ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק אחד עשר; הנקה, ברית מילה ופדיון הבן 74

בבפרק שלפנינו לא יובאו כל הלכות מילה אלא רק התייחסות למצבים מורכבים ושאלות מיוחדות בהקשר למילה.

גוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. בראשית יז, ט-יא

דוּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. ויקרא יב, ג

המילה בשבת

ומילה גופה, דברי הכל דוחה שבת, מנלן? ... אמר קרא – "בַיּוֹם" – אפילו בשבת. שבת קלב, א

זעושים כל צרכי מילה בשבת; מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליו כמון. מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת. אנדרוגינוס, ונולד בין השמשות, ונולד כשהוא מהול, ויוצא דופן, וכותית שילדה ואחר כך נתגיירה, ומי שיש לו שתי ערלות, אין מילתן דוחה שבת. שלחן ערוך, אורח חיים, סימן שלא, א, ד-ה

חא. מילה בזמנה דוחה שבת ויום טוב. מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ואת יום טוב, ואפילו יום טוב שני של גלויות אינה דוחה.

טב. יוצא דופן – מי שנולד בניתוח קיסרי, אף על פי שנימול ביום השמיני, אין מילתו דוחה שבת או יום טוב. אם חלה מילתו ביום טוב שני של גלויות, יש אומרים שמילתו דוחה יום טוב שני של גלויות ואינה דוחה יום שני של ראש השנה, ויש אומרים שאינה דוחה יום טוב שני של גלויות.

יג. הנולד במלקחיים או בוואקום מילתו דוחה שבת.

יאהתייחסות למילה בשבת של בן שנולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית, הובאה לעיל, בכרך השני, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', בפִּסקה 'מילה ופדיון הבן', עמ' 296. התייחסות למילת בן שנולד כתוצאה מהפריה חוץ גופית הובאה שם, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', בפִּסקה 'מילה ופדיון הבן', עמ' 338.

יבד. כאשר ברית המילה חלה בשבת, ויש חשש לחילול שבת עקב כך, יש שהורו שאין לבטל משום כך קיום מילה בזמנה, ויש מי שהורה לדחות את ברית המילה ליום חול כדי למנוע את חילול השבת. ויש מי שחילק, שאם המילה עצמה כרוכה בחילול שבת בהבאת התינוק וכדומה, אין למול בשבת, ואם חילול השבת הוא סביב המילה, כגון שהמוזמנים מגיעים ברכב, הכל לפי ראות עיני המורה. למעשה עדיף למול בשבת במסגרת משפחתית מצומצמת, כדי להימנע מחילול השבת, ולקיים למחרת או בהמשך השבוע מסיבה משפחתית מורחבת.

יגמנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת? שנאמר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד, כה). משנה, שבת פרק ט, ג (בבלי, פו, א)

ידה. מילה דחויה ביום חמישי או ביום שישי – יש שכתבו שאין למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי, כדי שלא יגיע היום השלישי למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת, או מפני צער המילה, שלא לגרום בשבת צער לנימול. ויש מי שהוסיפו שמסיבות כאלה גם אין למול מילה שלא בזמנה ביום שישי. לעומת זאת, יש שכתבו שמותר וצריך למול מילה שלא בזמנה גם סמוך לשבת, דהיינו בימים חמישי ושישי, כיוון שלצורך מצווה אין נמנעים מלעשות בימים חמישי ושישי פעולה שעלולה לגרום לחילול שבת. וכן כיום, שאין מקפידים על רחיצת הקטן במים חמים דווקא בימים הסמוכים לאחר מילתו, החשש שיצטרכו להגיע לחילול שבת נמוך מאוד. למעשה, מנהג הספרדים ומקצת האשכנזים שלא למול מילה שלא בזמנה סמוך לשבת, ואילו מנהג רוב האשכנזים שלא לחשוש לכך ולמול גם סמוך לשבת.

טוספק אימתי נולד

טזקטן נימול לשמונה ולתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר, לא פחות ולא יותר. הא כיצד? כדרכו – לשמונה, נולד לבין השמשות – נימול לתשעה, בין השמשות של ערב שבת – נימול לעשרה, יום טוב לאחר השבת – נימול לאחד עשר, שני ימים של ראש השנה – נימול לשנים עשר. משנה, שבת פרק יט, ה (בבלי, קלז, א)

יזו. רגע הלידה הקובע לעניין מילה הוא יציאת פדחתו של הוולד. פירוט הובא לעיל, פרק סד – 'לידה', בפִסקה 'הגדרת רגע הלידה', עמ' 191, הלכה ‎ד. ואם שמעו את הוולד בוכה ברחם אמו, נחשב כאילו כבר נולד.

יחז. כאשר יש ספק לגבי רגע הלידה המדויק, כגון שהתינוק נולד בין השמשות, המילה נדחית ליום שלמחרת, משום שאפשר למול אחרי היום השמיני אך אי אפשר למול קודם היום השמיני. אם היום שלמחרת הוא יום שאין מלים בו מילה שלא בזמנה, כגון שבת ויום טוב, הברית נדחית ליום החול הראשון שלאחר מכן.

יטח. זמן בין השמשות שנחשב כספק מתחיל מהשקיעה ומסתיים ביציאת שלושה כוכבים בינוניים. נחלקו הפוסקים מתי בדיוק הוא זמן יציאת שלושה כוכבים בינוניים בארץ ישראל לעניין ברית מילה – שבע עשרה דקות אחרי השקיעה; או שהמנהג המקובל בארץ הוא עשרים וחמש דקות אחרי השקיעה; או עשרים ושבע דקות אחרי השקיעה; או שלושים ושתיים דקות אחרי השקיעה, או שלושים וחמש דקות אחרי השקיעה. למעשה, אם ידוע הזמן המדויק של יציאת ראש התינוק, והוא נולד עשרים דקות אחרי השקיעה בליל שבת, למקלים למול בשבת יש על מה לסמוך.

כמילת תינוק חולה

כאבפיסקאות הבאות תובאנה דוגמאות מעשיות שונות למקרים שבהם אפשר למול בזמן, מקרים שבהם יש להמתין עד שהתינוק יבריא ומקרים שבהם יש להמתין שבעה ימים מעת שהתינוק נתרפא. למעשה, יש להתייעץ עם רופא מומחה ועם פוסק הלכה, בפרט במקרים גבוליים.

כבאמר שמואל: חלצתו חמה, נותנין לו כל שבעה להברותו. שבת קלז, א

כגחלצתו חמה – נשלף ממנו החולי ויצא מגופו. רש"י שם

כדחולה אין מלין אותו עד שיבריא, ומונין לו מעת שיבריא מחוליו שבעה ימים מעת לעת ואחר כך מלין אותו. במה דברים אמורים, בשחלצתו חמה וכיוצא בחולי זה, אבל אם כאבו לו עיניו בעת שיפתחו עיניו וירפאו, מלין אותו מיד, וכן כל כיוצא בזה... אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל. ואפשר למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מילה, פרק א, טז; יח

כהט. אין מלין תינוק חולה עד שיבריא, מחשש פיקוח נפש, וממתינים שבעה ימים מעת לעת מזמן שנתרפא. ודווקא כשחלה בכל גופו, אבל אם חלה באבר אחד בלבד, מלים אותו מיד לאחר שיבריא.

כוי. להלן תובאנה דוגמאות לסוגי מחלות של 'חולה בכל גופו' שצריך להמתין שבעה ימים לאחר החלמת התינוק:

כז1. מום לב – תינוק שנולד עם מום לב והוא 'כחול', אסור למולו עד אחרי שינותח ויבריא, ויעברו שבעה ימים מעת שהחלים.

כח2. מיעוט דם (אנמיה – Anemia) – אסור למול תינוק שסובל ממיעוט דם, ואם הוא נזקק לטיפול רפואי או שהמחסור בדם עלול לסכן אותו, אין למולו עד שיעברו שבעה ימים מזמן שהבריא. אך אם התינוק לא נזקק לשום טיפול וגם לא נשקפת לו שום סכנה אלא הבריא מאליו, מלים אותו מיד אחרי שהבריא, כל זמן שסיבת המחסור לא היה בה משום ספק פיקוח נפש.

כט3. חום – תינוק שיש לו חום גבוה צריכים להמתין שבוע ימים לאחר שיבריא וחומו ירד. נחלקו פוסקי דורנו מה נחשב חום גבוה לעניין זה – יש אומרים 38 מעלות חום, אך בין 37.5 מעלות ל-38 מעלות יש להמתין לירידת החום, וכשחומו ירד – אפשר למול אותו מיד. ויש מי שכתב שכבר מחום של 37.5 מעלות יש להמתין שבעה ימים מהזמן שבו ירד החום. ויש מי שכתב שאפילו אם החום נמוך מ-37.5, יש להמתין שבעה ימים מזמן שירד החום לגמרי אלא אם כן הרופא קבע שעליית החום נבעה מגורם חיצוני, כגון מזג אוויר חם או התייבשות קלה ולא ממחלה.

ל4. מחלה שמחייבת טיפול תרופתי – תינוק שמוגדר כחולה בכל גופו ומקבל טיפול תרופתי שיש להמשיך בו גם לאחר שיבריא, כגון שחלה בזיהום בדרכי השתן ויש לו חום גבוה, וקיבל אנטיביוטיקה והבריא אחרי כמה ימים אך הוא צריך להמשיך ולקבל אנטיביוטיקה, אם התינוק מרגיש טוב ואין סימנים של המחלה, והרופאים מאשרים זאת, מונים את שבעת הימים מהזמן שהחלים כדי למולו, ואין צורך להמתין שבעה ימים מגמר הטיפול.

לאיא. להלן תובאנה דוגמאות לסוגי מחלות של 'חלה באחד מאבריו' שמלים אותו מיד לאחר שהחלים:

לב1. נשברה רגלו – תינוק שבעת לידתו נשברה רגלו, והרופא חבש אותה מיד, אם אין לתינוק כאבים והוא הולך ומתחזק כראוי, ולדעת הרופאים אפשר למולו, אין להמתין שבעה ימים אלא יש למולו מיד לכשיבריא, כיוון שאין כאן מחלה של כל הגוף אלא רק של אבר אחד.

לג2. מחלות עיניים – כאב עיניים נחשב לחולי באחד מאבריו של התינוק, ומלים אותו מיד לכשיתרפא. ודווקא בכאב מועט, אבל אם יש לו כאב גדול ממתינים לו שבעה ימים מעת שיבריא. למעשה, לגבי תינוק שסובל מדלקת עיניים, אם הרופא קובע אחרי בדיקה מדוקדקת שהדלקת נובעת רק מגורם חיצוני ולא מזיהום חיידקי, יש לסמוך על דבריו ולא להצריך שבעה ימים מיום שנתרפא. ויש מי שהקל עוד יותר, שכשיש דלקת כימית בעין שלא נגרמה על ידי חיידקים, ועל פי הבדיקות אין בה חשש מחלה, ונראה שהתינוק מתנהג כרגיל ללא כל שינוי בתיאבון ובבכי ובשאר הסימנים הרגילים אצל תינוק, אין להמתין אפילו להחלמה ויש לקיים את המצוה בשעתה. וכן הקל בדלקת שנובעת מזיהום חיידקי, שאם לדעת הרופא יש כאן רק מקצת חולי וכאב מועט, יש למול את התינוק מיד כשיבריא לגמרי.

לד3. סתימה בצינור הדמעות – יש להמתין עד שהתינוק יתרפא, אך אין חובה להמתין שבעה ימים לאחר שנתרפא.

לה4. לידת מלקחיים או לידת ואקום – תינוק שבעקבות לידת מלקחיים או לידת ואקום נשאר עם נפיחויות בראש:

לו• אם הנפיחויות שטחיות, הן אמורות לחלוף תוך כמה ימים, ואם אין התנגדות מצד הרופאים, יש למולו מיד.

לז• אם הנפיחויות הן בשכבה עמוקה יותר, הן אמורות לחלוף רק לאחר חודש או חודשיים, ובמקרים כאלה יש למולו רק לאחר שיבריא.

לח• אם הרופא קובע שאין בנפיחויות שבשכבה העמוקה משום חולי, ולהערכתו לא תהא למילה כל השפעה לרעה על המום הזמני הזה, וגם אין לתינוק צער מחמת סיבה אחרת שגרמה לו הנפיחות, יש למולו בזמן.

לט• אם במהלך הלידה היה צורך למשוך יד או רגל של התינוק החוצה או לדחוף אותם פנימה ומחמת זה נגרם חוסר תנועתיות זמני, בייחוד של היד, יש למולו בזמן.

מהתייחסות למילת תינוק שנולד במשקל נמוך תובא להלן, עמ' 350, הלכות ‎כג-‎כד.

מאיב. להלן תובאנה דוגמאות לפגמים שאינם מעכבים את המילה ולכן מבצעים אותה בזמנה:

מב1. פגם בשפה / חיך שסוע – תינוק שנולד עם פגם בשפה העליונה שאינו יכול לינוק בעצמו ויש צורך להשקותו, אין לדחות את המילה משום כך אם הוא בריא כשאר התינוקות.

מג2. רגל עקומה – תינוק שנולד כשרגלו עקומה מחמת יציאת פרק הירך ממקומו, וצריך לגבס אותו בגבס כדי להחזירו למקומו. ברוב המקרים היום הטיפול נעשה על ידי החזקת הפרק במקומו בעזרת רתמה מיוחדת, ורק במקרים נדירים יש צורך לנתח את התינוק. אין דחיפות לטפל בבעיה זו, ודחייה, אפילו של כמה שבועות, לא אמורה לגרום כל נזק לתינוק. במקרה כזה צריך למול את התינוק ביום השמיני.

מדצהבת היילוד

מהאמר רבי נתן... פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שייפול בו דמו. והמתינה לו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו 'נתן הבבלי' על שמי. שבת קלד, א

מורקע רפואי

מזתינוקות רבים נולדים עם צהבת היילוד. מבחינה רפואית אפשר לחלק את צהבת היילוד לשני סוגים – צהבת פיזיולוגית וצהבת פתולוגית (חולנית).

מחצהבת פיזיולוגית היא מצב טבעי, שנוצר בעקבות הצטברות של בילירובין (Bilirubin), שהוא אחד מתוצרי הפירוק של כדוריות הדם האדומות, וכדי להפריש אותו מהגוף הכבד צריך לבצע בו שינוי מתאים. כאשר הבילירובין אינו מתפנה מהגוף ורמתו בדם עולה, הוא שוקע בעור והופך את צבע העור לצהוב.

מטבאופן טבעי יש ליילוד רמות גבוהות יותר של בילירובין מאשר למבוגר עקב שתי סיבות עיקריות:

נ1. ליילוד יש כמות גדולה יותר של כדוריות דם אדומות והן מתפרקות יותר.

נא2. הכבד של היילוד אינו בשל כל צרכו כדי לטפל בעודפי הבילירובין.

נבצהבת כזאת נמשכת בדרך כלל ימים אחדים והיא חולפת מאליה.

נגצהבת חולנית שאינה פיזיולוגית מתאפיינת בנתונים הבאים – היא מופיעה בתוך יממה מהלידה, ערכי הבילירובין עולים בקצב גבוה, רמת הבילירובין ממשיכה לעלות כעבור שבוע, יש עדות למחלה או הפרעה נוספת. במקרים כאלה קיימת סכנה של פגיעה מוחית ביילוד.

נדבמקרים שבהם הצהבת אינה חולפת מאליה והיא מגיעה לערכים גבוהים יחסית, אפשר לטפל ביילוד טיפול באור (פוטותרפיה – Phototherapy). דהיינו, היילוד מושכב לכמה שעות באינקובטור שבחלקו העליון מורכבות נורות מיוחדות המאירות באור כחול שמסייע לגוף לשנות את הבילירובין כמו פעולת הכבד. במקרים חמורים במיוחד צריך לטפל באמצעות החלפת דם היילוד כדי למנוע נזק מוחי, וכן לברר את סיבת הצהבת.

נההלכות

נויג. תינוק שנראה צהוב, יש שכתבו שאין למולו כלל כל עוד הוא נראה צהוב אפילו בחלק מגופו גם אם הרופאים אומרים שאין סכנה למולו. ויש מי שכתב שאין למולו כל עוד הצהבת נראית ברוב הגוף ואפילו אם היא הולכת ופוחתת, והרופאים אומרים שאין סכנה למולו. אך אם הצהבת חלפה מרוב הגוף, אפשר למולו לאחר חוות דעת רפואית שמתירה זאת. ויש מי שהורה שכיוון שלדעת הרופאים בימינו אין סכנה למול תינוק אפילו אם הוא צהוב ממש, אפשר למולו כשהרופאים מאפשרים זאת. למעשה, מוהלים רבים כיום נוהגים למול אם בדיקת הדם מראה שרמת הבילירובין בדם נמוכה מ-12 . דעות נוספות מובאות בהערה.

נזיד. אם דחו את הברית כתוצאה מצהבת פיזיולוגית, אפשר למול מיד כשהיילוד מבריא ואין צורך להמתין שבעה ימים. ויש שהורו שאם רמת הבילירובין הגיעה ל-18 יש להמתין שבעה ימים מזמן שירדה כדי למולו, אפילו אם לא הוצרך לטיפול.

נחטו. אם היילוד הושם באינקובטור לצורך טיפול בפוטותרפיה, יש מי שהורה שאין צורך להמתין שבעה ימים אם היה יכול להבריא גם ללא הטיפול. ויש מי שהורה שאם רמת הבילירובין עלתה מעל 18 וגם טיפלו בו בפוטותרפיה, יש להמתין שבעה ימים.

נטטז. אם בוצעה החלפת דם אצל התינוק מחמת הצהבת, אין למולו עד שיבריא לגמרי מהצהבת, וממתינים שבעה ימים לאחר שהחלים כדי למולו. כמו כן, כשמדובר בצהבת פתולוגית, יש להמתין שבעה ימים לאחר שנתרפא.

סהיפוספדיאס (Hypospadias) ואפיספדיאס (Epispadias)

סאהיפוספדיאס ואפיספדיאס הם מומים במיקום פתח השופכה. היפוספדיאס הוא מצב שבו פתח השופכה נמצא בחלקו התחתון של אבר הזכר במקום בקצהו, ואפיספדיאס הוא מצב שבו פתח השופכה נמצא בחלקו העליון של אבר הזכר במקום בקצהו. בשני המקרים מדובר בהתפתחות לא תקינה ולא שלמה של צינור השתן. בשני המקרים אין פגיעה בפוריות עצמה (יצור הזרע תקין) או בזקפה או במנגנון מתן השתן.

סבהבעיות הן:

סג1. בעיה קוסמטית.

סד2. קושי ללמד את הילד לתת שתן בעמידה – זרם השתן לא יוצא ישר קדימה.

סה3. אם מיקום פתח אבר הזכר קרוב מאוד לבסיס האבר – בזמן יציאת הזרע הוא יישפך החוצה, כולו או חלקו, ולא ייכנס לנרתיק.

סובמקרים רבים יש קשר בין מומים שונים בגוף. אם יש מום מסוים – יש סבירות גבוהה שקיים גם מום אחר.

סזהיפוספדיאס – יכול להופיע כפגם יחיד או בצרוף של עקמת הפין. אפיספדיאס – בא לעתים קרובות עם פגם קשה ביצירת שלפוחית השתן – אקסטרופיה.

סחעל מנת שהתינוק יוכל להטיל שתן, ולכשיגדל – יוכל להזריע כראוי, צריך בחלק מהמקרים להסיט את הפתח למקומו הרגיל בקדמת האבר, ולעתים יש גם צורך לתקן את עקמת הפין שמתלווה לכך. אם מתקנים – לרוב מתקנים את שני המומים באותו ניתוח.

סטניתוח פלסטי כזה מתבצע לא לפני גיל שנה, ומשתמשים בו בעור הערלה כדי לתקן את מקום הפתח, וממילא אין אפשרות לבצע את המילה כדינה ביום השמיני, כי אם תוסר כל הערלה בברית, אי אפשר יהיה לתקן את מומו של התינוק בעתיד על ידי שימוש בעור הערלה. אם המום לא יתוקן כראוי הוא עלול במקרים מסוימים להיתקל בקשיים לקיים פרייה ורבייה כדרך כל הארץ. יש מקרים שמיקום הפתח אינו מעכב נתינת שתן כיאות וגם לא אמור לפגוע בפוריות ואז יש מקום לדון האם כדאי לבצע ניתוח לתיקון קוסמטי של המום.

עיז. כשנולד תינוק עם היפוספדיאס או עם אפיספדיאס, צריך לברר היטב את חומרת המום והאם אכן יש צורך רפואי אמיתי לתיקון ניתוחי של המום או שמא המום גבולי. לדוגמה, אם הפתח נמצא בעטרה אלא שאינו בקצה העטרה אלא מעט מתחתיה או מעליה, ייתכן שאין צורך בניתוח, או שהצורך בניתוח הוא קוסמטי בלבד. למעשה יש להתייעץ עם רופא מומחה שמכיר את חשיבותה של ברית המילה ועם מוהל, שהם בעלי ניסיון בטיפול במומים כאלה, ולשאול שאלת חכם.

עאיח. אם מתברר שיש צורך בניתוח ועל פי חוות הדעת הרפואית ביצוע ברית מילה בזמנה ימנע את האפשרות לתקן את המום בניתוח עתידי, או יקשה על קיום ניתוח כזה, מותר לדחות את ביצוע ברית המילה כדי לאפשר את הניתוח העתידי. במקרה זה אין לבצע ברית חלקית לפני הניתוח, כיוון שברית כזאת לא נחשבת מבחינה הלכתית ויש בה חבלה שלא לצורך וצער לתינוק.

עביט. במקרים כאלה ברית המילה מתבצעת תוך כדי הניתוח. צריך שמוהל ישתתף בניתוח והוא יעשה את גילוי העטרה ויברך. אם הדבר אינו אפשרי, יעשה זאת כירורג יהודי, ורצוי שיהיה שומר מצוות. אם גם זה לא מתאפשר, בדיעבד יעשו הטפת דם ברית אחרי שיחלים מהניתוח.

עגכ. אם נקב האבר סתום (Meatal Stenosis), וצריכים לנתח את התינוק כדי לרפאותו, התינוק נחשב כחולה כל זמן שהנקב סתום.

עדמילת תינוק נוטה למות

עהכא. תינוק שמוגדר כטרֵפה, אם לדעת רופאים מומחים ביצוע ברית המילה לא תסכן אותו, יש למולו בזמנו, ואפילו בשבת, ויש שהסתפקו האם מילתו דוחה שבת. ויש מי שהורה שלמעשה אין למול יילוד נוטה למות כיוון שהוא חולה מסוכן.

עומילת פג

עזכב. אין למול פג מיד עם הוצאתו מהאינקובטור, אלא יש להמתין שבעה ימים מזמן שהוצא מהאינקובטור, כדין תינוק חולה. כיוון שהיה צורך להכניסו לאינקובטור לשם התאוששות, הוא נחשב לחולה בכל גופו. והוא הדין אם נולד בזמנו והיה צורך להכניסו לאינקובטור, שצריך להמתין שבעה ימים מעת שהוציאוהו משם. התייחסות לתינוק חולה צהבת שאינו פג שהוכנס לאינקובטור כדי לקבל טיפול באור, הובאה לעיל, הלכה ‎טו.

עחכג. לעומת הפג, תינוק שנולד בזמנו במשקל לידה נמוך, ולא היה צורך להכניסו לאינקובטור, אין צורך להמתין שבעה ימים מאז שהגיע למשקל הראוי, אלא אפשר למולו מיד, כיוון שתינוק כזה לא נחשב חולה אלא יש לגביו חשש בעלמא שמא לא יוכל לסבול את צער המילה, אבל באמת הוא בריא.

עטכד. תינוק במשקל נמוך שהוכנס לאינקובטור עקב צורך רפואי, יש מי שכתב להמתין שבעה ימים מעת שיגיע למשקל התקין גם אם עברו יותר משבעה ימים מאז שהוצא מהאינקובטור.

פמילת תינוק שסובל מדממת (המופיליה)

פאתניא: מלה הראשון ומת, שני ומת – שלישי לא תמול... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי, שמלה ראשונה ומת, שנייה ומת, שלישית ומת, רביעית – באת לפני רבן שמעון בן גמליאל, אמר לה: אל תמולי.... הא קא משמע לן, דאחיות מחזקות. יבמות סד, ב

פבמחלת הדממת (המופיליה Haemophilia – אי קרישת הדם) – המחלה לא מאפשרת קרישה תקינה של הדם.

פגהסבר – לאחר פציעה או חתך בגוף מתרחשת בגוף פעולה טבעית של קרישת הדם, ואחראים לה בגוף חלבונים שנקראים 'פקטורים של הקרישה'. הם מופעלים ברצף כאשר כל פקטור מפעיל את הפקטור הבא בתור עד ליצירת קריש הדם הסופי בחלק הגוף שנזקק לו. חוסר באחד הפקטורים גורם לאי הפעלת הפקטור הבא אחריו וממילא לאי יצירת קריש הדם. לחולי המופיליה חסר אחד הפקטורים, על פי סוג ההמופיליה, ולכן יש להם נטייה לדימומים, בעיקר דימומים פנימיים. לשם תיקון המצב הם זקוקים לעירויים חוזרים של הפקטור החסר אצלם. מדובר במחלה גנטית שעוברת בתורשה על גבי כרומוזום ה-X ולכן היא פוגעת בזכרים בלבד. המחלה עוברת לבנים על ידי האימהות, שאינן חולות בה, אך הן נשאיות שלה.

פדהמחלה מוכרת ברפואה רק כמאתיים שנה, אך מסתבר שחז"ל כבר ידעו עליה וגם תיארו אותה כמחלה שעוברת רק מהאם ולא מהאב. מכיוון שתינוק עם מחלה כזאת עלול לדמם למוות מכל חתך קל, מסוכן למול אותו. היום אפשר לטפל בתינוק כזה לפני המילה ולתת לו באופן זמני את הגורם החסר לו, ואז אפשר למול אותו. כשרוצים למול תינוק כזה, מזליפים לווריד את התרופה שמכילה את גורם הקרישה שחסר לתינוק. כיוון שטווח הפעולה של התרופה קצר, יש להזריק לתינוק את החומר פעמיים ביום במשך שלושה ימים לפחות אחרי הברית.

פההלכות

פוכה. בעבר אסור היה למול תינוק חולה המופיליה. כיום יש אפשרות למול תינוק כזה מבלי לסכנו, ולכן יש למולו לאחר טיפול רפואי מתאים על פי הוראות הצוות הרפואי.

פזכו. אין להשתמש בקרני לייזר כדי למול תינוק חולה בהמופיליה, כיוון שהגדרת המילה היא פעולת חיתוך שמוציאה דם, וכן מפני שהיא צריכה להיעשות ביד או בסכין על ידי המוהל ולא באמצעות סם או גורם אחר שלא בא מכוחו של המוהל. ויש שכתבו שבמקום שאין אפשרות אחרת למול תינוק כזה, אפשר למולו באמצעות קרני לייזר ולא יברכו 'על המילה'.

פחאם היום השמיני ללידתו של תינוק חולה בהמופיליה חל בשבת, יש בעייה למול אותו מפני שלא רצוי להכניס את העירוי לפני שבת, מחשש לזיהום, וגם אסור להכניס את העירוי בשבת על ידי יהודי, כיוון שזריקה תוך ורידית אסורה מן התורה, ומכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת.

פטכז. אין מלים תינוק חולה המופיליה בשבת, כיוון שאסור להכניס את העירוי לעצירת הדימום בשבת. אם יש רופא גוי אפשר לבקש ממנו להכניס את העירוי לווריד של התינוק כשעה לפני הברית, ודרכו יזריקו את החומר לאחר מכן, וכך אפשר יהיה למול תינוק כזה בשבת.

צפרטים נוספים הקשורים לברית המילה

צאכח. אין להשתמש במכשיר הנקרא "מגן קלמפ" לצורך ברית מילה, מכיוון שאין לשנות את אופן המצווה ממה שעשו מעולם וכן מפני שהדבר גורם סבל לתינוק. ויש שכתבו שאם מלו באופן כזה יש חשש שהמילה אינה כשרה, מכיוון שלא יוצא דם ואין פריעה בידיים ומבטלים את המציצה, ואף אם בעלי הברית מתנים את ביצוע ברית המילה בשימוש במכשיר כזה, עדיף לסרב ולא לבצע מילה במכשיר, תהיינה תוצאות הסירוב אשר תהיינה.

צבכט. מציצה נעשית בפה דווקא. אך במקום שיש חשש של העברת מחלה זיהומית מהמוהל לתינוק או מהתינוק למוהל, כגון איידס, פוסקים רבים כתבו לבצע את המציצה באופן אחר, כגון דרך כלי זכוכית.

צגל. מחלת ההרפס (Herpes) – אסור למוהל שהוא נשא להרפס לבצע מציצה בפה. איסור זה קיים אפילו אם יש רק חשש שהוא נשא להרפס, כגון שתינוק שמל בעבר חלה בהרפס סמוך לאחר המילה, וגם אם אין לו כעת פצע בפה. במקרים כאלה הוא חייב לתת לאדם אחר, כגון אביו של הנימול, לעשות את המציצה בפה, או שיעשה אותה דרך זכוכית. הסבר – הדבקת התינוק בנגיף ההרפס אינה תלויה בקיומו של פצע בפיו של המוהל, כיוון שהנגיף מופרש לרוק בזמנים לא קבועים, ואי אפשר לדעת מראש מתי ימצא הנגיף בפיו של המוהל וידביק את התינוק. אמנם מוהל שלא ידוע אצלו על חשש כזה אינו בחזקת נשא או חשש נשא לנגיף ההרפס, מכיוון שמדובר בחשש רחוק מאוד לסיכון.

צדקריאת שם לתינוק

צהוַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. בראשית כא, ג-ד

צוחלק מהמגע הנפשי וקשירת קשר בין הורה לבנו הוא בעצם מתן השם. נראה לי, וזה הוכח, כי הענקת שם מייחדת את האדם וגורמת לו להיות 'בני' או 'בתי'. כל איש מתייחס לאדם שיש לו שם בדרך אחרת. לצערנו, אם קיים מצב רפואי המצדיק דחיית הברית וכתוצאה מכך אין קוראים ליילוד בשם, אנו מוסיפים בכך לבעיה הרפואית גורם נוסף העלול לפגוע בתינוק וזאת על ידי החלשת הקשר בין האם לתינוק. לעתים שהותם של תינוקות חסרי שם אלה ממושכת ביותר... ולכן, לדעתי, במקרים של דחיית הברית צריך לשקול פסיקה לפיה מותר ומחויב לתת שם לתינוק כדי להדק את הקשר בין התינוק לבין משפחתו. פרופ' ארתור אידלמן, ספר אסיא, כרך ד, עמ' 235-234

צזמסקנת הדברים: צרכים פסיכולוגיים המשפיעים על התפתחות התינוק מוכרים בהלכה כגורמים בעלי השלכות מעשיות. ולכן אם הניסיון מראה שעיכוב בקריאת שם משפיע על התפתחותו התקינה או על בריאותו של העולל – הרי שמצב כזה יכול להוות סיבה הלכתית להקדמת שם הקריאה. הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'הקדמת קריאת שם היילוד', רפואה, מציאות והלכה, סימן יד, עמ' 163

צחלא. קוראים שם לילד בזמן הברית כדי שקריאת השם תחול בקדושה, ואין להתחיל לקרוא בשמו לפני כן, אבל מותר לפרסם את שמו קודם לכן.

צטלב. כאשר התינוק חולה והברית נדחית מחמת מחלתו, אם הברית תידחה בשבועיים או יותר, יש לתת לו שם לפני הברית. מוטב לקרוא לו בשם בשעת קריאת התורה, כמו שנוהגים לתת שם לבת.

קמילת ילד מאומץ

קאלג. ככלל, אבי הבן מברך בזמן הברית את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", כיוון שהחובה למול את הבן מוטלת על האב. כאשר מלים ילד ללא נוכחות אביו, כגון שהוא מאומץ, יש סוברים שאין לברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" כלל, ויש סוברים שהסנדק מברך את הברכה, וכן מנהג האשכנזים. לפי מנהג הספרדים, יש מי שהורה שכך המנהג בירושלים, אך בשאר מקומות אין לברך משום ספק ברכות להקל. ויש מי שהורה שבברית של ילד מאומץ, האב המאמץ יברך, כיוון שהוא מקבל על עצמו את עול חינוכו וגידולו של הילד.

קבלד. ברכת "שהחיינו" – בארץ ישראל נהגו שהאב מברך "שהחיינו" גם כשאינו המוהל. כאשר האב אינו נמצא, כגון במקרה של אימוץ, או כשלא ידוע מי אביו, יש מי שכתב שהמוהל יברך "שהחיינו", ועדיף לכוון על פרי חדש. ויש שכתבו שאין לברך כלל "שהחיינו".

קגהתייחסות להשתתפות במילת ילד שנולד מתרומת זרע לרווקה, הובאה לעיל בכרך השני, פרק נה – 'תרומת זרע', עמ' 441, הלכה כב.

קדהתייחסות למילת נפל או תינוק שנפטר קודם מילתו, הובאה לעיל, פרק סג – 'אובדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', בפִּסקה 'מילה ונתינת שם', עמ' 177