מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ד; סבה אריכתא 22
אועלינו להוסיף עוד, דאע"פ שמדברי הנמ"י הנ"ל משמע דגדר אחד הוא גם לסבת האיסור של עבודה בשבת וגם לחיוב נזקין, דבשניהם עיקר הסבה הוא בפועל ולא בפעולה, ובשביל כך הוא חייב בנזקין אף כשזרק חץ ומה טרם שבא ההיזק ע"י החץ, ומתוך זה ג"כ מותר להדליק נר בע"ש שידלק בשבת, אבל בכ"ז לאו בחדא מחתא מחתינהו את שני הדברים הנ"ל, דבנזקין אם כי הפעול לא בא בתור סבה אבל הוא בא בתור נמוק, כי מדוע הוא חייב בעד סבת הפעולה של ההיזק מפני שיוצא מזה היזק, וההיזק זהו הנותן את השם לפעולה, שבשביל כך היא נקראת פעולת היזק ובשביל כך חייבים אף שעצם הפעולה נעשתה ברשות, אבל כיון שיוצא מזה היזק כבר זה נקרא פעולת היזק, ולא כן לגבי שבת, שלא רק שהפעול אינו משמש בתור סבה אלא אפילו בתור נמוק אינו משמש, כי כל האיסור הוא במלאכה שבזה, אם כי בעינן "מלאכת מחשבת" אבל ס"ס גם סבת האיסור וגם נמוק האיסור הוא המלאכה, פעולת האדם.
בולכן "גץ היוצא מתחת הפטיש והזיק חייב", אף שעצם הפעולה איננה באיסור, אבל כיון שיוצא מזה היזק כבר נקראת זאת פעולת ההיזק, אבל מותר להדליק בע"ש אע"פ שיוצא מזה הדלקה גם בשבת.
גומקור הדברים הוא במכילתא ריש ויקהל דדריש מקרא היתר הדלקת נר בע"ש "לא תבערו אש למה נאמר? לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות - וגו' - שבות מערב שביעית לשביעית, יכול כן ישבות מע"ש לשבת? - וכו' - לא יהא רשאי להדליק לו נר ולהטמין לו חמין? - וכו' - ת"ל לא תבערו אש ביום השבת, ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת", והכוונה דזהו גופא אנו ילפינן מקרא, דיש הבדל בסוגי השבתה של שבת ושל שביעית, דבשביעית הנמוק של השבתה הוא הפעול היוצא מהפעולה, ובשביל כך אע"פ שהפעולה היא בערב שביעית אבל כיון שהפעול היוצא מזה היא בשביעית אסור, לא כן בהשבתה השבת, שכל השביתה בא על הפועל ולא על הפעול, ובשביל כך כשהוא פועל בערב שבת אע"פ שהפעול נמשך גם בשבת מותר.
דוהנמ"י שנתן טעם לזה, שקשה כמובן להגיד שנעלם ממנו דברי המכילתא הנ"ל וממילא מתעוררת התמיהא "יהודא ועוד לקרא"? נראה שהיה קשה לו, מדוע לא נילף ממקרא זה גופא דאשו משום ממונו ולא משום חציו, דאי משום חציו היה אסור להדליק בערב שבת? אם לא דגם "משום חציו" אנו מיחסים את כל הפעולות להמעיקרא, שעת ההדלקה שזו היתה בערב שבת, כנ"ל.