מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב 9
אויש לפעמים שהחידוש הוא להיפך, בשלילת המסובב אע"פ שיש סבה לכך, ואז נופל הספק, אם החידוש הוא שהסבה כמאן דליתא דמי, או שהחידוש הוא רק בהמסובב, שלא יתהוה המסובב אע"פ שהסבה כן היתה.
בוציור שכזה יש לנו בחמץ בפסח, שעובר בבל יראה ובל ימצא, אע"פ שהחמץ אינו ברשותו מטעם שאסור בהנאה, אלא "שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב כאילו הוא ברשותו, ואילו הם: בור ברה"ר וחמץ בפסח", כאן יש סבה של איסור הנאה שלא מביאה לתוצאות המסובב שכל איסור הנאה הוא אינו ברשותו, וזה היה צריך להיות סבה שלא יעבור בב"י, ובכ"ז הוא כן עובר בב"י, וממילא נופל הספק אם החידוש הוא לבטל את הסבה מעיקרה, כלומר, שלענין ב"י אנו חושבים את החמץ כאילו לא נאסר כלל בהנאה, או דהחידוש הוא רק בהמסובב, כלומר, שאע"פ שגם לענין ב"י אין אנו מבטלים את האיסור הנאה של זה, בכ"ז המסובב - שלילת עברת ב"י לא מתהוה מזה.
גואמנם באופן השני עלינו להגדיר את הנקודה שבה הוא החידוש, מאחרי דעל דבר שאינו שלו ממש, כמו הפקר, אינו עובר ס"ס בב"י, ואת זה אפשר להגדיר ג"כ בשני אופנים, או מצד דהחידוש הוא, דאיסור הנאה לא דמיא בזה להפקר, שאע"פ שבהפקר אינו עובר, בכ"ז באיסור הנאה הוא כן עובר, או שהחידוש הוא שאיסור הנאה של חמץ, שהאיסור מתחיל רק עם הפסח והוא נגמר בסוף הפסח, שאיסור הנאה שכזה שאני.
דובכל דבר ודבר מהחקירה הנ"ל, יש נ"מ לדינא.
האנו מוצאים מחלוקת הראשונים הרמב"ם והר"ן אי קנה חמץ בפסח לוקה מצד בל יראה, שהרמב"ם פסק דלוקה בפרק א' מהלכות חמץ ומצה (הל' ג'), והר"ן שואל דלא רק שלא ילקה אך גם לא יעבור בכלל בב"י, מאחרי דאין קנין באיסורי הנאה? אבל בזה היא המחלוקת, דאם נימא דהחידוש הוא בבטול הסבה של איסור הנאה לענין ב"י, כלומר, שלענין ב"י אנו צריכים להביט כאילו לא היה כלל אסור בהנאה, אז אין שאלה של אין קנין באיסוה"נ, מאחרי דס"ס לולי האיסור הנאה היה הקנין כן חל, וזהו גופא הוא החידוש כנ"ל, אבל להצד השני, הנה החידוש הוא רק במקום שאינו ברשותו הוא רק מצד איסור הנאה, אבל כאן, כיון דאין קנין באיסורי הנאה, הנה זהו בכלל חמץ של אחרים ממש שע"ז נאמר "אבל אתה רואה של אחרים".
וולענין המקנה חמץ בפסח, אם יעבור בב"י, יהיה הנפקא מינה בהיפך, דאם החידוש הוא בבטול הסבה אז המקנה לא יעבור בב"י ממ"נ, דאם נבטל הסבה של איסור הנאה הרי אין החמץ שלו מצד דהקנין חל, ואם לא נבטל הסבה הרי שוב לא יעבור בב"י מצד האינו ברשותו של האיסור הנאה, ולא שייך ע"ז להגיד שעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, מאחרי דכל החידוש הוא בבטול הסבה, וכאן לא יתכן זאת כנ"ל, אבל להצד השני שפיר עובר, מכיון דס"ס אין קנין באיסורי הנאה והקנין לא חל, ממילא הוא עובר בב"י מצד החידוש, דהא זה גופא החידוש לפי הנ"ל, שגם איסור הנאה בכלל, או איסור הנאה של חמץ, אינו נחשב בכלל "אבל אתה רואה של אחרים".
זוגם מהספק השני שהסתפקנו מה היא נקודת החידוש, אם אנו תופסים, שהחידוש הוא בהמסובב ולא בהסבה, גם מזה יוצא לנו נ"מ בדינא, איך יהיה בחמץ שיש עליו איסור הנאה גם מלבד האיסור הנאה של חמץ, דלהאופן הראשון דהחידוש הוא דאיסוה"נ לא הוה כמו הפקר לענין ב"י גם בזה יעבור, אבל להאופן השני, שהחידוש הוא שאיסוה"נ של חמץ שאני, ממילא במקום שיש איסור הנאה אחר לא יעבור בב"י.