ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק אחד עשר; הנקה, ברית מילה ופדיון הבן 75

בבפרק שלפנינו לא יובאו כל הלכות פדיון הבן אלא רק התייחסות למצבים מורכבים ושאלות מיוחדות בהקשר לפדיון הבן.

גוַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא. שמות יג, א-ב

דוְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה'... שם, יא-יב

הוַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל... במדבר ג, יב

וכָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא. שם יח, טו-טז

זא. מצוות עשה לפדות בכור זכר לאמו הישראלית, אפילו אם אינו בכור לאביו, בחמישה סלעים, מיד אחרי שלושים יום מלידתו. טעם המצווה ופרטים נוספים יובאו להלן באוצר המושגים, ערך פדיון הבן.

חב. בכור שנולד בניתוח קיסרי, והנולד אחריו כדרכו, שניהם פטורים מפדיון הבן. הראשון פטור מפני שלא יצא מהרחם באופן הרגיל, והשני פטור מפני שקדמו אחר.

טב*. בכור שהתחיל להוציא את ראשו מחוץ לרחם ולבסוף נאלצו ליילד אותו בניתוח קיסרי, אם יצאה פדחתו,3 דהיינו מצחו, מחוץ לנרתיק, יש לפדותו בברכה. אך אם יצאה פדחתו רק מחוץ לרחם, יש לפדותו בלי ברכה.

יג. תינוק שנולד בלידת מלקחיים או בלידת ואקום חייב בפדיון הבן בברכה.

יאד. פדיון שלא בנוכחות הבן – במידת הצורך אפשר לפדות את הבן גם שלא בנוכחות הבן, כגון אם הוא עדיין בבית החולים, אם מבררים סמוך לפדיון שמצבו הרפואי תקין. במקרה כזה עדיף שהאב יפדה את הבן שלא במקומו של הבן, מאשר ששליח יפדה את הבן במקום שבו נמצא הבן, מכיוון שהמצווה מוטלת על האב ומצווה בו יותר מבשלוחו.

יבפדיון הבן אחרי הפלה

יגאחד המאפיינים שמייחדים אובדן הריון משאר סוגי האובדן, הוא ממד החשאיות וההסתרה שבו. בעיקר כאשר אובדן ההריון מתרחש בשלב מוקדם, יודעים עליו באופן טבעי רק אנשים מעטים.

ידבלב ההורים עשויים להיות רגשות שונים ביחס לחשאיות זו. מחד גיסא, יש השמחים בכך שאינם צריכים להתמודד עם החברה, ושהם יכולים לעבד את האובדן בעצמם ולהמשיך הלאה. מאידך גיסא, יש שהיו מעדיפים דווקא לקבל הכרה ותמיכה מהסביבה לאובדן שאותו חוו.

טוההלכה לפיה אין פודים בן בכור שנולד אחרי הפלה או לידה שקטה, 'מאיימת' להסיר את מעטה החשאיות מעל האובדן. בני משפחה וחברים עלולים לשאול מדוע לא עושים פדיון הבן, ומתוך כך תהפוך ההפלה לגלויה וידועה. מצב זה עלול להיות מאוד לא נוח להורים אשר ביקשו לשמור על ההפלה בסוד.

טזאי זה הוא שפיר מרוקם? תחלת ברייתו של אדם גופו כעדשה, שתי עיניו כשתי טיפי זבוב מרוחקות זו מזו, שני חוטמיו כשתי טיפי זבוב מקורבות זה לזה, פיו פתוח כחוט השערה, וחיתוך ידים ורגלים אין לו. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י, ג

יזה. אישה שהפילה עד יום ארבעים לעיבורה, זכר הנולד אחריו נחשב בכור לעניין פדיון הבן.

יחו. אף אם הפילה לאחר ארבעים יום, אם אין ריקום אברים לעובר, הנולד אחריו נחשב בכור, ויפדנו בברכה. ויש מי שכתב שיפדנו בלי ברכה.

יטז. הגדרת ריקום אברים – יש מי שכתב שההגדרה היא יצירת העצמות והגידים. ויש מי שכתב שהיא כשיש לעובר צורת פנים – עיניים, אף ופה, ואין לו עדיין חיתוך ידיים ורגליים באצבעות.

כח. גם כשלא ידוע אם היה ריקום אברים, הנולד אחריו חייב בפדיון, כיוון שהאישה בחזקת שלא נפטר רחמה, וגם הנפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין, ויפדנו בלי ברכה. ויש סוברים שפטור מפדיון, כיוון שהפדיון הוא עניין ממוני – התחייבות האב לכהן – והמוציא מחברו עליו הראייה.

כאט. למעשה, יש מי שהורה שאישה שהפילה בתוך 40 יום להריונה – הנולד אחריו חייב בפדיון הבן בברכה. אישה שהפילה לאחר שלושה חודשי הריון – הנולד אחריו אינו חייב בפדיון. בין לבין – יפדנו בלי ברכה, אלא אם כן, בדקו את העובר הראשון באולטרה-סאונד ומצאו שאין בו ריקום אברים, וכל שכן אם מצאו שק הריון ריק ללא עובר, שאז הנולד אחריו חייב בפדיון בברכה, ואם מצאו שיש בו ריקום אברים, הנולד אחריו פטור מפדיון. ויש מי שכתב שאין להסתמך על בדיקת אולטרה-סאונד, כיוון שעלולות להיות בכך טעויות.

כבי. על פי ממצאים רפואיים עדכניים, ריקום האברים של כלל העוברים מתרחש בין היום ה-41 ליום ה-44 מתחילת ההריון. על פי זה, יש מי שכתב שאם נתברר על פי בדיקת אולטרה-סאונד שהעובר המשיך להתפתח מעבר ליום ה-44, דהיינו, עובר המתאים לשבוע 8 + 2 , הנולד אחריו פטור מפדיון, וכן יש להורות למעשה.

כגיא. אישה שהפילה בהריון הראשון 42 ימים אחרי טבילתה, והרתה שוב וילדה בן זכר, אפשר לפדות את הבן שנולד, ובברכה. הטעם – יש כאן כמה ספיקות: שמא הרתה רק ביום השלישי או הרביעי לאחר טבילתה, ואם כן נמצא שהעובר בן פחות מ-40 יום, והנולד אחריו נחשב פטר רחם. ספק שמא העובר נפטר כבר לפני 42 יום, ורק ההפלה הייתה ביום 42, ואם כן גם כאן שמא העובר היה פחות מ-40 יום.

כדיב. אישה שאובחנה בהריון מחוץ לרחם כשההריון היה בן למעלה מ-40 יום, ובוצע ניתוח להוצאתו, הילד הבא לאחריו חייב בפדיון הבן בברכה, כיוון שההריון לא היה בתוך הרחם, אין העובר נחשב לפטר רחם.

כהפדיון תינוק חולה

כויג. בכור זכר שמבחינת ההלכה מוגדר כטרפה, וקיבל טיפול רפואי, והחלים ממחלתו או מומו – יש לפדותו בברכה. ויש מי שכתב לפדותו בלי ברכה.

כזיד. בכור זכר שנולד עם מומים קטלניים, ואין לו אפשרות לחיות יותר משלושים יום ללא מכשירים וללא טיפול, אפילו אם נשאר בחיים יותר משלושים יום בזכות טיפול נמרץ – אין לפדותו, כיוון שאין לו חזקת חיים, שהרי ללא הטיפולים הרפואיים המיוחדים לא יכול היה לחיות שלושים יום.

כחפדיון פג

כטמבוא רפואי על לידת פגים הובא לעיל, פרק סה – 'לידת פג', עמ' 240–242.

לטו. נחלקו הפוסקים מאימתי למנות את ימיו של הפג לצורך חישוב שלושים יום לפדיון הבן – האם משעת הלידה או משעה שהחלים ויכול להתקיים בכוחות עצמו. יש אומרים שמניין הימים מתחיל מיד לאחר הלידה, כיוון שאין האינקובטור נחשב להמשך ההריון אלא למכשיר עזר לרפואתו, אפילו אם הוא עדיין באינקובטור. ויש אומרים שספירת ימי הפדיון לפג שנולד טרם זמנו מתחילה רק משעה שהתינוק החלים ויצא מהאינקובטור, שכל זמן שהוא באינקובטור עדיין לא יצא מכלל נפל, והאינקובטור הוא גמר עיבורו, וכך יש לנהוג למעשה.

לאטז. בניגוד לפג – תינוק שנולד בזמנו, אפילו אם שהה באינקובטור – יש לפדותו לאחר שלושים יום מלידתו ולא מהזמן שהוצא מהאינקובטור. אם הוא עדיין באינקובטור, יש מי שהורה להמתין ולפדותו רק אחרי שיצא משם, ויש מי שהורה שיש לפדותו אפילו כשהוא בתוך האינקובטור.

לביז. אם לא יכלו למול את הפג בזמנו, ומלים אותו ביום הפדיון, מלים אותו קודם הפדיון, כיוון שהמילה היא אות ההכנסה בברית, ואלמלא קבלת הברית אין חיוב למצוות הפדיון. אך אם אי אפשר למולו אפילו ביום השלושים, יפדוהו למרות שהוא עדיין ערל, כמו הבכורות במדבר שנפדו למרות שלא מלו, וגם כדי שזכות מצוות הפדיון תסייע לתינוק להתרפא.

לגפדיון ילד מאומץ

לדיח. ילד מאומץ או ילד שאביו אינו לפנינו אך ידוע שהוא חייב בפדיון הבן, יש סוברים שבית דין יכול לפדותו. ויש סוברים שמצוות פדיון הבן מוטלת רק על האב וכשאינו נמצא, רק הבן יכול לפדות את עצמו לאחר שיגדל, ויתלו לו טס של כסף, שכתוב בו 'בן כהן' וכדומה, על צווארו לזיכרון כדי שיידע שהוא צריך לפדות את עצמו לכשיגדל. למעשה, על בית הדין לפדות את הקטן בברכה אך בלי שם ומלכות, וכשיגדל יפדה את עצמו שוב מספק, בברכה בלי שם ומלכות, ויש שהכריעו למעשה שאפשר לפדותו בברכה ושכן המנהג.

להיט. מי שיש ספק אם הוא חייב בפדיון הבן – פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה. ויש מי שכתב שדווקא כשספק אם הוא בכור – פטור, אך אם ידוע שהוא בכור אלא שיש ספק שמא אביו כהן או לוי או שמא אמו בת כהן או בת לוי, חייב בפדיון ללא ברכה.

לוכ. בן לויה שאמו נתעברה מגוי פטור מפדיון. לעומת זאת, בן כהנת שנתעברה מגוי, חייב בפדיון, כיוון שאמו נתחללה מן הכהונה בבעילת הגוי, ויפדה את עצמו כשיגדל.

לזפדיון הבן לתינוק שנולד לאישה בעלת שני רחמים

לחכא. אישה שיש לה שני רחמים, ולאחר שנולדו לה ילדים שהתפתחו ברחם אחד, נולד לה בן שהתפתח ברחם האחר, אף על פי שהוא פטר רחם מהרחם השני, אין חייבים בפדיונו.

לטהתייחסות לפדיון הבן לילד שאין ידוע מי אביו ולילד שנולד מתרומת זרע הובאה לעיל בכרך השני, פרק נה – 'תרומת זרע', בפִּסקה 'פדיון הבן', עמ' 454–456.

מהתייחסות לפדיון הבן לילד שנולד מהזרעה מלאכותית הובאה שם, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI), עמ' 297, הלכה ט.

מאהתייחסות לפדיון הבן לילד שנולד מהפריה חוץ גופית הובאה שם, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF), עמ' 338, הלכות ד-ה.

מבהתייחסות לפדיון הבן לילד שנולד מתרומת ביצית הובאה שם, פרק נב – 'תרומת ביצית', בפִּסקה 'פדיון הבן', עמ' 399–400, הלכות ל-לא.

מגהתייחסות לפדיון הבן לילד שנולד מפונדקאות הובאה שם, פרק נג – 'פונדקאות', בפִּסקה 'פדיון הבן', עמ' 411, הלכה כ.