מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 17
אובזה ינומק ג"כ ההלכה הפסוקה שנדר חל על לבטל דבר מצוה ושבועה לא חלה, כמבואר בנדרים (ט"ז ע"א), משום דשבועה על מצוה יש בזה משום שתי סבות המתנגדות זו לזו, כי סבת חיוב המצוה שהיא ג"כ בגברא, מתנגדת לסבת חיוב השבועה שהיא ג"כ באה רק מצד הגברא, אבל בנדר על קיום מצוה אין כאן כלל שתי סבות מתנגדות, כי כשסבה פוגעת בדבר אחר, סבת חיוב המצוה היא בגברא וסבת הנדר היא בחפצא, וכשאומר למשל קונם ישיבת סוכה עלי, הנה אמנם יש עליו החיוב לשבת בסוכה מצד המצוה, אבל אין לו חיוב לשבת מצד הנדר.
בובזה מתורצת גם כן הקושיא העתיקה של הראשונים, שמקשים בנדר על מצוה: מדוע לא נימא אתי עשה ודחי ל"ת, כלומר, אע"פ שבעצם הדבר כן חל הנדר, אבל הלא תמיד בעשה ול"ת הל"ת חל אלא שהעשה דוחה אותו ומ"ש הכא? והתירוץ שבנדרים יש עשה ול"ת, שמלבד הלא יחל דברו יש גם כן העשה של כל היוצא מפיו יעשה אינו מספיק, כאשר כבר שאלו האחרונים כי הלא בעשה ול"ת שעל ידי פשיעה כן עשה דוחה כמבואר?
גאבל בזה תתישב גם קושיא זו, כי היסוד של עשה דוחה ל"ת הוא ג"כ מיוסד על המדה של "שתי סבות המתנגדות זו לזו", סבת הל"ת וסבת העשה המתנגדות זו לזו בנקודה אחת, בנקודת חיובו של האדם המצוה מטילה עליו חיוב לעשות, והל"ת מטיל עליו חיוב שלא לעשות, וסבה אחת סבת חיוב המצוה, מתגברת על הסבה השניה - סבת חיוב הל"ת, אבל בנדר על מצוה אין כלל שתי סבות המתנגדות זו לזו, כי לכל סבה יש טעם אחר, כאמור, ואם גם המצוה מטילה עליו חיוב לשבת בסוכה, אבל ס"ס ע"י הנדר, כאמור, הוה כאילו אין לו סוכה במציאות.