מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 5
אובזה נבין ג"כ את סוגית הגמ' בקדושין (כ"ג ע"ב), בנותן מתנה לעבד עמ"נ שאין לרבו רשות בו, ש"ר"מ סבר, כי אמר ליה קני קני עבד וקניה רביה, וכי אמר לו עמ"נ לאו כלום קאמר", שהרשב"א מתמה ע"ז מאוד ואומר "תימא, האיך אפשר לומר כן, שאם מתנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בע"כ של הנותן, והרי הוא כפל לתנאו לדברי ר"מ שאם יקנה רבו שלא תהיה מתנתו כלל"?
בוידוע התירוץ שמביא ע"ז בשם הראב"ד דהמחלוקת היא בזה, אם מה שקנה עבד קנה רבו הוא באופן ישר, דכשנותן מתנה לעבד כאילו נתן את זה באופן ישר להרב, או שזהו באופן בלתי ישר, שעצם חלות המתנה הוא להעבד אלא שהרב קונה ממנו, ור"מ סובר כהצד הראשון, ובכן הבעל דבר בזה הוא לא העבד אך האדון, וכשמתנה את התנאי עם העבד כאילו התנה את התנאי עם איש אחר לגמרי.
גאבל באמת הלשון של ר"מ "קני עבד וקניה רביה", משמע דוקא להיפך שהרב קונה זאת מהעבד, ולפי דברינו הנ"ל, הנה באמת זהו דוקא כל הנמוק של רבי מאיר, דלפ"ז יוצא דקנין הרב אין זה מעצם הדבר אלא שזהו בבחינת המסתעף מהדבר, דעצם הדבר הוא מתנה להעבד, אלא שמתוך כך מסתעף ממילא ובאופן הכרחי שהמתנה נעתקת לרשותו של האדון, וכפי שאמרנו שכל התנאים חלים רק במה שנוגע להתהוותו של הדבר, אבל לא במה שנוגע לההסתעפות שבאה מתוך הדבר, ובנ"ד הוא יכול להגביל את חלות המתנה להעבד כמה שיחפוץ, מפני שבנוגע לזה הוא בעל הדבר, אבל לא יכול להגביל את העתקת הדבר לרשות האדון, כי בנוגע לזה הוא איננו הבעל דבר כנ"ל, ולהגיד כי מכיון שלא נתקיים תנאי בזה אז ממילא בטל המעשה זה הוה כאילו נגיד, שהסתעפותו של הדבר ישמש בתור נמוק לבטולו של הדבר, שכמובן יש בזה משום תרתי דסתרי, כנ"ל.