מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 1
אשתי סבות המתנגדות זו לזו
בכשיש שתי סבות המתנגדות זו לזו והאחת גוברת על השניה, אז יש לפעמים שזהו בתור בטול, שהאחת מבטלת את השניה לגמרי, ויש לפעמים שהוא רק דוחה את ההוצאה מכח אל הפועל של השניה. אכן, מלבד זה יש עוד שני ציורים, ציור של גלוי שע"י הסבה השניה איגלאי מילתא למפרע שהסבה הראשונה לא היתה קיימת מעיקרא וציור של עיקור, שהשניה עוקרת את הראשונה.
גהציור הבולט לזה אנו מוצאים במחלוקת של אי טומאה דחויה בצבור או טומאת הותרה בצבור, כאן יש לנו שתי סבות המתנגדות זו לזו, מצד אחד הטומאה, שאסור לעבוד עבודת קדשים בטומאה, ומצד השני חיוב הקרבן צבור, ואם השניה מתגברת על הראשונה, יש להסתפק, אם זהו בתורת בטול, שכל דין הטומאה נתבטל בכהאי גוונא, וזהי טומאה הותרה בצבור, או שזהו רק בתורת דחייה, וזהי טומאה דחוייה בצבור.
דויש הרבה דברים שאין לנו שום ספק שהם בגדר דחיה ולא בתור בטול, כמו עשה דוחה ל"ת, שבודאי שהל"ת לא נתבטלה מעיקרה, אלא רק שהעשה דוחה את קיומה בפועל, או פקוח נפש דוחה שבת, שבודאי לא נתבטל איסור שבת לגמרי אלא רק שדוחה אותו.
הוהציורים של גלוי ועיקור הנה גם כן קל למוצאם, גלוי זהו מה דאמרינן איגלאי מילתא למפרע, וע"י איזו הופעה שבאה אחרי כך אנו מאפסים את הדבר מלמפרע, ועיקור זהו למשל מה שאנו אומרים חכם עוקר את הנדר מעיקרו, שכבר הוכחנו (עי' ד"מ דה"ק ש"ד פ' ח' ט' י'), שאין הגדר בזה מעין איגלאי מילתא למפרע, שאז, כאמור, כאילו לא היה הדבר כלל במציאות, שע"ז לא שייך הלשון עיקור, אלא עוקר זהו דבר שכן היה ונעקר אחרי כך.