מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 1
אסבה אריכתא
בסבה אריכתא. לפעמים שיש רק סבה אחת לתוצאות הדבר אבל היא סבה אריכתא, וגם אז נופל הספק מעין הספק של שתי סבות. זאת אומרת, אם כל המעשה, המשמש בתור סבה מתחילתו עד סופו, נחשב לסבה גורמת, או דרק סוף המעשה הוא סבה ועד סוף הוא רק הכשר לסבה.
גלדוגמא, המחלוקת של כמה תנאים ואמוראים אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף (בחולין ל"ו א'), שבודאי כו"ע מודים דבעינן כל השחיטה מתחלתה עד סופה שתהא בהכשר, והיכא דשחט סימן אחד נכרי וסי' אחד ישראל כו"ע לא פליגי דנעשה כבר טריפה ע"י נכרי, "כי פליגי היכא דשחט סי' אחד בחוץ וסי' אחד בפנים, דלמדס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מחייב, ולמדס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב" (שם כ"ט ב'), שהדברים ברור מללו, דבזה אין מחלוקת, ששם מעשה השחיטה היא מתחלתה ועד סופה וממילא היא צריכה להיות כולה בהכשר, אלא שכל המחלוקת היא בסבה: אי כולה בבחינת סבה חיובית או רק הסוף, ועד הסוף הוא רק הכשר לסבה.
דוהלכך, בשחיטת נכרי, שהחסרון הוא בעצם הכשר השחיטה, כו"ע מודים דפסולה, אבל שחיטת חוץ כבר איננה חסרון בעצם השחיטה דס"ס זהו חסרון צדדי, אלא שזהו פסול הפוסל בחלות השחיטה, וממילא נופל הספק, אי כל השחיטה מתחלתה ועד סופה היא סבה להחלות או שעד הסוף היא רק הכשר לסבת החלות.
הוכה"ג במחשבת פיגול, אם יחשוב רק בתחלת השחיטה, דגם שם אין זה חסרון בעצם השחיטה, אלא פסול בעבודות המתירות בקדשים, וממילא נופל ג"כ הספק אי כל השחיטה נקראת עבודה מתרת או רק הסוף (ע' זבחים ל"ד א').