מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין 26
אוממילא מובן שכל הקושיות הללו נופלות מאליהן, ונפתח בהאחרונות, בההבדל שיש בין אם קדם החוב להשבועה או שקדמה השבועה להחוב, דהמושג שבועה הוא רק "לאסור איסר על נפשו", כלומר, דזהו רק מושג איסורי אבל לא מושג ממוני שע"י יוכל להפקיע ממונו של חבירו, ואם כי שבועה חלתה אף על מצוה בכולל, הנה רק על מצוה שמונחת אקרקפתא דגברי, אבל לא על זכות ממון של חברו, ויש הבדל בין אם השבועה היא שלא יתהוה כלל השיעבוד ובין אם השבועה היא אחרי שכבר נתהוה השיעבוד שהשיעבוד יופקע, כי לפני ההתהוות כאמור זהו בכלל מצוה, אחרי שס"ס המצוה היא הסבה הגורמת, וע"ז מועילה שבועה, אבל אחרי שכבר התהוה זהו כבר בכלל זכות ממונית של איש אחר וע"ז לא שייכת כלל שבועה.
בורק קונמות מפקיעה מידי שיעבוד, משום דע"י הקונמות הוי כמאן דליתנייהו הנכסים והמשועבדים בעולם, אבל שבועה שזוהי באה רק על גברא לא שייכת על שיעבוד כשכבר התהוה ויש לו תוקף ממוני.
גומובן דבספק חוב אמרינן ספק ממונא לקולא, כמו שאנו אומרים בספק הפקר ספק ממונא לקולא, אף שבשניהם הסבה הראשונה היא אי איסור - האיסור של "לא יחל דברו" בהפקר - אי מצוה - מצות פריעת בע"ח בכל חוב, כי בזה אין אנו מביטים על הסבה הראשונה, אלא על עצם הדברים שהמה דברים ממוניים.
דומובן ג"כ, שאין אף התחלת קושיא בזה שמקשים שיהיה מותר לפרוע חוב באיסוה"נ, כיון דעצם הפרעון בא כבר מצד דין ממוני ואין לנו שום נ"מ מהתחלת הסבה שבאה מצד מצוה.