מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 10
אבמלאכת אוכל נפש ביו"ט יש ג"כ אותה החקירה, אם זהי בבחינת שתי סבות המתנגדות זו לזו, סבת האיסור היא המלאכה וסבת ההיתר האוכל נפש, והסבה השניה מבטלת את הראשונה, כמו אותו הציור של פקוח נפש דוחה שבת, שבודאי סבת האיסור יש, אלא שהפק"נ הוא סבה לסלק את האיסור, וכאן ביו"ט מסלק את האיסור לא רק פקוח נפש אלא סתם אוכל נפש. וגם ההבדל הזה ששם בשבת הוא בבחינת דחוי וכאן ביו"ט הוא בבחינת היתר, כמו אותה המחלוקת אי טומאה דחויה היא בצבור או טומאה הותרה בצבור, אבל גם אם אמרינן דטומאה הותרה בצבור נתבטל רק המסובב שבטומאה, אבל עצם סבת הטומאה לא נתבטל כנ"ל, או שכאן במלאכת אוכל נפש ביו"ט זהי בבחינת העדר הסבה, כלומר, דיש הבדל בין יו"ט לשבת בסבת האיסור גופה, דבשבת האיסור הוא במלאכה סתם, אבל ביו"ט כל האיסור הוא רק במלאכת עבודה, ומלאכת אוכל נפש לא נקראה מלאכת עבודה.
בוכבר הבאתי במק"א, דבזה היא מחלוקת ב"ש וב"ה אי אמרינן גבי יו"ט מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך, דאי הצורך אוכל נפש זוהי סבה עצמאית להיתר איך שייך ע"ז להגיד מתוך, וכמו שלא שייך להגיד מתוך שפק"נ דוחה שבת, ככה ג"כ בלי פק"נ תודחה שבת, ואע"פ שביו"ט בכל האופנים יהיה זה בבחינת היתר ולא בבחינת דחוי כנ"ל, אבל האם למשל נגיד מתוך שהותרה טומאה בצבור תותר טומאה גם ביחיד, דזהו כמו שנימא בהגיון מתוך שיוצא מסובב ע"י סבה יוצא המסובב גם בלי הסבה, שכמובן דזהו נגד המושכלות הראשונות, וזהי באמת דעת ב"ש דלא אמרינן מתוך, וב"ה סברי כצד השני, שבצורך אוכל נפש אין כלל סבה לאיסור ביו"ט, מפני שזה לא נקראה מלאכת עבודה, ובשביל כך, אע"פ שבמקרה הוא שלא לצורך, אבל כיון שעצם המלאכה הוא באוכל נפש לאו מלאכת עבודה היא.