מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 9
אומובן שלפי דברינו הנ"ל, הנה רק אז אפשר להכניס את הדין של "הריני נזיר עמ"נ שאהיה שותה יין ומטמא למתים" בכלל מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אם נתפוס שהפרטים הללו כבר מסתעפים מעצם הדבר, אבל אם נימא שזהו עצם הדבר הנה באופן שכזה זה נכנס בכלל חצי דבר, שאז או שלא חל כלל אם בלתי ניתן להתחלק כמו חצי אשה, או שחל רק החציו אם זה ניתן להתחלק כמו "במתנה ש"ח להיות פטור משבועה", אבל בכל האופנים אין זה בכלל "מתנה ע"מ שכתוב בתורה".
בובזה היא המחלוקת של הבבלי והירושלמי, שהבבלי השתמש בזה בהכלל של מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והירושלמי הוזקק לטעם אחר, לטעם שאין כאן תנאי כפול.
גוכשם שהירושלמי לשיטתו לא היה יכול להשתמש בזה בהכלל של מתנה ע"מ שכתוב בתורה, כך הבבלי לשיטתו לא היה יכול לבוא בזה מצד תנאי כפול, דהא מבואר בר"ן נדרים (י"א א'), דרל"מ בעינן תנאי כפול רק באיסורא דאית ביה ממונא, כנדרים דאית בהו איסור חפצא, אבל בשבועה דלית בהו רק איסור גברא גם לר"מ אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו, וכיון דלהבבלי נזירות הוא תואר קדושה והאיסורים מסתעפים ממילא, הרי זהו בודאי איסורא דלית בהו ממונא, והירושלמי שסובר דאיסורי הנזירות הם מצד הקבלה, כנראה, סובר, שהקבלה היא על איסור חפצא ובשביל כך בעינן בזה תנאי כפול.
דובכל האופנים אי אפשר לפי הנ"ל להשתמש בשני הטעמים הנ"ל יחד משום דזה הוי תרתי דסתרי.