ממתין לך. משפחה בריאה מתחילה מבני זוג ששומרים על המקום של הזוגיות וממנו מגיעים אל ההורות. אם מוחקים את הזוגיות, ההורות עלולה להתברר כמשהו מתיש ומעייף. אך הזוגיות נותנת לכם כוח, מחזירה אתכם אחד אל השני.

כטלא לחינם ברכנו אתכם בחתונה "שמח תשמח רעים אהובים". ברכנו אתכם שכל חייכם, גם אחרי שתהיו הורים, תמיד תישארו גם בבחינת רעים, חברים טובים, בני זוג. לכן, קחי את הזמן, תלמדי את הילד החדש והוא ילמד אותך, אבל תזכרי שבעלך מחכה לך. ויותר ממה שהוא מחכה לך, הזוגיות מחכה לך. הזוגיות היא התשתית של הורות בריאה ושמחה לאורך שנים. מזל טוב. הרב אייל ורד, 'בהמשך הדרך' – חוברת מס' 5, הדרכה רוחנית-מעשית לזוגות צעירים, עמ' 32-31