מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 15
אומתוך החלוקים הנ"ל בין סבה עצמאית ובין סבה הבאה מחמת דבר אחר, נבין ג"כ את ההבדלים שיש בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא ע"י עצמו לענין אין איסור חל על איסור, שמוסכם אצל הראשונים, שנדר על נבלות וטריפות לא חל הנדר מטעם דאין איסור חל על איסור, אבל נדר על שבועה כשנשבע לבל לאכול ככר זה ואח"כ אסר את הככר בקונם כן חל הנדר (עי' בש"ע יו"ד סי' רט"ו סעיף ה' ובר"ן נדרים י"ב ע"א וי"ח ע"א ובתשובות הרשב"א סי' תרט"ו), ואם כי מרש"י שבועות (כ' ע"א) לא משמע כן (וכבר בארתי את זה בספרי ד"מ דה"ק שמעתתא א' פרק ג'), אע"פ שגם נבילות וטריפות הוא רק איסור גברא ככל האיסורים שבתורה, ואם איסור חפצא חל על איסור גברא מדוע לא יחול ג"כ נדר על נבילות וטריפות?
באך לפי"ז יובן היטב, דהגדר דאין איסור חל על איסור נאמר ג"כ על הסבות, כלומר, שסבת האיסור הראשון אינה מניחה לסבת האיסור השני שגם היא באה באותה הנקודה של הסבה הראשונה, והנה ההבדל בין איסור חפצא ובין כל איסורי גברא כנבלות וטריפות וכדומה הוא רק הבדל במהות האיסור, או אחר יותר נכון להגיד בנושא האיסור, שבאיסור חפצא נושא האיסור הוא החפצא ובאיסור גברא נושא האיסור הוא האדם, אבל סוף סוף סבת האיסור גם בנבילות וטריפות היא סבה עצמאית בגוף החפצא, וזהו שהגמ' קוראת איסור גופו גרם לו (עי' פסחים מ"ז ע"ב), וממילא אי אפשר שנדרים יחולו על נבלות וטרפות כיון דס"ס הסבות מתנגדות יחד בנקודה אחת, לא כן בנדר על שבועה, שמלבד ששבועה הוא איסור גברא, הנה גם סבת האיסור היא ג"כ רק בגברא, מצד האיסור של לא יחל דברו לבד, זאת אומרת, "איסור דבר אחר גרם לו", כאן אין הסבות מתנגדות בנקודה אחת אלא בשתי נקודות נפרדות לגמרי, הסבה הראשונה, השבועה, היא בהאדם והסבה השניה היא בהחפצא.
גואפשר עוד להסביר ביתר ביאור, כי הלא קי"ל, שבאיסור בת אחת כו"ע מודים שלא שייך בזה אין איסור חל על איסור, וכיון שהנחנו שזה ההבדל בין סבה עצמאית ובין סבה הבאה מחמת דבר אחר, שהראשונה היא סבה עולמית כל זמן שלא באה איזו סבה אחרת לבטלה, משא"כ סבה באופן השני הנה בכל רגע ורגע היא נחשבת לסבה חדשה, ולמשל, כשאמר שבועה שלא אוכל ככר זה שכל האיסור הוא מצד לא יחל דברו, הנה אע"פ שלא קבע זמן לאיסורו והוא אסור לעולם, הנה אינו אסור ברגע זה מחמת שהיה אסור מקודם, אלא מפני שכיון שכוונתו היתה לעולם הנה בכל רגע ורגע יש סבה חדשה, מאחרי שכוונתו היתה על כל הרגעים הבאים, ממילא זהו תמיד בכלל של שני איסורים בבת אחת.
דואמנם יש ג"כ נ"מ בדינא בין שני ההסברים הללו, הנ"מ הוא אם שבועה ג"כ חלה על נדר, שידועה היא שיטת הר"ן ושאר הראשונים דרק נדר חל על שבועה אבל לא שבועה חלה על נדר, ושיטת הריטב"א היא דגם שבועה חלה על נדר, עי' בנמוקי הריטב"א על המשנה של "זה חומר בשבועות מנדרים" הנ"ל, וזה תלוי בשני ההסברים הנ"ל, דלההסבר הראשון מפני שאין הסבות באות בנקודה אחת אלא בשתי נקודות, הנה אחת היא לנו אם נדר על שבועה או שבועה על נדר, אבל לההסבר השני מובן שזה שייך דוקא בנדר על שבועה שאפשר את זה להכניס תמיד בכלל של איסור בת אחת, כיון דסבת השבועה פסקה בכל רגע ומתחדשת מחדש, אבל בשבועה על נדר מובן שלא שייך זה.