מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב 19
אבשיעבודא דר"ג, שנושה בחברו מנה וחברו בחברו שמוציאין מזה ונותנין לזה, ג"כ נופל הספק ממילא, אם זהו בתורת שיעבוד על שיעבוד, כלומר, דהחידוש הוא כיון דשמעון חייב לראובן וכל נכסיו משועבדים לו, הנה גם השיעבוד שיש לו לשמעון על לוי ג"כ משועבד זה לראובן, שגם השיעבוד בכלל נכסיו, או דעצם השיעבוד של לוי לשמעון יועתק לגמרי ונעשה שיעבוד באופן ישר מלוי לראובן.
בוגם בציור זה יש סבה ומסובב אחרון, הסבה היא ההלואה הראשונה מה שלוי הלוה לשמעון, והמסובב האחרון הוא מה שראובן חייב ללוי, והממוצע בזה הוא שמעון, ולהצד הראשון, שמעון, משמש בזה גם בתור סבה וגם בתור מסובב, המסובב שבו הוא מה שהוא מתחייב ללוי, והסבה היא מה שהוא הלוה אח"כ לראובן, ולהצד השני הוא, שמעון, רק המשך מהמסובב האחרון, כלומר, דבדין יש רק סבה אחת ומסובב אחד, דאותה ההלואה שהלוה לשמעון הוא כאילו הלוה אותה באופן ישר לראובן.
גועיין בקצוה"ח סי' פ"ו, שהאריך בזה ומבאר דהאמת היא כהצד השני, דלהצד הראשון יוקשה ל"ל קרא ע"ז, הלא גם בלי קרא היינו יודעים דכל אשר ללוה משועבד למלוה, וממילא גם מה שיש לו ללוה בתורת שיעבוד גם זה משועבד להמלוה? אלא דזהו גופא החידוש, שכאן הוא לא בתורת שיעבוד על שיעבוד, אלא דזהו העתקת השיעבוד באופן ישר מהלוה האחרון להמלוה הראשון, וזהו החידוש "ונתן לאשר אשם לו", שיצטרך לשלם לא רק את הקרן אלא גם את החומש להמלוה הראשון, שאנו חושבים את הכפירה להמלוה השני כאילו כפר זאת להמלוה הראשון גופא, וזהו שכתב רש"י בכתובות (ל"ו ע"א) "ונתן לאשר אשם לו ולא כתב לאשר הלוהו? אלא לאשר האשם שלו, ואשם היינו קרן כדאמרינן בהגוזל (דף ק"י) למי שהקרן שלו".
דאמנם יש גם ראשונים הסוברים כהצד הראשון, כמו הרשב"א בסוף קדושין, שעל הקושיא ל"ל קרא, דתפ"ל מצד שכל מה שיש לו ללוה משועבדים המה למלוה כנ"ל? הוא מתרץ, דשטרות לאו בני גוביינא דמילי נינהו ומילי לא משתעבדי וכן כתב הר"ן בסוף כתובות.