ספר פוע"ה — כרך רביעי; גינקולוגיה, מחלות, חברה ומחקר, חלק ארבעה עשר; מחלות והשפעתן על פוריות ואישות 90

בחיי אישות – הקדמה רעיונית

גהערך העצמי של יחסי אישות

דעל פי ההשקפה היהודית יחסי אישות הם מצווה עצמאית, והם חשובים וחיוניים מצד עצמם גם ללא קשר לפוריות. ההגדרה ההלכתית לכך היא מצוות עונה שמחייבת יחסי אישות גם במצב שבו אי אפשר להרות כתוצאה מהם, כגון אצל אישה עקרה, זקנה, מניקה, או אישה הרה.

הקיום יחסי אישות כשאחד מבני הזוג חולה עשוי לקבל משמעות עמוקה אף יותר, כיוון שקִרבה אינטימית כזאת מסוגלת לתת לאדם החולה תחושות של אהבה, קִרבה ותמיכה, שהן חיוניות לכל אדם, ועוד יותר לאדם החולה. תמיכה ועידוד עשויים לחזק את האדם, לשפר את הרגשתו, וממילא גם לתת לו כוחות להתגבר על המחלה. יחסי אישות מעניקים רגשות חיוביים גם לבריא מבני הזוג, וממילא מתעצמת היכולת לתמוך בחולה. היחסים הבין זוגיים יכולים להישמר במתכונתם החיובית גם אל נוכח הקשיים הגדולים שהמחלה גורמת, ומתוך כל המכלול החיובי של קִרבה, עידוד ותמיכה עשויה לצמוח ברכה גדולה.

וברור לפי זה שמותר ומצווה לקיים יחסי אישות גם בזמן שאסור להרות וגם בזמן שיש קושי לקיים יחסי אישות, הן מפאת הצדדים הפיסיולוגיים של המחלה והטיפול בה, והן בגלל הצדדים הנפשיים של חוסר רצון או בושה.

זהתייחסות למניעת הריון עקב מחלת הסרטן הובאה לעיל, פרק פז – 'אונקולוגיה – סרטן אצל נשים', בפִּסקה 'מניעת הריון בזמן מחלת הסרטן', עמ' 78-77.

חגם במקרים שבהם אין אפשרות לקיים יחסי אישות ממש, קִרבה אינטימית היא חשובה ומשמעותית ביותר. נשיקה, ליטוף ומגע – חיוניים לאדם חולה שזקוק לתמיכה ואהבה.

טלקבל את עצמי כפי שאני

יפעמים רבות ביצוע משימות ומטלות שונות, שהצבנו לעצמנו כמטרה, מעניק לנו תחושה של שמחה וסיפוק, ואילו אי ביצוען עלול לעורר רגשות שליליים ובלתי נעימים. במקרים של מחלה, הנסיבות משתנות, ולמרות הרצון הגדול להמשיך בשגרת חיים טובה וראויה, עלינו להכיר בכך וללמוד לסלוח לעצמנו גם כאשר איננו מצליחים למלא אחר הציפיות שלנו במלואן. 'סליחה' עצמית כזאת היא חיונית ויש בכוחה למנוע רגשות של אכזבה או חוסר סיפוק.

יאאונס – רחמנא פטריה. בבא קמא כח, ב

יבעל פי תפיסת ההלכה, יש להתחשב באדם שמוגדר כאנוס, כלומר שאין באפשרותו לבצע פעולות מסוימות, ואין לדון אותו כפי שדנים אדם שנמצא במצב רגיל. הביטוי שחז"ל השתמשו בו הוא 'אונס – רחמנא פטריה', כלומר, במצבים של אונס, כשאי אפשר לקיים מצווה מסוימת, האדם לא נתבע על כך, וריבונו של עולם פוטר אותו מהתחייבות.

יגדוגמה לכך אפשר להביא מקיום יחסי אישות בפרט, ואינטימיות זוגית בכלל, שהם חיוניים לכל אדם הן מהצד הגופני והן מהצד הנפשי. לעיתים, עקב המחלה, נמנעת מבני הזוג האפשרות לקיים יחסי אישות במשך זמן מה, או שהם יכולים לקיים יחסי אישות חלקיים או שונים בהשוואה לעבר. מבחינת היהדות אל לו לאדם להתייסר או להצטער על מה שהוא אינו מסוגל לקיים, כי כאמור לעיל, 'אונס – רחמנא פטריה'. עם זאת, יש מקום לנסות ולקיים את מה שאפשר במצב הנתון, מתוך שאיפה להסתגל למצב החדש באופן המיטבי.

ידבמקרים של חולי, כאשר יחסי האישות אינם יכולים להתקיים כפי שהתקיימו לפני המחלה, יש ללמוד כיצד ההלכה מדריכה לנהוג, מתוך הנחה שקיום חלקי של המצווה, לאור הנסיבות, עדיף מהימנעות כוללת מיחסי אישות.

טואדם לא צריך לחוש שהוא פחות צדיק עקב ההקלות ההלכתיות שהוא נזקק להן לקיום יחסי אישות. אדם שחלה יכול לקיים יחסי אישות בהתאם למסוגלות שלו, מתוך מודעות והבנה שזה הכוח שניתן לו כעת מאת ריבונו של עולם, והוא אינו מצווה מעבר לכך.

טזגורמים שמעכבים קיום חיי אישות בזמן מחלה

יזכאב בחיי אישות עקב בעיות נרתיקיות

יחטיפולים שונים כנגד מחלת הסרטן, כגון ניתוח, טיפולים בקרינה, טיפולים כימיים או טיפול הורמונלי, עלולים להשפיע על מצב הנרתיק, ולגרום ליובש, היצרות הנרתיק, רירית דקה, כיבים ודלקות, כפי שיפורט להלן.

יטכאב עלול להפחית את הרצון לחיי אישות. לעיתים קרובות, תחושת הכאב בזמן קיום יחסי האישות עלולה לגרום לאישה לפַּחד מהכאב, להוביל למתח זוגי ולהימנעות לא רק מחיי אישות, אלא מחיים אינטימיים בכלל. לעיתים קרובות אפשר לטפל בגורמים לכאב, כפי שיפורט להלן, ובנוסף לכך, אפשר להשתמש במשככי כאבים לפני קיום יחסי אישות.

כבמצבים מסוימים, על אף הרצון לאפשר קיום חיי אישות מלאים, רמת הכאב אינה מאפשרת זאת. הדבר קיים בעיקר במצבים שבהם יש התכווצות בלתי רצונית של שרירי הנרתיק שנגרמת כתוצאה מחשש מפני כאב.

כאהלכות

כבא. במקרים שבהם אי אפשר לקיים יחסי אישות רגילים, כולל חדירה מלאה לנרתיק, בגלל כאב, יש מקום להתיר התקרבות אינטימית בין בני הזוג שכוללת שפיכה של הזרע בפתח הנרתיק, בחדירה קטנה ביותר.

כגב. במקרים שבהם אין שום אפשרות לבִּיאה באופן שתואר בהלכה הקודמת, ישאלו בני הזוג שאלת חכם האם עקב הנסיבות החריגות יש מקום להתיר להם חיי אישות 'שלא כדרכה', דהיינו ביאה בפי הטבעת, ואם אי אפשר גם באופן כזה, ישאלו שאלת חכם על 'ביאה דרך איברים', דהיינו קִרבה אינטימית ללא חדירה כלל, אף על פי שהיא עלולה לגרום להוצאת זרע.

כדלעיתים בני הזוג מסוגלים לקיים יחסי אישות, אולם עקב טיפולים מסוימים קשה לאישה לקיימם בתנוחה הרגילה. התייחסות הלכתית לקיום יחסי אישות בתנוחות שונות הובאה לעיל בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', עמ' 59, הלכות סג-סד, ובהערות 174–175.

כהיובש נרתיקי

כוהתופעה נגרמת עקב שינויים הורמונליים בגוף כתוצאה מהטיפולים, או עקב נטילת תרופות הורמונליות אנטי אסטרוגניות. אפשר לטפל בתופעה זו באמצעות מגוון מוצרים, כגון: ג'ל לחות אינטימי על בסיס מים, שמן שקדים ושמן נבט חיטה, שמסייעים להגמשת הנרתיק. יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל כדי להתאים את המענה הטוב ביותר לטיפולים ולמצבה הבריאותי האישי של האישה.

כזהתייחסות הלכתית לשימוש בנוזלים וחומרי סיכה בשבת לצורך קיום חיי אישות הובאה לעיל בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', עמ' 50, הלכות כו-כז.

כחהיצרות הנרתיק

כטהיצרות הנרתיק עלולה להתרחש אחרי חלק מהטיפולים כנגד מחלת הסרטן, דוגמת הקרנות לאזור האגן, אחרי חלק מהניתוחים הגינקולוגיים, ולעיתים כחלק מתופעת ה'שתל נגד המאחסן' (GVHD – Graft Versus Host Disease) לאחר השתלות מֵח עצם מתורם. אפשר למנוע או להפחית תופעה זו בעזרת אביזרים שמיועדים למניעת היצרות הנרתיק ושמירה על המצב ההתחלתי. אביזרים אלה נקראים 'מרחיבים נרתיקיים'. התייחסות לשימוש במרחיבים נרתיקיים הובאה לעיל בכרך השני, פרק כח – 'קשיים בחיי האישות אצל האישה'', עמ' 88.

לפצעים בנרתיק

לאטיפול כימותרפי, וביתר שאת – הקרנות, עלולים לגרום לפצעים זמניים, לאי נוחות, ולעיתים לכאב בנרתיק. כמו כן, המקום עלול לדמם קלות. תקופת ההחלמה יכולה להימשך שבועות אחדים. התייחסות הלכתית לפצעים בנרתיק הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', מעמ' 164 ואילך.

לבדלקות בנרתיק

לגטיפול בקרינה או בכימותרפיה עלול לגרום לדלקות פטרייתיות, חיידקיות או נגיפיות בנרתיק. התייחסות מפורטת לאבחון ולטיפול בדלקות בנרתיק הובאה לעיל, פרק פד – 'פטריות וזיהומים בנרתיק', מעמ' 43 ואילך.

לדהקדמת גיל המעבר

לההטיפולים השונים כנגד מחלת הסרטן עלולים לגרום לאי סדירות או להפסקת המחזור החודשי ובעקבות כך להקדים את התופעות שהן טבעיות בתקופת גיל המעבר. לעיתים קרובות תסמינים אלו יהיו אינטנסיביים יותר מאשר השינויים האיטיים שמתרחשים בגוף האישה בגיל המעבר באופן טבעי.

לושינויים כאלה מתרחשים בכמה מקרים: כאשר מסירים את השחלות כחלק מניתוח לטיפול בסרטן או כאשר הן מושפעות מכימותרפיה, מטיפול שמפחית את רמת האסטרוגן, כמו טיפול בסרטן השָׁד, או מהקרנות לשחלות.

לזהתייחסות לגיל המעבר, לתופעות שעשויות להתלוות אליו ולאפשרויות השונות לטיפול בהן, הובאה לעיל, פרק פו – 'גיל המעבר', מעמ' 54 ואילך.

לחנקודה חשובה להדגשה היא שיש מצבים שבהם אישה שחלתה בסרטן אינה יכולה להיעזר בטיפול הורמונלי חלופי (HRT) להקלה על תסמיני גיל המעבר, בעיקר אישה שחלתה בסרטן השָׁד. פירוט של טיפולים לגיל המעבר שאינם הורמונליים הובא שם.

לטבעיות פיסיולוגיות אצל האיש

מקושי בהשגת זִקפּה או שימורה

מאגברים שמקבלים טיפולים למחלת הסרטן עלולים להיתקל בבעיה בהשגת זִקפּה, מסיבות שונות:

מב• ייתכן שבמהלך ניתוח באזור האגן נגרם נזק, במידה כזאת או אחרת, לכלי דם או לעצבים שמשתתפים ביצירת הזִקפּה ועוברים מחוט השדרה לאיבר הזכר.

מג• טיפולים מסוימים עלולים לגרום לשינויים ברמות של הורמון הטסטוסטרון, שהוא מרכיב מרכזי במנגנון יצירת הזִקפּה.

מד• טיפולי קרינה לאגן עלולים לגרום נזק לכלי הדם שמשתתפים ביצירת זִקפּה, אף במשך כמה חודשים לאחר סיום הטיפול. מידת הפגיעה תלויה בשטח שדה הקרינה, בכמות הקרינה, ובגורמים נוספים, דוגמת תפקוד מיני קודם, המשך פעילות מינית, מחלות רקע ועוד.

מה• לעיתים חלק מהקושי להשיג זִקפּה נובע מגורמים רגשיים, לדוגמה, הפחד מכישלון.

מוהטיפול במצבים כאלה כולל את הטיפולים המקובלים לאין אונות, כפי שפורטו לעיל בכרך השני, פרק כז – 'אין אונות והשפעותיה', עמ' 71–74, התייחסות הלכתית לטיפולים כאלה הובאה שם, עמ' 74–76.

מזהתייחסות לאדם שאינו מסוגל לקיים יחסי אישות עקב מחלתו או שהוא מסוגל לקיים יחסי אישות חלקיים בלבד, הובאה לעיל, שם, פרק כו – חיי האישות בין בני הזוג', עמ' 47.

מחשינויים בשפיכה

מטהטיפול במחלת הסרטן אצל גברים עלול לגרום במצבים מסוימים לשינויים בשפיכה:

ניש ניתוחים שגורמים לשפיכה אחורית (Retrograde Ejaculation), שבה הזרע נשפך לאחור, לתוך שלפוחית השתן, במקום שיעבור דרך השופכה. הסיבה לכך היא נזק עצבי באזור, שמונע מסוגר השלפוחית להתכווץ ולהיסגר בזמן השפיכה. במקרה כזה עשויה להיות אורגזמה ללא פליטת זרע מחוץ לגוף דרך איבר הזכר. הזרע שנשפך לשלפוחית השתן אינו גורם נזק ויוצא בעת הטלת השתן. השתן עשוי להיות עכור. התייחסות לשפיכה אחורית ולהשפעתה על הפוריות, הובאה לעיל בכרך השני, פרק לט – 'אבחון אי פוריות אצל הגבר – הקדמה רפואית כללית', עמ' 182-181, ובאוצר המושגים, ערך פליטת זרע לאחור.

נאלאחר ניתוחים שבהם מתבצעת כריתה של בלוטת הערמונית ושלפוחיות הזרע, ולעיתים גם לאחר הקרנות לאזור האגן, אין יותר שפיכת זרע. תופעה כזאת לרוב אינה מונעת את תחושת האורגזמה. התייחסות לכריתת הערמונית תובא להלן, פרק צג – 'בעיות בערמונית ודרכי הטיפול בהן', עמ' 159-156.

נבהיעדר רצון לקיום חיי אישות

נגבמהלך קבלת טיפול כנגד מחלת הסרטן, משתנה לעיתים קרובות הרצון לקיום חיי אישות, לפחות באופן זמני. הסיבות עשויות לכלול:

נד• דאגה, מצב רוח ירוד, רגשות או מחשבות טורדניות של כל אחד מבני הזוג.

נה• תופעות לוואי של הטיפולים השונים, כגון בחילה, כאב ותשישות.

נו• שיבוש המאזן ההורמונלי בעקבות הטיפולים.

נז• קשיים זמניים במערכת הזוגית.

נח• יש חולים בסרטן שחושבים שהשינויים בגופם או עצם המילה 'סרטן' עלולים להרתיע את בן הזוג. הדבר נפוץ במיוחד אצל נשים שעוברות תהליך של כריתת איבר שמשפיע על דימוי הגוף, כפי שיבואר להלן.

נטכאשר יש צרכים שונים ביחסים אינטימיים בכלל ובחיי אישות בפרט, חשוב שבני הזוג ישתפו זה את זה ברצונות ובחששות. חשוב להסביר ולשתף את בן הזוג ברגשות, וכך הוא לא ירגיש דחוי. אם האדם החולה מתקשה לבטא את רגשותיו הוא יכול להיעזר באנשי מקצוע. ברור שאפשר ומותר לקיים יחסי אישות גם אם רק אחד מבני הזוג מעוניין בכך, מתוך הסכמה נפשית מלאה של בן/בת הזוג. ראוי שבן הזוג או בת הזוג יעשו את המאמץ לשם כך, כמובן, בתדירות סבירה.

סאם החולה סובל מתשישות, דהיינו, עייפות מתמשכת אשר אינה חולפת לאחר מנוחה, כדאי לחשוב יחד על דרכים פחות מעייפות לקיום יחסי אישות, כגון תנוחות שדורשות פחות משקל ואנרגיה. קביעת זמן לחיי אישות שמותאם להרגשה הכללית, כמו אחרי מנוחה, יכולה להועיל. חלק מהזוגות רואים בתקופה כזאת הזדמנות לקיים יחסי אישות על פי רצונם וצרכיהם, ואילו אחרים נעזרים בשינויים הללו להידוק הקשרים הרגשיים והחברתיים ביניהם.

סאסיכון רפואי בקיום חיי אישות

סבנויטרופילים (Neutrophils) הם תאים ששייכים למערכת החיסון, ותפקידם העיקרי הוא בליעה וחיסול חיידקים או פטריות ומניעת הזיהום שהם גורמים. טיפול כימותרפי מסיבי עשוי להוריד באופן זמני את רמת הנויטרופילים בדם. כאשר רמתם יורדת מתחת ל-500 נוצר סיכון חמור לזיהום. במצב כזה אסור לקיים יחסי אישות עקב החשש לזיהומים, וגם טבילה אינה מומלצת מאותה סיבה. אומנם בדרך כלל כאשר מידת החשש גבוהה במיוחד מקובל לאשפז את החולה בבידוד כדי להגן עליו, ולרוב ההגבלות הללו לא אמורות להימשך יותר מאשר ימים אחדים לאחר שהוא משתחרר לביתו.

סגחשש נוסף בזמן טיפולים כימותרפיים הוא מעבר של החומר הכימותרפי מבן הזוג החולה שמקבל את הטיפול הכימותרפי אל בן הזוג הבריא באמצעות נוזלי הזרע או נוזלי הנרתיק. במצבים כאלה מומלץ להימנע מקיום יחסי אישות בזמן קבלת הטיפול הכימותרפי ועד יומיים-שלושה לאחר סיום קבלת החומר הכימותרפי.

סדג. בימים שבהם אחד מבני הזוג מקבל טיפול כימותרפי, וכן יומיים-שלושה לאחר מכן, יש להימנע מקיום יחסי אישות. גם אם הרופאים מאפשרים את קיום יחסי האישות באמצעות שימוש בכובעון (קונדום), יש להימנע מכך כיוון שמדובר בפרק זמן קצר יחסית שלא מצדיק שימוש באמצעי כזה.

סהבעיות שקשורות בדימוי הגוף

סודימוי הגוף הוא התמונה העולה בעיני רוחנו בכל הנוגע לחזות שלנו. תמונה זו אינה בהכרח תואמת את חזותו האמיתית של גופנו, אלא את תפיסתנו אותו, והיא אישית. במהלך החיים דימוי הגוף שלנו משתנה, וכמובן אף בזמן מחלת הסרטן או הטיפול בה, בין אם נגרם שינוי בגוף ובין אם לא.

סזאצל כל אדם, בריא כחולה, יש רגעים שבהם הביטחון העצמי גבוה בנוגע לשאלות כגון: מי אני וכיצד אני נראה בעיני עצמי, ויש רגעים שבהם הביטחון העצמי גבוה פחות.

סחלעיתים המחלה והטיפולים משפיעים על מראה החולה, למשל הופעת צלקות, שינוי בצבע העור והציפורניים, כריתת איברים, נשירת שיער, וכך גם על הדימוי העצמי, ובעיקר כאשר מדובר באישה.

סטכל אישה מכירה את עצמה ויכולה לזהות את הקשיים בנושא זה. לעיתים קשיים כאלה עשויים להיפתר באמצעות שינוי בסגנון ובצבע הלבוש, בשיער, באיפור וכו'. מומלץ לזכור כי מדובר בתהליך רגשי של הסתגלות עד לקבלת המצב החדש, הזמני או הקבוע.

עהתייחסות מפורטת לניתוחים באיברים שונים אצל האישה ולהשפעתם על היכולת לקיים יחסי אישות וכן על דימוי הגוף עקב ניתוחים כאלה, מובאת בחוברת 'חיי אישות וזוגיות – מדריך לאישה הדתית שחלתה בסרטן ולבעלה', עמ' 40–52.

עאזוגיות וחברה

עבשינויים במערכת היחסים

עגמחלת הסרטן והטיפול בה משנים פעמים רבות את תפקידו של האדם במשפחה. בעת קבלת טיפול או לאחר ניתוח, האדם החולה עלול להרגיש כי אין לו די כוחות ואנרגיה על מנת לבצע את מטלותיו בבית, כפי שביצע אותן בעבר קודם למחלה.

עדהשינויים בתפקודו של האדם החולה בבית עלולים להשפיע גם על תפקודו במערכת הזוגית והאינטימית. קשיים כאלה עלולים לאתגר את מצב הקשר הזוגי ואת מערכת היחסים הזוגית. זוגות רבים אינם מדברים הרבה על חייהם האינטימיים, אולם לאחר הטיפול במחלת הסרטן ייתכן ששגרת החיים האינטימיים תשתנה, ותאלץ את בני הזוג לקיים תקשורת פתוחה וברורה. כל זוג יחליט יחד באיזו תדירות ובאיזה אופן הם ייפגשו במקום שקט ופרטי לשיחה אינטימית, שבה יתייחסו לרגשות ולחוויות שהם עוברים – יחד, וכל אחד לחוד. בפגישה כזאת מומלץ להימנע מלדון רק בפרטים הטכניים והמנהליים. זוגות רבים מתקשים לשוחח על רגשותיהם, ודווקא זמן מחלה, שבו שגרת החיים הזוגית מופרת, הוא הזדמנות לפתח ולהעמיק את הקשר הזוגי.

עההדברים הופכים להיות מורכבים יותר בזמן שבני הזוג אסורים ואינם יכולים להביע את תמיכתם ואהבתם באופן הגופני הפשוט. עצם המודעות לקושי מחד גיסא, והיכולת לדבר על כך מאידך גיסא, עשויים להקל במידה מסוימת. שיחה כנה בין בני הזוג, שצריכה לכלול בעיקר האזנה קשובה והזדהות זה עם זו, עשויה לסייע לשני בני הזוג. מעבר לכך, רצוי להשקיע בחברוּת, באהבה, בהבעת חיבה ובזוגיות בדרכים שונות, כגון: מתנה צנועה, מחמאה, פרח, האזנה משותפת למוזיקה ותשומת לב שונה מהרגיל.

עוהצורך באהבה הוא חיוני, בפרט במצבי קושי, ואם הוא בא לידי ביטוי משמעותי באופנים אחרים הוא עשוי להעשיר את התמיכה ההדדית בין בני הזוג. חיזוק הזוגיות בתקופה זו מראה שהחיבור בין בני הזוג לא מצטמצם לפן הגופני בלבד, אלא כולל גם קשר רוחני ונפשי עמוק. יש חשיבות גדולה לקרבה רוחנית חזקה בין בני הזוג גם בתקופות שהם אסורים זה על זו מבחינה גופנית.

עזזוגות שחוו קשיים במערכת הזוגית עוד לפני המחלה, עלולים לגלות כי הקשיים התעצמו. במקרים כאלה התועלת בייעוץ זוגי עשויה להיות רבה מאוד. יש זוגות אשר תהליך ההתמודדות עם מחלת הסרטן דווקא העמיק וחיזק את הקשר ביניהם, והיה עבורם מנוף והזדמנות לצמיחה מתוך הקושי לפתרון הקשיים הזוגיים.

עחהתייחסות החולה לבן הזוג

עטהאדם שחלה עסוק בדרך כלל בהתמודדות היומיומית שלו עם המחלה והטיפולים. התמודדות כזאת, בנוסף לשינויים בדימוי העצמי, עלולים לגרום למתחים זוגיים. במצב כזה שני בני הזוג זקוקים לתמיכה ולשניהם קשה יותר להעניקה. יש לזכור, שבדרך כלל בן הזוג הבריא מצטער וכואב את מחלת בן הזוג החולה. גם הבריא מבני הזוג מוטרד עקב המחלה ועקב הקשיים המצפים לשניהם, ומהרהר אם הוא יוכל לעמוד בכבוד במטלות הנוספות שנוצרו עקב המצב החדש.

פחשוב לחולה לדעת שגם בן הזוג הבריא חוֹוֶה תהליך מורכב, וגם הוא זקוק לעיתים לסיוע ותמיכה מהסביבה ואפילו מהחולה עצמו. במידת האפשר, אם החולה יוכל להעניק לבריא תשומת לב ואהבה ולהביע את הערכתו, הדבר עשוי לעודד את הבריא ולהקל עליו להמשיך לתמוך בחולה ולהעניק לו אהבה. פעמים רבות תמיכה גורמת לתמיכה, ואהבה מביאה אהבה. העיקרון הוא שיש להמשיך ולבנות את הזוגיות בהדדיות גם בתקופה כזאת. בניין הזוגיות נקרא 'בנין עדי עד', ואחת המשמעויות היא שכל הזמן ממשיכים לבנות ולהשקיע בזוגיות. נתינה עשויה לעודד הענקה ונתינה מצד המקבל ולהפוך לנתינה הדדית.

פאקבלת החלטות

פבלעיתים יש חילוקי דעות בין איש לאשתו לגבי המחלה והשלכותיה, לדוגמה – למי מספרים ומה מספרים. חשוב שבן הזוג הבריא יקבל את דעתו של בן הזוג החולה, שהרי הוא סובל מן המחלה. לעומת זאת, החולה יכול לנסות ולהבין שיש דברים שבן הזוג הבריא אינו מסוגל להתמודד איתם בעצמו ושגם הוא זקוק לתמיכה ולהתייעצות עם אנשים אחרים. העצה במקרים כאלה היא לפנות לייעוץ והדרכה זוגית, כדי לחשוב יחד על צורת ההתנהלות הטובה ביותר עבורם. קבלת המלצות כאלה עשויה לשמר ולחזק את הזוגיות ואת האמון ההדדי בין בני הזוג. זוגיות טובה היא נכס חיוני ויקר ויש להתאמץ ולשמור עליה.

פגצריך להגדיר מי מקבל את האחריות על תכנון החיים בבית ועל התנהלותם, במקביל לטיפול במחלה. לעיתים החולה לא מסוגל לנהל את לוח הזמנים, לבצע את רכישת התרופות השונות ולהקפיד על נטילתן בזמן וכן להתייעץ עם הרופאים. הדבר קשה שבעתיים כאשר מוטלות על החולה מטלות נוספות שקשורות לניהול הבית ולמילוי צורכי בני הבית. באופן טבעי, במקרים רבים בן הזוג הבריא או הילדים יקבלו את האחריות לכך, ומבחינה זאת אפשר להתייחס למחלה כאל 'מחלה משפחתית'.

פדחברה

פההאדם החולה עלול להיווכח כי מערכות היחסים שלו עם חלק ממכריו השתנו. ייתכן שלחלק מהם קשה להתמודד עם מחלתו של חברם מסיבות שונות, שאינן קשורות אליו באופן אישי. מומלץ להימנע מניתוק הקשר עם אנשים אלה, אלא להבין ולקבל אותם כפי שהם. קבלה זו תסייע למכרים של החולה שמסוגלים להתמודד עם המצב החדש שאליו הוא נקלע לתמוך בו ולעודד אותו ברגעים קשים. לכל אדם קרוב עשויה להיות משמעות בחיי האדם החולה במועד המתאים לכך. אין לוותר בקלות על חברוּת אמת.

פומחד גיסא, יש מצבים שבהם החולה אינו מעוניין בביקורים, ומאידך גיסא, יש מצב שהחולה מעוניין שיבקרוהו אולם החברים חוששים שהביקור שלהם יפריע ולכן הם נמנעים מלבוא. לכן חשוב שהחולה יעביר מסר ברור במידת האפשר לסביבתו האם הוא מעוניין בביקורים אם לאו. כדי למנוע עומס על החולה, ביקורים יכולים להיות קצרים ותכליתיים. כיום אפשר לשמור על קשרים חברתיים באמצעות מסרונים מבלי להטריח את החולה.