המידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 1
אסבה ומסובב
בכמו בהופעות הטבע אין שום מסובב בלי סבה גורמת, ככה גם כן כל התחדשות במשפטי התורה זקוקה לאיזו סיבה שהיא גורמת לכך.
גוזה כלל גדול בכל התחדשות של חיובים, קנינים, אישות, איסורים וכדומה.
דאין חיוב מיתה, גלות מלקות קרבן, ממון קנס וכדומה, בלי איזו סיבה מחייבת, ואין אדם זוכה בשום דבר מהדברים ואין שום דבר יוצא מרשות אחד לרשות חברו בלי איזו סבה קנינית - וכמובן שאין להביא ראיה לסתור את הכלל הזה מ"הפקר ב"ד הפקר", כי מובן, שזהו גופא, הדין של הפקר ב"ד הפקר, זהו גופא משמש בתור סבה - כל התחדשות באישות ובכלל זה גם עבדות, דרושה לסבה קדושין גירושין יבום חליצה, קניני עבדים ושחרורם, ואין דבר נאסר ונטמא אלא ע"י הסבות המיוחדות לכך.
הומושכל ראשון הוא, כי הסבה צריכה להיות קודמת להמסובב, ואי אפשר לסבה ומסובב שיבואו כאחת ממש, זהו יסוד הגיוני המונח בעצם המושג סבה שהיא הגורמת להמסובב, ובכן בהכרח שהיא תהיה במציאות באיזה מדה שהיא לפני המסובב.
וומהמושכל ראשון הזה הביאו גם כן חכמינו הקדמונים מופת על מציאות אלקות שקראו לו ג"כ בשביל כך "עילת כל העילות וסבת כל הסבות", כלומר, שמאחר שאין דבר בעולם שלא יוקדם לו איזו סבה, בהכרח אנו צריכים לבוא להסבה הראשונה שהיא מחויבת המציאות ואינה זקוקה לשום סבה קודמת לה.
זוביחוד היתה חביבה המופת הזו על הרמב"ם שמשתמש בזה בהרבה מקומות. ב"יסודי התורה" (פ"א) הוא מביא את זאת בקצור נמרץ ואומר "שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלי מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו". וב"מורה נבוכים" הוא מאריך בזה הרבה מאד במקומות שונים ובהקדמות שצריך אליהן בקיום מציאת אלקים ומביא על זה בראש חלק שני עשרים וחמש הקדמות שעל "כולן בא עליהן המופת ואין ספק בדבר", וכשאנו מעיינים אנו רואים, כי החלק העיקרי בנוי רק על יסוד המושכל הראשון הזה, כמו ההקדמה הי"ז "כי כל מתנועע יש לה מניע בהכרח", והקדמה הי"ח "כי כל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוצאו זולתו והוא חוץ ממנו בהכרח", וכמו כן ההקדמה הי"ט "כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו, שאם ימצא סבותיו ימצא ואם לא ימצאו יעדרו או ישתנה ערכם המחוייב למציאותו לא ימצא". והאחרון אחרון חביב המופת הכ"ה שהוא "תורף דברי אריסטו שהחומר לא יניע עצמו, וזאת היא ההקדמה הגדולה המביאה לחקור על מציאת המניע הראשון", והדברים עתיקים.