מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 20
אבסבה עיונית שכאמור אין לה הסימן של קדימה בזמן כמו בכל סבה מציאותית, ממילא יש הרבה פעמים שקשה לקבוע בשני דברים הקשורים זה בזה, ואמנם יודעים אנו ודאי שהאחד הוא סבה לחברו, אבל נופל הספק מי מהם הוא בבחינת סבה ומי מהם בבחינת מסובב.
בדוגמא לדבר אנו מוצאים גם כן בהמחלוקת שבין החכמים הראשונים בנוגע לזמן ותנועה, אם הזמן הוא הסבה להתנועה, כלומר, שרק ע"י תפיסת הזמן אנו תופסים את התנועה, או להיפך, שהתנועה היא סבה להזמן, כלומר, שרק ע"י תפיסת התנועה אנו תופסים את הזמן, ולדעת הרבה חכמים וגם הרמב"ם בכלל, אם לא תהיה שום תנועה בעולם והכל יעמוד על מקום אחד, אז לא יהיה לנו כלל מושג של זמן, ועוד יותר שבכלל לא תהיה אז החלוקה של עבר, הוה ועתיד אך הכל יהיה הוה, ועי' במו"נ ח"ב פי"ג שכתב ש"הזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים", כי הזמן נמשך אחרי התנועה והתנועה מקרה במתנועע, אך יש גם חכמים שסוברים להיפך, שאנו תופסים את התנועה רק מתוך תפיסת הזמן וע"י שינוי התנועות בזמן אנו תופסים את שינוי התנועות במקום.
גוגם החקירה הידועה בדרכי ההיסטוריה האנושית, שאנו רואים ש"דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו", שגם הדורות וגם החכמים משתנים מזמן לזמן ומתקופה לתקופה, והחקירה היא, אם החכמים גדולי הרוח, המה יוצרי השנויים והמהפכות הנעשים בקרב הדורות, בקרב ההמונים הרחבים, או להיפך, שהדורות בעצמם, המה הגורמים להשנויים המתהוים אצל החכמים שבכל דור ודור, שבאמת אנו מוצאים בזה מחלוקת בגמרא גופא "זה דור ודורשיו פליגי בה ר' יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר, דור לפי פרנס, וחד אמר, פרנס לפי דור" (ערכין י"ז א'), והדברים מובנים מאליהם, שגם חקירה זו באה מתוך שתי הופעות הבאות יחד, השנויים שאנו רואים בהתפתחות הדורות, ההמונים הרחבים, ובהתפתחות החכמים והפרנסים, ואין כאן ברור של קדם מה בזמן וממילא הספק מה בזה הסבה ומה בזה המסובב.
דואנו מוצאים בזה כמה דוגמאות שונות בהלכה: