מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין 27
אונשאר לנו עוד לברר את ההבדל בין יתומים ולקוחות, דהא הלא גם על הלקוחות אין הסבה הראשונה של מצות פריעת בע"ח, אלא שכיון שכבר חל המסובב השיעבוד הממוני, אין לנו נ"מ בבטול הסבה הנ"ל, א"כ גם ביתומים נמי מאי איכפת לן בזה שיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו?
בוכדי להבין את זאת נחוץ לנו בכלל להתבונן בהגדר שיעבוד, שכידוע אנו מחלקים את השיעבוד לשנים, שאנו אומרים שיש בזה שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים, שלכאורה כל החלוקים הללו פורחים באויר, כי איזה מקור יש לזה בתורה? ובכלל איך מוכפל השיעבוד וס"ס הלא חוב אחד הוא ולא כפול?
גאכן באמת ההגדרה בזה היא ככה:
דההבדל בין שיעבוד ובין קנין הוא בזה, שבקנין המקנה משמש רק בתור זה שגרם את הסבה לההוצאה והכנסה, הוצאה מרשותו לתוך רשותו של השונה, ולא כן בשיעבוד, שהלוה משמש לא רק בתור גורם השיעבוד, אלא גם בתור נושא השיעבוד, כלומר, כי כל שיעבוד פירושו שיעבוד של חוב ועל כל חוב צריך להיות אישיות מיוחדה שהיא תשא על עצמה את החוב. בקצור, אין שיעבוד בלי חוב ואין חוב בלי אישיות אחראית, וזהו הגדר שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים, ולא במובן הפשוט שיש כאן שני שיעבודים אלא שהכל חדא הוא, כלומר, ששיעבוד זהו מושג של נכסים וגוף ביחד, הגוף הוא נושא החוב שממנו בא השיעבוד נכסים.
הונמצא, שאע"פ, שכאמור, המצוה של פריעת בע"ח משמשת רק בתור סבה, אלא עצם החוב שעל הלוה זהו כבר משמש בתור יסוד להשיעבוד.
ווזהו ההבדל בין יתומים ובין לקוחות, בלקוחות אע"פ שהמצוה כבר איננה קיימת אבל החוב עדיין קיים, כי נושא החוב ישנו במציאות כי למי שיש לו נכסי הלוה, ובנ"ד זהו הלוקח, הוא הוא נושא החוב, אבל ביתומים קטנים, הנה לא רק שאינם בני מצוה, אך ג"כ אינם בני חיוב, ואין כאן נושאי החוב כלל, וממילא לא שייך בזה שיעבוד שכל מושגו הוא מושג של חוב.