מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 3
אבשיעורים ומדות, כלומר, משפטים ודינים ידועים שלהתהוותם דרושים שעורים ומדות ידועות, נופל ממילא ג"כ הספק, אם הסבה הגורמת של המשפט והדין היא רק בסוף השיעור והמדה, ועד הסוף הוא רק הכשר לזה, או דכל השיעור והמדה מתחלתם ועד סופם משמש בתור סבה גורמת.
בומובן מאליו, דבזה היא המחלוקת, אי חצי שיעור אסור מן התורה או לא, ביומא (ע"ד א'), ומענין הוא דר' יוחנן הסובר דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, סובר ג"כ דחצי שיעור אסור מן התורה, ור"ל דסובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף סובר דחצי שיעור מותר מן התורה.
גואמנם, למותר להגיד כי אין אנו מתכוונים בזה לומר דהא בהא תליא, כי בכל דבר יש עוד פרטים שונים מיוחדים מה שאין בשני, אבל עכ"פ ציור אחד להם.
דוהטעם שנתן ר' יוחנן דחצי שיעור אסור, הוא משם ד"חזי לאצטרופי", הנהו באמת טעם הגיוני, כלומר, דכל השיעור מתחלתו ועד סופו הוא סבה גורמת, דאם נימא דכל משהו הוא לא כלום הרי מהיכן יתהוה השיעור, דמאין מתהוה שיעור אם לא מהרבה משהו? ור"ל סובר, דרק הסוף היא הסבה הגורמת, ועד הסוף הוא רק הכשר, שמכשיר, שע"י הסוף יתהוה האיסור.