המידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 9
אהוצאה מרשות לרשות או מעביר וזורק ד' אמות ברה"ר בשבת, שגם שם יש סבה אריכתא, גם שם יש לחקור, אם על המעשה מתחלתו ועד סופו נחשב לסבה הגורמת של החיוב מיתה וקרבן, או דרק ההתחלה והסוף, זאת אומרת, העקידה וההנחה.
בואומרים בשם הגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל שהוא חלק בין שני הדברים הללו, בין זורק ומעביר ברה"ר לזריקה והוצאה מרשות לרשות, דבראשון כל הד' אמות, מתחלתן ועד סופן הן גורמי החיוב, מפני שסבת האיסור הלא היא שיעור המקום. ובכן, כל מה שנכנס לשיעור המקום הוא בכלל גורם החיוב, משא"כ בהוצאה מרשות לרשות, כיון דכל סבת האיסור היא שינוי הרשות נחשבו לגורמי החיוב רק העקירה מרשות וההנחה לרשות אחרת, והאמצע שביניהם, שבין העקירה להנחה, נחשב רק לאמצעי לסבה, אבל לא בכלל הסבה הגורמת ממש.
גובזה הוא מתרץ את קושית התוס' בב"ק (ע' ע"ב), על הא דאמרינן שם: "כמאן כר"ע דאמר, קלוטה כמי שהונחה דמי, דאי כרבנן כיון דמטי לחצר קנה, לענין שבת לא מיחייב עד דמטי לארעא?" ומקשים מהא דכתובות (ל"א ע"א) ד"א"ר אבין הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור, שעקירה צורך הנחה היא?", אך לפ"ז ניחא, שהגדר של "עקירה צורך הנחה היא" הוא, דכל הזריקה מתחלת ד' לסוף ד' היא הסבה הגורמת לחיוב מיתה, שהרי אפילו אם יחסר אף משהו מהשיעור ד' אמות הוא פטור, לכן שייך בזה לומר קם ליה בדרבא מיניה, שזאת אומרת, דכל דבר שמשמש בתור סבה גורמת לחיוב מיתה אין בה משום חיוב ממון, אבל בזרוק לי גניבתך לחצר ותיקני לי בגו ביתך, דהחיוב הוא בעד זריקה מרשות לרשות, הנה גורמי החיוב מיתה, הם רק העקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד, וכל הבינתיים משמש רק בתור אמצעי לסבה, והראי' דאין הבדל בשיעור הבינתיים אם הוא דרך רחוקה או קרובה - שם שפיר מקשינן "דאי כרבנן כיון דמטי לאויר חצרו קנה, לענין שבת לא מחייב עד דמטי לארעא?" משום דאויר החצר אין בכלל הסבה הגורמת, כנ"ל.
דוזהו כעין הציור של הולכה בקדשים, שר"ש מכשיר בהולכה שלא לשמן כמבואר בזבחים (י"ג א') מטעם "שאפשר בלי הילוך שוחט בצד המזבח וזורק", וכבר ביארנו במק"א, שאין הכוונה שאפשר בלי הולכה כלל, אלא שאין שיעור להולכה, דהרי אפשר לעשות הולכה רבתי ואפשר לעשות גם הולכה זוטרתא, ובשביל זה לא משמש כל ההילוך בתור סבה גורמת, וציור זה הוא ג"כ במוציא מרשות לרשות, כי רק ההעקירה וההנחה משמשות בתור סבות גורמות, אבל ההליכה בינתיים כבר לא נחשבת לסבה גורמת, כיון שיתכן גם בלעדה.