מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 4
אכל ההלכות במתנה ע"מ שכתוב בתורה שמעשה קיים ותנאי בטל באו רק עפ"י ההבדל הראשון שכתבנו, שלפעמים אפשר לכוון שתשאר הסבה בלי המסובב, אבל אינה מועיל המחשבה שישאר עצם הדבר בלי ההסתעפות.
בכי מתנה ע"מ שכתוב בתורה אין המושג רק מפני שקיום התנאי הוא נגד התורה, כי בודאי על מנת שתאכלי בשר חזיר הוא גם כן נגד התורה, ובכ"ז כפי המבואר בגיטין (פ"ד ע"ב) אין זה נקרא מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אלא הכוונה בעיקר שלא מועיל התנאי שלא יסתעפו הפרטים המסתעפים ממילא מעצם הדבר.
גובשביל כך יכול הוא להתנות הרי את מקודשת עמ"נ שתתני לא מאתיים זוז או עמ"נ שתאכלי בשר חזיר ואם לא נתקיים התנאי בטלין הקדושין, ואע"פ שמעשה הקדושין, הכסף או השטר והביאה, הוא סבה תמידית לחלות האישות, אבל כיון שהוא הפועל של המסובב - היינו האישות - ע"י מחשבתו ורצונו, הנה אפשר גם רצון של סבה בלי מסובב, כלומר, שאם לא יתקיים התנאי הוא רוצה שמעשה הקדושין ישאר בלי תוצאות, כי הוא הבעלים לא רק של הסבה אך גם של המסובב, אך במתנה למשל, עמ"נ שאין לך עלי שאר כסות ועונה, הנה הוא מתנה לא על עצם הדבר, היינו האישות, שזהו המסובב המתהוה באופן ישר מהסבה שהוא הפועל, אלא על הפרטים המתהוים כבר באופן של ממילא, ועל זה כבר איננו בעלים כלל. כי בשעה שמקדש אשה אין הכוונה שהוא מתחייב על שאר כסות ועונה רק בשביל כך הוא מחוייב בזה, אלא אנו זקוקים רק למחשבתו על חלות הקדושין, והפרטים הללו כבר באים מהתחייבות התורה.
דולהגיד בזה, כי כיון שמתבטל התנאי בטל המעשה, כאשר באמת עמדו הראשונים על זה וטענו, אמת שקדושין בלי שאר כסות ועונה הוא נגד התורה, אבל האם הוא נגד התורה שלא יהיו קדושין כלל, וס"ס הלא אינו רוצה בקדושין אם לא יתקיים תנאו? אך זהו מה שאמרנו, שאי אפשר שהמסתעף מתוך הדבר ישמש בתור עילה לבטולו של הדבר, וכאן יש לנו הציור שכזה, שאיך נימא שכיון שיש לה שאר כסות ועונה ונתבטל התנאי יתבטל המעשה, הלא כיון שאנו באים לשאר כסות ועונה, הרי כבר אנו באים לההסתעפות של הדבר, ואם זה ישמש עילה לבטולו של הדבר הרי יש בזה תרתי דסתרי.
הוהמכוון שב"מתנה ע"מ שכתוב בתורה" הוא באמת זה, שאע"פ שהוא בעל הדבר ויכול להגביל ולבטל את הדבר כרצונו הוא, אבל על הדברים המסתעפים ממילא מתוך הדבר עפ"י חוקי התורה ע"ז אינו בעלים כלל.
וולא רק בשאר כסות ועונה אלא בכל המקומות שאנו משתמשים בהמושג של "מתנה ע"מ שכתוב בתורה", תמיד מדובר שם שהתנאי הוא בהפרטים המסתעפים ממילא מתוך הדבר, כמו למשל, "המוכר את בתו ופסק עמ"נ שלא ליעד" (קדושין י"ט ב'), "האומר הריני נזיר עמ"נ שאהיה שותה יין ומטמא למתים" (נזיר י"א ע"א), "האומר לחברו עמ"נ שאין לך עלי אונאה" (ב"מ י"א ע"א), "האומר לחברו עמ"נ שלא תשמיטני שביעית" (מכות ג' ע"ב), שמובן מאליו, שכל הפרטים הללו שהוא מתנה לבטולם, הנה אין צורך קיומם בו מצד הבעל דבר בעצמו, אלא שהמה כבר פרטים המסתעפים ממילא מתוך חלות הדבר, וע"ז כבר איננו בעלים.