מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין 21
אועי' בר"ן נדרים (פ"ה ע"א) הנ"ל כשאסר הנאה על עצמו יכולים אחרים ליקח בעל כרחו, מפני שנעשה כהפקר, מיהו יכול לשאל עליו, אלא שהוא מסתפק, איך יהיה הדין כשישאל אחרי שכבר זכה בו אחר.
בואמנם נראה, שאע"פ שחושב איסה"נ כהפקר, בכ"ז חלוק הוא מהפקר בזה, ששם הגדר שבהפקר כנ"ל, משמש רק בתור סבה, אבל בנ"ד האיסה"נ משמש בתור יסוד, ולכך בהפקר אחרי שכבר חל והוא נכנס בכלל דין ממוני כבר אינו בסוג של שאלה, משא"כ באיסה"נ, שכל ההפקר שבזה לא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, מכלל האיסה"נ, הנה האיסה"נ הוא בתור יסוד וההפקר שבזה מתקיים רק כל זמן שיש האיסה"נ.
גאלא שהספק הוא אם הזכיה שזכה בו אחר, אם גם זה בא רק בתור בנין על היסוד של איסה"נ, וממילא כששואל על האיסה"נ נופל גם הבנין הזה, או כיון דס"ס זכיה הוא יסוד ממוני, אי אפשר לצמצם את זה רק בתור בנין על יסוד של איסור, וע"כ דנתוסף כאן כבר יסוד חדש.