ספר פוע"ה — כרך שלישי; הריון ולידה, חלק אחד עשר; הנקה, ברית מילה ופדיון הבן 73

ברקע רפואי

געד היום לא נעשו מחקרים כוללים ומסודרים על השפעת צום ממושך, כדוגמת צום יום הכיפורים, על ההנקה. ממחקרים שנעשו על צומות קצרים יותר התברר שמצד אחד הצום משפיע על כמות החלב ואיכותו, אולם השפעה זו היא הפיכה וכמה שעות לאחר חידוש האכילה, המצב חוזר לקדמותו. מראיונות עם נשים מניקות שצמו ביום הכיפורים, עלו הנתונים הבאים:

ד• לעתים נשים מניקות נמצאות במתח וחרדה לקראת צום יום הכיפורים, והם משפיעים לרעה על כמות החלב.

ה• בדרך כלל אין ירידה בכמות החלב ביום הכיפורים עצמו, וגם התינוק לא מראה סימני סבל, אולם יש ירידה מסוימת בכמות החלב ביום שלאחר יום הכיפורים, ולעתים התינוקות בוכים יותר ביום שלמחרת הצום. אפשר להתגבר על כך באמצעות הגברת משך ותכיפות ההנקה ביום שלאחר הצום.

ו• לא ידוע על מקרים שבהם הצום גרם להפסקת ההנקה לחלוטין לנשים שהניקו הנקה מלאה או כמעט מלאה לפני הצום.

ז• נשים מניקות חשות חולשה ביום הכיפורים אך בדרך כלל לא מגיעות להתייבשות.

ח• ההמלצה לנשים מניקות לשתות הרבה ערב הצום גורמת לעתים לעודף של ייצור חלב ביום הכיפורים ולגודש.

טמניקה בצומות הקלים

יא. מניקות פטורות מהצומות הקלים, צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, שבעה עשר בתמוז. ויש מי שכתב שלא יתענו רק אם הן מצטערות הרבה. המנהג הוא שלא מתענות בצומות אלו כלל, ומכל מקום לא יאכלו כדי להתענג במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הוולד.

יאב. הגדרת המניקה לעניין זה היא עשרים וארבעה חודשים אחרי הלידה, כיוון שאבריה מתפרקים מחמת הלידה ואינה חוזרת לאיתנה עד עשרים וארבעה חודש, ואף אם אינה מניקה בפועל. ראה גם לעיל, פרק עא – 'הנקה', עמ' 318, הלכה ג. ויש שהורו שמי שהפסיקה להניק חייבת לצום ככל אישה, החל משלושים יום לאחר הלידה, כיוון שהדין של 'אבריה מתפרקים' נאמר רק לעניין קביעת וסתות ואין ללמוד ממנו לדברים אחרים.

יביום הכיפורים

יגעוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, א

ידג. ככלל, נשים מניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.

טוד. אם האישה יודעת או חוששת שעקב הצום לא תהיה לה כמות מספקת של חלב, יש שהורו שמותר לה לשתות, ותשתה שתייה מזינה לשיעורים, הפניה תובא להלן, ואין להתחשב באפשרות של הזנת התינוק בתחליפי חלב, לפי שחלב אֵם הוא עיקר מזונו של התינוק, ושינוי לתחליפים עלול לסכנו.

טזה. למעשה, יש לחלק בין תינוק שניזון מהנקה בלבד, שאמו תצום עד שתרגיש שחלבה מתמעט, ואז היא צריכה להתחיל לשתות לשיעורים עד שתרגיש שהיא חוזרת לאיתנה, לבין תינוק שבנוסף להנקה ניזון גם מתחליפי חלב או מזונות אחרים, שאז תמעט בהנקה באותו יום ותניק רק כדי למנוע גודש.

יזו. כמובן שאם מדובר בפג או בתינוק חולה, שלא ירצה לאכול אלא רק לינוק מאמו, ואם תתענה עלולה להיות סכנה ממשית לוולד – לא תתענה, ותשתה לשיעורים.

יחפירוט מעשי על שתייה לשיעורים ועל הדרכים שבהן שותים כשיש היתר או חיוב לשתות ביום הכיפורים, וכן על דרך ההכנה לצום, הובאו לעיל, פרק נט – 'צומות בהריון', בפִסקה 'יום הכיפורים – הוראות מעשיות', עמ' 63–65, ובנספח – 'הוראות מעשיות ליום הכיפורים לנשים בהריון ולמניקות', עמ' 72–73.

יטתשעה באב

כז. ככלל, מניקה לאחר שלושים יום מהלידה מתענה בתשעה באב.

כאח. אם המניקה חולה, אפילו במחלה שאין בה סכנה, אין לה להתענות בתשעה באב, ככל חולה שאין בו סכנה שפטור מלהתענות בתשעה באב.

כבט. אם התינוק חולה והתענית של אמו עלולה להזיק לו או שהאם חלשה ואין לה מספיק חלב להניקו – לא תצום.

כגי. תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, נשים מניקות פטורות מהצום, ויש סוברים שככלל הן חייבות לצום.

כדיא. אישה מניקה שצריכה לאכול בתשעה באב שחל ביום ראשון, צריכה להבדיל לפני אכילתה. אם היא צריכה לאכול בערב – תבדיל בערב, ואם צריכה לאכול בבוקר – תבדיל בבוקר. וטוב תעשה אם לא תבדיל על יין אלא על שאר משקים שמותר להבדיל עליהם או שתיתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות את יין ההבדלה. ואם אין משקה אחר להבדיל עליו, ואין קטן, תשתה מן היין כשיעור ולא יותר. ויש מי שכתב שאם אין קטן תבדיל על יין ותשתה אותו, ולא תבדיל על שאר משקים.

כהיב. בכל המקרים שהמניקה פטורה מן הצום, אין היא חייבת לפרוע את התענית לאחר מכן.

כויג. מניקה שצריכה לאכול בתשעה באב יכולה לאכול כדרכה, ואין עליה חיוב לאכול לשיעורים, אך לא תאכל מעדנים. ויש מי שהורה שחולה שהתירו לו לאכול יאכל לחם ומים בלבד, כדי להשתתף בצער על החורבן. ויש מי שהורה שהאישה המניקה תשתה בתשעה באב לשיעורים אם באופן זה יהיה לה מספיק חלב.

כזאכילת בשר בתשעת הימים

כחיד. מניקה יכולה לאכול בשר בתשעת הימים שבחודש אב, אם היא סובלת מחולשה, או אם היא זקוקה לכך לצורך ההנקה, או אם היא חוששת שחלבה יהיה רע לתינוק כשאינה אוכלת בשר.