מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 9
אוראיתי לאחד מן האחרונים שרוצה לחדש, דלשמואל הנ"ל יהיה נ"מ גם לענין מצוה הבאה בעברה, שאפילו אם העברה תהי' נעשית באונס נמי לא יקיים את המצוה כבכל מצוה הבאה בעברה, וכן לענין מה ששנו בברכות (נ"ג ע"א) דנר שהודלק בשבת אסור לברך עליו במוצש"ק מפני שנעבדה בו עברה יהיה הדין גם בהודלק באונס.
באבל באמת אין לזה שחר, ומי שמדמה את הדברים הללו לא שם לב להבדיל בין מעשה העברה ובין האיסור שבעברה, דבודאי גם לשמואל, כיון דאונס רחמנא פטריה ממילא, מי שעבר עברה באונס לא עבר איסור, מפני שהאיסור זהו כבר בבחינת חיוב ופטור, וע"ז שייך בודאי הגדר אונס, אלא במקום שלא האיסור גורם, אלא המעשה, מעשה העברה, גורם, שם אין להבדיל בין רצון לאונס, כמו, למשל, בשור האיצטדין, דבשור לא שייך לא חיוב ולא איסור, אלא רק מעשה העברה כשהוא לעצמו כנ"ל, משא"כ לענין מ"ע הבאה בעברה, שבודאי שם המכוון הוא האיסור שבעברה דזיל בתר טעמא, שהוא מצד ש"אין זה מברך אלא מנאץ", בודאי באונס, כיון שס"ס אונס רחמנא פטריה לא נחשב זה למ"ע הבאה בעברה, וכן לענין נר שהודלק בשבת, כיון דאמרינן שם להדיא "אור של חיה ושל חולה מברכין עליו" ואנו רואים מזה דאין אנו מביטים על עצם המעשה של העברה אלא על האיסור שבעברה, בודאי גם לשמואל, כיון דאונס רחמנא פטריה יהיה מותר להבדיל ע"ז במוצש"ק.
גומביא עוד מהא דיבמות (צ"ג ע"ב) דמבואר שם דגם בניסת עפ"י עדים שמת בעלה ואח"כ נמצא שבעלה חי הולד ממזר אע"פ כשניסת עפ"י עדים היא נחשבת לאנוסה, כמבואר שם, (צ"א ע"א), ויוקשה, כיון דהלכה כרב בשור האיצטדין הנ"ל, ואנו משתמשים במושג אונס אף כשאין הדבר נוגע בחיוב ופטור אלא בכשר ופסול, וג"כ כאן היינו צריכים לומר דהולד כשר מחמת דהיא אנוסה?
דאולם לפ"ד אין מזה השגה, דכל טעמיה דרב הוא מפני שבאונס לא מתיחס המעשה אל העושה, אבל כאן מה שהולד ממזר, זהו לא מחמת העושה אלא מחמת המעשה גופא, דס"ס בכ"מ דלא תפסי קדושין דינא הוא דהולד ממזר.
הומסתפקים עוד באונס במ"ע, אם האונס מסלק את עצם החיוב של העשה, או שהחיוב בכח נשאר, והאונס מסלק רק את החיוב שבפועל.
וומביאים ראיה כצד השני מהא דע"ז (כ" א'), דמחלקינן שם בין ערל שמתו אחיו מחמת מילה ובין אשה, דהראשון איכא בכלל ואתה את בריתי תשמור, אבל אשה איננה בכלל זה, ואי נימא דהאונס מסלק את עצם החיוב אפילו בכח, איזה הבדל יש ביניהם, הלא שניהם אינם בכלל החיוב לגמרי, ויש עוד ראיות על זה אך אין כאן המקום להאריך, והביאנו זה רק כדי לחזק את הנחתנו הנ"ל שהאונס איננו מסלק את סבת החיוב לגמרי, אלא שזהו סבה התנגדות לפטור וממילא נשארה הסבה החיובית במה שנוגע בבחינת בכח, כי הלא ע"ז אין התנגדות מצד האונס, כי האונס הוא רק בבחינת בפועל.