מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב 18
אואותה החקירה היא גם בהחובל בעבד כנעני שצריך לשלם ה' דברים להרב, שגם בזה יש סבה ומסובב ודבר ממוצע, הסבה היא החבלה, המסובב זהו חיוב הה' דברים, והדבר הממוצע הוא העבד, דגם בזה יש לחקור, אם המסובב בא באופן ישר מהסבה, והעבד אינו משמש בזה רק בתור חומר שבו פעלה הסבה, או שהוא משמש גם בתור מסובב וגם בתור סבה, מסובב בזה, שמקודם יועמד החיוב אליו בתור אדם הנחבל ככל אדם, ואח"כ נעתק החיוב אל הרב מטעם "מה שקנה עבד קנה רבו" וגם הזכות של קבלת הה' דברים בכלל.
באמנם על זה כבר יש ראיה ברורה, דהאמת היא כהצד השני, ובתור אדם הנחבל מחוייב החובל בה' דברים כמו לכל אדם, אבל אם נימא דהחיוב יועמד באופן ישר להאדון מצד דהוא ממונו, הרי על ממון אין רק החיוב של נזק ולא חיוב של ה' דברים.
גאולם באמת נראה, דיש בעבד גם שני הגדרים יחד וזהו שאנו אומרים "יד עבד כיד רבו", וזה מחייב לומר שאם אחד נותן מה לעבד יש בזה סבה ישרה מרשות הנותן לרשות האדון, וגם "מה שקנה עבד קנה רבו" שזה מראה, שגם מה שמתהוה לרשות העבד עוברת מרשותו לרשות האדון. ולכן אף מה שהיה לו, להעבד, מקודם, לפני שנעשה עבד נמי עובר לרשות האדון.
דולכן, בהחובל בעבד כנעני, חייב בחמשה דברים להרב, אף ששם אי אפשר לבוא מטעם סבה ישרה כנ"ל, דבאופן שכזה לא יהיה חייב רק נזק לבד, הנה אנחנו באים בזה מטעם "מה שקנה עבד קנה רבו", וכיון שהוא בתור אדם קונה את כל החיוב של ה' דברים, גם הרב קונה זאת.
הובזה תרצנו את הקושיא על הא "דגזל עבדים אומר הרי שלך לפניך", דמקשים שיהיה חייב מטעם שבת, כמו "הדקיה באינדרונא ובטליה"? אבל כיון שכל החיוב של ה' דברים הוא לא מטעם ההפסד של האדון, דהא מצד זה לא היה חייב אלא בנזק לבד, אלא דהוא מטעם שהחיוב יועמד באופן ישר להעבד בעצמו בתור אדם, והאדון הוא שזוכה מהעבד, א"כ רק אז מחוייב אם בהעבד כשהוא לעצמו בתור אדם יש בו משום כל הה' דברים או אחד מן הה' דברים, כמו למשל "הדקיה באינדורנא ובטליה", אבל בגזל עבדים והזקינו, הלא מצד העבד כשהוא לעצמו אין כלל שבת, דהא יכול לעסוק במלאכתו, וכל השבת הוא רק להאדון בלבד, וע"ז כאמור אין כלל הדין של שבת.