מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו 23
אוציור שכזה אנו מוצאים גם כן בקנינים במקום שע"י החזרה מתבטל הקנין למפרע, וכמו, למשל, בקנין כסף במטלטלים או בדברי שכ"מ שדבריו בעצמם ככתובים וכמסורים דמי, ובכ"ז אם עמד יכול לחזור, שכבר הבאנו שיש מחלוקת הראשונים בזה, אם הגדר הוא שלא יוצמד כלל הקנין כל זמן שיש יכולת לחזור, או דהחזרה מבטלת הקנין, (עי' בספרנו דרכי משה - דרך הקודש ש"ה פ' י"ב וש"ח פי"ט), ואם נימא כצד השני, הנה אע"פ שע"י החזרה נתבטל הקנין למפרע, אבל אין זה בגדר של איגלאי מלתא למפרע, אלא בגדר עקירה, שהחזרה עוקרה את הקנין.
בוגם שם יש לנו הציור הזה, שהנ"מ הוא, שבמקום שע"י הקנין הסתעף גם דין של קדושה, אם תועיל החזרה לבטל את הדין המסתעף הנ"ל.
גוהדבר מבואר ברש"י גיטין (ט' ע"א), שעל הא דאמרינן שם שכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, חוזר בנכסים מתנת שכ"מ הוא, ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין", פירש"י משום ש"נשתחרר שעה אחת כל זמן שלא חזר, ושוב אינו יכול לחזור שקדשו השם", כלומר, דכאן מסתעף מהקנין ממון גם דין של קדושה, ש"קדשו השם", והחזרה פועלת רק לבטולו של הקנין אך אין בכחה של החזרה לבטול הקדושה.
דובודאי דברי רש"י בהא דאמר "ונשתחרר שעה אחת" אין המכוון דברים כפשוטם, שבודאי נעקר הקנין מעיקרו כשחזר, וראי' לזה מהא דאמרינן בב"ב (קנ"ג ב') "מי מוציא מיד מי: הוא מוציא מידם בלא ראיה והם אין מוציאים מידו בלא ראיה", היינו כשיש ספק אם היה שכ"מ או בריא כשנתן המתנה אוקי נכסי בחזקת מרא קמא, ואי נימא דגם בשכ"מ הקנין חל לשעה אחת כל זמן שלא חזר, הרי בכל האופנים כבר יצאו הנכסים מרשות הנותן, אפילו אם היה שכ"מ, וכל הספק הוא אם הוחזרו לו שוב, ובכן הרי הם להיפך בחזקת המקבל מתנה, אלא ש"מ דבכל האופנים הקנין נעקר מעיקרו. והכוונה ב"נשתחרר שעה אחת" הוא רק בציור, כלומר "דאי אפשר לצייר עקירה בלי התהוותו של הדבר מקודם, וכיון דע"י התהוות של השיחרור בעבד באה גם הקדושה שוב אין ביכולה של החזרה לעקרה.
הוהתוס' שמקשים שם בגיטין על הטעם שאינו חוזר בעבד, ואומרים שזהו רק מתקנת חכמים, אפשר שגם הם מודים שזהו רק בבחינת עקירה, ובכ"ז המה חולקים על רש"י, כי גם כאן הוא אותו הציור שיש בנדר כשאוסר על עצמו את הנכסים כהנ"ל.