מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין 4
אובזה יובן לנו הטעם דבעדים לא אמרינן מיגו כדאמרינן בכתובות (י"ח ע"ב) "לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים" ואין אנו מאמינים להם שאנוסים היו מחמת ממון במיגו דאי בעי אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות? ועי' בתוס' שם משום דבשני עדים לא שייך לומר שיהיו נאמנים במיגו "לפי שאיך האחד יודע מה בדעת חברו לטעון", אבל התוס' לשיטתייהו הנ"ל שרק מצד מה לו לשקר אתינן בזה ובשביל כך הוצרכו לדחוק "לפי שאין אחד יודע מה בדעת חברו לטעון", אבל לפי הצד השני הנ"ל, הנה בכלל לא שייך בעדות המושג מיגו, מאחרי דכל עיקרו הוא רק זכות של הבע"ד, אבל בעדות הרי לא שייך זה, כמו להיפך שלא שייך לבוא בבע"ד מצד מיגו של עדות, כלומר, אם הבע"ד המה שלשה למשל הלא אפשר להגיד תמיד מה להם לשקר, הלא היה יכול רק אחד מהם להיות בע"ד ושנים האחרים יהיו לעדים? אך ג"כ כנ"ל, דמתי שייך מיגו רק במקום שגם הטענה שהוא טוען עכשיו וגם הטענה שהיה יכול לטעון הנה היא טענה של בע"ד ורק אז שייך לבוא מצד זכות בעל דין כנ"ל.