מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 6
אוהנה הא"מ בסי' ל"א (ס"ק כ"ב) מתמה, מדוע אנו אומרים באומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי שמבואר בנדרים (כ"ט ע"א) שהיא מקודשת לעולם, מ"ש זה מהמקדש חצי אשה שאינה מקודשת כלל כמבואר בקדושין, ומאי שנא חצי בגופה של האשה מחצי בהזמן?
באך לפי דברינו ההבדל פשוט מאוד, זהו הבדל בין חצי דבר המסתעף מהדבר, דבודאי תמיד כשמקדש אשה לא נגיד שסבת הקדושין פועלת בחצי אשה והחצי השני כבר מסתעף ממילא, אלא, שכמובן, הקדושין היא סבה להאישות של כל האשה, אבל במקדש את האשה סתם לא נגיד שהקדושין משמשים בתור סבה גם להאישות של היום וגם להאישות של מחר ומחרתיים, אלא שהקדושין משמשים בתור סבה לקדושת הגוף והזמן הבא אחר כך עד עולם זהו כבר מסתעף ממילא.
גולפי דברינו בעל הדבר יכול להגביל את הדבר, או, במלים אחרות, שבעל הסבה, אם היא דרושה למחשבה של בעל הסבה, יכול להתנות שהמסובב לא יצא מזה, אבל איננו בעלים כלל על ההסתעפות היוצאות ממילא.
דואת ההבדל הזה אנו מוצאים גם בנזירות לר"ש דסובר בנזיר (ג' ע"א) דאם אמר הריני נזיר מן החרצנים לבד דאינו נזיר עד שיזיר בכולן, ובכ"ז באומר הריני נזיר אלא יום אחד לבד מבואר שם בנזיר (ז' ע"א) דהוה נזיר שלשים יום, ומשמע דכו"ע מודים בזה, ומהו ההבדל? אך שוב ההבדל בין חצי דבר ובין דבר המסתעף, דכפי שיבואר אצלנו להלן, הנה טעמייהו דרבנן שסברי שאפילו לא קיבל נזירות אלא בחרצנים לבד, למשל, הוי נזיר בכולם, משום דסברי, דפרטי הדברים הנאסרים בנזירות המה דברים מסתעפים מהתואר קדושה של נזירות שזהו עצם הנזירות, ור"ש שחולק על זה נראה דסובר דכל הפרטים הנאסרים המה מצד קבלה, ואלו המה עצם הדבר של הנזירות ו"דבר ולא חצי דבר" בשביל כך בכה"ג לא הוה נזיר כלל, אבל במה שנוגע לזמן גם הוא סובר דהזמן מסתעף ממילא.
הבאופן, שג"כ יש לנו מעין ההבדל שבין חצי אשה דאינה מקודשת כלל ובין "היום את אשתי ולמחר אי את אשתי", כנ"ל.