שבלי הלקט — מפתחות 2

בצדק עדותיך לעולם ומשפטיך נכוחות

גדלתי תשובה העמדת תמיד פתוחות

דקופאים על שמריהם להעיר רוחות

היודעים שימותו ויתבוננו להטיב ארחות

והא בית חייהם במשכנות מבטחות

זואני תמיד עמך בחיים ובמנחות

חתודיעני אורח חיים שובע שמחות:

טסימן א - דין החי יתן אל לבו להבין אחריתו וענין גוסס.

יסימן ב - דין קריעת בגדים על כל המתים והקורע על המת עד שלא ימות.

יאסימן ג - דין יום שמת בו תלמיד חכם שראוי להתענות בו.

יבסימן ד - דין צרכי המת אם מותר לעשותן בשבת.

יגסימן ה - דין מי שמת לו מת מהו בק"ש ותפלה כל זמן שלא נקבר וכן העם העסוקין בהספד ונושאי המטה מה הן בק"ש ותפלה. ומהו לספר בדברי תורה לפני המת.

ידסימן ו - דין מי שמתו מוטל לפניו שאסור לאכל בשר ולשתות יין.

טוסימן ז - דין מי שמתו מוטל לפניו בשבת אם מותר בתה"מ.

טזסימן ח - דין ענין תכריכי המת ומהו ליתן ציצית בטליתו.

יזסימן ט - דין הלנת המת.

יחסימן י - דין הספד על המת.

יטסימן יא - דין ביטול מלאכה לבני העיר וביטול תורה להוצאת המת לקבורה.

כסימן יב - דין דרך הוצאת המת לקבורה. וארון העובר ממקום למקום וליקוט עצמות.

כאסימן יג - דין צדוק הדין שאומרים על המת וימים הראויין לאומרו.

כבסימן יד - דין מה שנהגו לרחוץ ידיהן במים או לקנחן בעפר לאחר קבורה.

כגסימן טו - דין האבל לחלוץ בביתו או בבית הקברות.

כדסימן טז - דין מפני מה נהגו לרחוץ הסדינים שהוציאו בהן את המת לקוברו ודין גזירת ז'.

כהסימן יז - דיני גזירת שבעה מאימתי מתחילין למנות ז' ימי אבילות וחתן וכלה שמת להן מת.

כוסימן יח - דין כפיית המטה.

כזסימן יט - דין המתים שאדם ראוי להתאבל עליהן.

כחסימן כ - דין האבל לעמוד בשתיקה באימה ויראה ושלא ינהוג קלות ראש באבילות.

כטסימן כא - דין מצות המנחמין ומי שאין לו קרוב להתאבל עליו:

לסימן כב - דין סדר התפלה בבית האבל.

לאסימן כג - סדר הסעודה בבית האבל וימים הראוין להברותם וסדר הברכה.

לבסימן כד - דין אם מותר לכבד ולרבץ בבית האבל.

לגסימן כה - דין אבל מהו להניח תפילין.

לדסימן כו - דין אבל מהו בדברי תורה וחכם שמת שמבטלין בית מדרשו.

להסימן כז - דין אבל בעטיפת הראש.

לוסימן כח - דין אבל שאסור בתכבוסת.

לזסימן כט - דין אבל שאסור ברחיצה.

לחסימן ל - דין אבל שאסור בסיכה.

לטסימן לא - דין אבל שאסור בתשמיש המטה.

מסימן לב - דין אבל שאסור בנעילת הסנדל.

מאסימן לג - דין אבל שאסור בתספורת.

מבסימן לד - דין נטילת צפרנים לאבל בתוך ז'.

מגסימן לה - דין אבל בעשיית מלאכה בין הוא בין אחרים העושים מלאכתו.

מדסימן לו - דין אבל מהו בשאילת שלום.

מהסימן לז - דין אבל שאין לו לצאת מפתח ביתו.

מוסימן לח - דין אבילות הנוהגת בשבת ושאינה נוהגת.

מזסימן לט - דין שאילת שלום לאבלים בשבת.

מחסימן מ - דין יום שביעי שמקצת היום עולה לו ככולו.

מטדיני גזירות שלשים

נסימן מא - דין רחיצה וגיהוץ בגדים ותספורת מז' ועד ל'.

נאסימן מב - דין חפיפת הראש לאבל בתוך שלשים.

נבסימן מג - דין קריאת האבל בתורה בעשרה בתוך שלשים.

נגסימן מד - דין שמועה קרובה נוהגת בשעה ושלשים ורחוקה נוהגת יום אחד ואי זו היא שמועה קרובה ואיזהו רחוקה.

נדדין דברים המותרין לאחר ל'

נהסימן מה - דין קריעה לתופרה ולשוללה בתוך שלשים או לאחר שלשים.

נוסימן מו - דין מאימתי מורת בתספורת ורגל המפסיק בתוך שלשים.

נזסימן מז - דין מאימתי מותר ליכנס בבית (המשתה) השמחה.

נחסימן מח - דין מאימתי מותר בנישואין בין לארס בין לכנוס.

נטדין ג' רגלים ור"ה וי"כ

ססימן מט - דין ימים טובים שאירעו בתוך שבעה או בתוך ל'.

סאסימן נ - דין אבילות שהפסיקו הרגל בתוך שבעה אם עולה לו קצת היום ככולו.

סבסימן נא - דין הקובר את מתו ערב ר"ה מהו לגלח ערב יוה"כ. וכן הקובר את מתו בערב יוה"כ מהו לגלח בערב החג.

סגסימן נב - דין הנפטר ביום טוב לקבורה ולאבלות ולכל דבר.

סדסימן נג - דין חפירת כוכין וקברות במועד להיקבר בהן אחר המועד.

סהאתהלך לפני ה' בארצות החיים וסימנם ויטע ה' ג"ן בעדן