מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב 17
אודוגמאות לדבר: קי"ל ד"מה שקנה עבד קנה רבו", והנותן מתנה לעבד זכה רבו. ויש בזה סבה ראשונה, זהו מעשה הקנין של המתנה, והמסובב האחרון זהו חלות הקנין להאדון, והדבר הממוצע שבין הסבה ובין המסובב זהו העבד, ונופל הספק ממילא, אם דזהו כאילו הנותן של המתנה נתן באופן ישר להאדון והעבד הוא רק מעין יד של האדון ממש, או דבאמת הקנין מתהוה לכתחילה להעבד, כי הלא בדעת הנותן היה כן, אלא שדין הוא שכל מה שיש לו להעבד עובר ממילא לרשות האדון, ובאופן שכזה יש בין הסבה הראשונה, מעשה הקנין מצד הנותן, ובין המסובב האחרון, חלות הקנין להאדון, דבר ממוצע שהוא משמש גם בתור מסובב וגם בתור סבה, כלומר, העבד שהוא לכתחילה קונה את הדבר, הוא מסובב ממעשה הקנין ומשמש ג"כ בתור סבה לקנינו של האדון.
בואמנם כבר עמדו ע"ז רבותינו הראשונים, והראב"ד ז"ל כפי שהביא הרשב"א בקדושין (כ"ג ע"ב) מבאר בזה את המחלוקת בין ר"מ וחכמים, בנותן לעבד מתנה, ע"מ שאין לרבו רשות בו, שר"מ סבר, כי "אמר ליה קני קניה עבד וקניה רביה, וכי אמר ליה על מנת לאו כלום קאמר ליה, וחכמים סברי, דאהניה ליה תנאה", שלכאורה, מאי היא סברת ר"מ, וביחוד מאחרי דלר"מ בעינן תנאי כפול, וכשמתנה עמ"נ שאין לרבו רשות בו, זאת אומרת, דאם תהיה לרבו רשות בו אז מבטל את המתנה מעיקרה, והאם אפשר להכריח את הנותן שיתן מתנה בכל כרחו? והראב"ד מסביר שאמנם בזה הוא המחלוקת ור"מ סבר דהמתנה עוברת באופן ישר מרשות הנותן לרשות המקבל והעבד הוא רק מעין יד ממש של האדון, וכשמתנה עם העבד תנאי עמ"נ שאין לרבך רשות, זהו כאילו ניתן מתנה לראובן ומתנה תנאי עם שמעון, דודאי שהתנאי לא מעלה ולא מוריד כלל, דהתנאי צריך להיות דוקא עם מי שהמעשה נעשה לו, ואפשר לבוא בזה גם מצד תנאי ומעשה בדבר אחד כיון שכל המעשה לכתחילה הוא בעיקרו מתנה להאדון, אי אפשר לו ע"י תנאי לבטל את אותה המתנה, וחכמים סוברים כהצד השני, דלכתחילה יועתק הדבר מרשות הנותן לרשות העבד, והמעשה באופן ישר נעשה בין הנותן ובין העבד, וממילא התנאי שפיר מועיל.
גואמנם אין הדבר מוכרח, ואפשר להגיד ג"כ ששניהם סוברים, גם ר"מ וגם החכמים דהרב קונה את המתנה לא באופן ישר מהנותן אלא מהעבד כנ"ל, וכמו דמשמע גם הלשון "ר"מ סבר כי אמר ליה קני קניה עבד וקניה רביה", אבל דוקא בשביל כך הוא אומר "וכי אמר ליה על מנת לא כלום קאמר ליה", עפ"י מה שביארנו בספרנו בכמה מקומות, דדוקא בדבר המסתעף לא מועיל תנאי, כלומר, דכל גדר תנאי הוא מצד דהבעל דבר יכול להתנות בחלות הדבר מה שיחפוץ, אבל מה שמסתעף מחלות הדבר באופן דממילא ע"ז כבר אינו בעלים, וכיון דקנין הרב בא כנ"ל באופן דממילא, שכל מה שיש ברשות העבד נעתקת ממילא לרשות האדון, ומאחרי דעל עצם המתנה כשהיא לעצמה שבאופן ישר, כאמור, היא רק העתקה מרשות הנותן לרשות העבד, הוא כן מסכים, ממילא איננו כלל בעל הדברים על מה שמסתעף מזה ממילא שזהו העתקה לרשות האדון.