מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 11
אוכאמור לעיל, הנה שני מסובבים הבאים מסבה אחת, אפשר שהאחד יתבטל והשני ישאר, אבל בעצם והסתעפות, כשמסתעף מעצם אחד הרבה פרטים אי אפשר שפרט אחד יתבטל והאחרים יהיו קיימים, כי מכיון שהאחרים קיימים הרי זה סימן שהעצם קיים, וכשהעצם קיים הרי כל הפרטים מסתעפים כבר ממילא.
בובשביל כך אנו מוצאים גם כן מחלוקת של הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' נזירות (הלכה י"ד), אם תועיל שאלה לפרט אחד מן הנזירות בשעה שעדיין הוא רוצה שהפרטים האחרים כן יתקיימו, שהרמב"ם סובר שלא מועיל, והראב"ד חולק על זה, וכאן יש לנו הציור הזה, כי אם אנו סוברים שכל פרטי הדינים בנזירות איסור יין, טומאה למתים ותגלחת כולם מסובבים מסבה אחת של הקבלה, אפשר שע"י השאלה יתבטל אחד והאחרים יהיו קיימים, אבל אם כולם מסתעפים מהתואר קדושה של הנזירות, וכיון דאינו שואל רק על האחד ורוצה בקיומם של האחרים הרי העצם, התואר קדושה נשאר, ממילא כבר אי אפשר שפרט אחד יתבטל, כי כבר הוא מסתעף ממילא.
גובזה ישבתי את דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות (הלכה ט"ו) שנותן טעם על זה, שנזיר מצורע מותר בתגלחת, אע"פ שיש בזה עשה ול"ת, מפני שהעשה של קדוש יהיה בטל כשנטמא, והראב"ד משיג על זה מגמרא ערוכה בריש יבמות (ה' ע"א), דהטעם הוא, מפני שישנה בשאלה, אבל לפי"ז רק אז אפשר להכניס את הל"ת ועשה של איסור תגלחת בסוג הדברים שישנם בשאלה, אם אנו תופסים שכל האיסורים שבנזיר המה בבחינת מסובבים מסבה אחת של קבלת הנזירות, ובשביל כך אפשר שמסובב אחד, איסור תגלחת, יתבטל ע"י השאלה אע"פ שהאחרים עודם קיימים - כי בנזיר מצורע הרי אנו באים להתיר רק את איסור התגלחת בשעה ששאר הפרטים עדיין קיימים - אבל אם זהו בכלל עצם והסתעפות זה אי אפשר, כאמור.
דומאחרי שאמרנו שסוגיות חלוקות הן אי איסורי נזיר מקרי איסורים השוים בכל או לא, הנה אותה המחלוקת היא ג"כ, אם אפשר להתיר תגלחת במצורע - וכאמור רק איסור תגלחת, בשעה ששאר האיסורים עדיין קיימים - מצד מה שישנה בשאלה, והרמב"ם לשיטתו כנ"ל, לא היה יכול להשתמש בטעם הזה, אע"פ שהגמ' כן משתמשת, כי כאמור, גם בזה סוגיות חלוקות הן.