מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 12
אובנזירות יש לנו ציור שכזה, שהסבה הראשונה והעיקרית הגורמת לעצם הדבר מתהפכת אח"כ למסתעף ממסתעף.
בכי בנזירות בודאי הבל יחל דברו היא הסבה הראשונה להתהוות התואר קדושה, מזה מסתעפים כאמור הפרטים הנאסרים מדיני התורה, אך אם, למשל, אכל ענבים או טמא למתיא הוא עובר מלבד הלאוים שיש ע"ז מצד איסורי תורה גם הלאו של בל יחל, כמו שאמרינן בנדרים (ג' ע"ב) "לעבור עליו בשנים" ומדוע הוא עובר באמת לפ"ז גם על בל יחל דברו, הלא לפי הנ"ל קיבל על עצמו רק תואר קדושה, וזה הלא נתהוה ממילא, בין אם הוא רוצה אח"כ בזה או לא?
גאך זהו שוב מסתעף מהפרטים המתסעפים מהנ"ל, כלומר, כיון דס"ס קבלתו היתה על תואר קדושה, ובתואר קדושה בהכרח מסתעפים פרטי האיסורים האלה, ונמצא דכשעובר על אחד מהפרטים האלה, הוא עובר באופן אי-ישר גם על קבלתו הראשונה.
דאכן, לפ"ז כמובן, הוא עובר על בל יחל דברו בנזירות רק באותה המדה שיש בזה איסור תורה מצד התואר קדושה, וכבר אמרנו (במדה ז'), שזהי גופא הכוונה במה שנו אומרים "לעבור עליו בשנים, כלומר, שלא יצוייר בנזיר כשיאכל ענבים וישתה יין למשל, שיעבור על בל יחל דברו לבד מבלי שיעבור על בל יאכל ובל ישתה, כי לא רק שהא בהא תליא, אלא שזהו, הבל יחל דברו, מסתעף מזה, מהבל יאכל ובל ישתה.
הועי' שם (במדה ז') שהבאנו את דברי הא"מ בתשובותיו (סי' ט"ו) שמקשה על דברי הרשב"א בתשובה (סי' תרט"ו), שפסק, שאם אמר שבועה שלא אשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת, מצד דאין איסור חל על איסור, מדוע לא יחול איסור הנזירות מצד איסור כולל שכולל גם תגלחת וטומאת מתים, ואם כי אינם משם אחד, אבל הלא יש כולם גם בל יחל וזה כבר הוה משם אחד? ועי' מה שנאמר שם בישוב הקושיא ותוכן התירוץ הוא גם כן כאמור, דאי אפשר לעשות את המסתעף מהדבר בתור נמוק להתהוות הדבר, ואם, כאמור, כל האיסור של בל יחל בזה הוא בתור מסתעף מהאיסור תורה שיש בזה, והנה אם נאמר שאיסור התורה של נזירות יחול מצד הבל יחל, הרי אנו עושים את המסתעף לסבת התהוות הדבר גופא וזוהי סתירה מינה ובה, כמובן.