מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 6
אואותה החקירה היא גם כן בשעורי ממון, שידוע ש"חמשה פרוטות הן" דיש להסתפק אם פחות משוה פרוטה לא יחשב כלל לכסף ולדבר ממש, או דהוא כסף, אלא שאין בזה הקפדת והנאת בני אדם. שגם שם לצד הראשון הנה בכל מקום שהפרוטה מסבבת איזו חלות הסבה הגורמת שבה הוא רק הסוף, כלומר, השלמת השיעור של פרוטה, אבל לצד השני כל חלק וחלק מהפרוטה הוא בכלל סבה גורמת.
בואנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים, למשל: עי' בש"מ בב"מ (נ"ג א') במעשר שני שאין בו שוה פרוטה אם צריך פדיון מהתורה, והראב"ד סובר דאין צריך כלל פדיון "לפי שאין לו כסף וכתיב וצרת הכסף", שזה אפשר רק לצד הראשון, דאלו לצד השני לא שייך זה, רק כשאנו דנים לענין הקפדת והנאת בני אדם.
גאו מחלוקת הראשונים בטעמו של דבר דבעינן פרוטה לענין קדושין, דרש"י פירש "משום דקנין הוא לה" ובתוס' משיגים על זה ואומרים "דלאו בקפידה תליא מלתא אלא הטעם משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף - ובפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף".