מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 18
אגם עצם ההבדל בין הכחשה בעדות ובין פסלינהו בגזלנותא, או שהאחרונים אמרו על הראשונים שהמה מחללי שבת או משחקים בקוביא וכדומה, שבאופן הראשון המה תרי ותרי ואין כת אחת מהשתי עדים המכחישות זו את זו נאמנת יותר מחברתה, ובאופן השני האחרונה נאמנת, ואין כל חדוש בדבר כי זה אנו יודעים מהסברא, כמבואר בב"ק (ע"ג ע"א), הנה גם ההבדל הזה בנוי בעיקרו על ההבדל שבין עצם הדבר והסתעפות הדבר. דהנה רגילים להבדיל ביניהם בזה, שבאופן השני האחרונים פוסלים את גופם של העדים, וזהו עצם המושג של עדות מה שמעידים על אחרים, ובשביל כך אפילו שנים אומרים על מאה אנשים שגנבו או רצחו נאמנים הם וכל אלה המאה המכחישים את זה לא נאמנים מפני שבעלי דברים הם.
באבל אין ההבדל הפשוט הזה מספיק, דהא לכאורה גם בהכחשה המה אומרים על הראשונים שהמה פסולים דמה לי פסול של לא תגזול ומה לי פסול של "לא תענה ברעך עד שקר", שניהם המה לאוים מדאורייתא?
גאלא שגם כאן ההבדל הוא בין עצם העדות ובין ההסתעפות של העדות, כי אמנם גם בהכחשה וגם בפסלינהו בגזלנותא יש בזה גם סתירת נאמנות העדים הראשונה וגם פסול הגוף של העדים הראשונים, אלא שבהכחשה עיקר העדות הוא סתירת הנאמנות של הראשונים ופסול הגוף מסתעף ממילא, שכיון שלא נאמנים על עדותם לפי דברי האחרונים ממילא עברו על הלאו של "לא תענה ברעך עד שקר", ולא כן בפסלינהו בגזלנותא, ששם הוא להיפך, עיקר העדות זהו פסול הגוף של הראשונים ומזה מסתעף ממילא סתירת הנאמנות העדות הראשונה, משום דפסולים אינם נאמנים.
דואחרי דכאמור, כל המושג עדים הוא מה ששני עדים מעידים על אחרים, ומה שמאה אפילו אומרים על עצמם זה לא נכנס בכלל עדות, ממילא כשעיקר העדות הוא לפסול את הראשונים בפסול הגוף, לא שייך להגיד הלא הראשונים מתנגדים לכך ואומרים שלא גזלו מעולם "ומאי חזית דסמכת אהני" וכו', כי זהו המושג עדות כנ"ל, והאחרונים יכולים להגיד על הראשונים מה שרוצים, אבל הראשונים לא יכולים להגיד שאינם גזלנים, כי זה תהיה הגדה על עצמם, ואם כי ע"י כך תתבטל גם העדות שהעידו על אחרים, שע"ז המה רק בכלל עדות, זהו כבר המסתעף מהדבר ולא עצם הדבר, אבל בהכחשה הוא להיפך, עצם העדות של המכחישים בא גם כן על גוף המעשה, שבזה אין יתרון להאחרונים על הראשונים, כי שניהם אומרים על מעשה הנוגע לא לעצמם אלא לאחרים, שע"ז נאמר "עפ"י שנים עדים יקום דבר", ואם כי ע"ז זה נמצא שהראשונים עבר על "לא תענה ברעך עד שקר", אבל מכיון שאי אפשר לנו לקבוע שהראשונים עברו על הלאו הזה, אם לא נקבע מקודם שהמעשה שהעידו היה שקר, ועל עצם קביעת המעשה, כאמור, אין יתרון להאחרונים על הראשונים, ובקיצור, שבהכחשה הוא להיפך, עצם הדבר בזה הוא הכחשת המעשה והפסול של לא תענה הוא רק המסתעף מהדבר, ולעולם אזלינן בנאמנות העדות אחרי העצם ולא אחרי המסתעף.