מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 11
אושוב הביא מתוס' סנהדרין (ס"ח ע"ב) שכתבו "וא"ת, האיך נתגייר - גר קטן - כי אמרינן נמי דקטן אית ליה זכיה מדאורייתא ה"מ ישראל, אבל עכו"ם אמרינן באיזה נשך, דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכיה אפילו מדרבנן? ומיהו הא לא קשיא היא, דא"כ תיקשי לן כל גרים האיך מקבלין אותן? אלא כיון דזכיתו וידו באין כאחד שאני", וכ"כ בתוס' כתובות (י"א ע"א).
באמנם באמת מובן, דגם שם סובב הענין לא ע"ד הסבה הגורמת, אלא כדי להסיר את הסבה המונעת, כי הסבה הגורמת זו היא הזכות, וס"ס עצם הגירות זוהי זכות לו, אלא שהדין שאין זכיה לעכו"ם זו היא הסבה המונעת והוה ממש כמו הך דגיטו וידו באין כאחד, שגם שם במציאות יש לו יד אלא שהדין של יד עבד כיד רבו בא בתור סבה מונעת לעכב את הסבה הגורמת של המציאות, וה"נ, וכאן עוד עדיפא משם, כי שם הסבה המונעת באה בתור מפריע לעצם הסבה, כי סבת השיחרור הוא הנתינה לידו של העבד, ומאחרי שע"פ דין יד עבד כיד רבו, נמצא דהסבה לא היתה בסדר, משא"כ בנ"ד דהסבה של הגירות הוא הזכות וגם לעכו"ם יש זכות, אלא שהזכות לא מועיל מטעם שאין זכיה לעכו"ם, ונמצא שהסבה המונעת הוא רק בהמסובב, בתועלת הזכיה, אבל כאן דע"י המסובב הנ"ל הוא נעשה לישראל שוב אין הסבה המונעת הנ"ל.